מיזוג בזק־yes: רפורמה עוקפת רגולציה

בכל הנוגע לרגולציה בתחום התקשורת בישראל, קשה להגיד שיש ואקום: משרד התקשורת, משרד האוצר, הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלוויין, רשות ההגבלים העסקיים - כולם משפיעים על נתיב התקדמותו של שוק התקשורת. עם זאת, באופן מעט מוזר, אף אחד מהגורמים המקצועיים האלו לא היה מעורב באחת ההחלטות הקריטיות ביותר שישפיעו על שוק התקשורת בטווח הנראה לעין.

ביום רביעי האחרון החליטו שלושה אנשים - שופטת ושני נציגי ציבור בית הדין להגבלים עסקיים - לאשר את המיזוג בין בזק ובין yes. התנאים למיזוג, כפי שנקבעו על ידי בית הדין, יוצרים בעצם מסגרת הסדרה חדשה ואמיצה לשוק התקשורת, כפי שאף ועדה או רפורמה מקיפה לא עשתה כבר שנים.

החלטת בית הדין מחייבת את בזק לפתוח את תשתית ה־NGN שלה, המבוססת על סיבים אופטיים, בפני המתחרים. כל מתחרה שירצה לספק שירותי טלוויזיה רב־ערוציים או VOD יוכל לעשות זאת באמצעות הרשת של בזק, בלי שבזק תוכל למנוע זאת. נוסף על כך, המחיר שבזק תוכל לגבות בעבור גישה של מתחרים לרשת חדשה יהיה בפיקוח. במסגרת תנאי המיזוג תחויב בזק להשלים בתוך שלוש שנים את פריסת רשת ה־NGN ל־80% ממשקי הבית בישראל.

הנה דוגמה איך מצליחה החלטה בודדת של גוף שהוא בכלל משפטי, שאינו מתהדר במקצועיות בנושאי תקשורת, להשיג מטרה שעליה נלחמים כבר שנים כל הגופים הרגולטוריים בארץ. בית הדין מבטיח להקים רשת חדשה בלוח זמנים נוקשה יחסית, תוך כדי הבטחת המשך התחרותית בשוק ופיקוח על המחירים. כך, בעצם, עקף בית הדין בסיבוב את ועדת גרונאו של משרד התקשורת, שנלחמה את מלחמות האתמול בניסיונה לפרק למקטעים את הרשת הישנה והלא רלבנטית של בזק.

יתר על כן: בית הדין הפקיע את סמכותה של רשות ההגבלים העסקיים לתכנן את הזירה התחרותית בשוק התקשורת. מאחר שהרשות דבקה בהתנגדותה המוחלטת למיזוג, היא לא לקחה חלק פעיל בגיבוש התנאים לו. מי שבעצם מילאו את מקומה של הרשות היו דני רוזן, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, וכיום יועץ פרטי של בית הדין, ודרור שטרום, לשעבר הממונה על הגבלים עסקיים, שהיה נציגה של קבוצת יורוקום בדיון.

משרד התקשורת ורשות ההגבלים העסקיים אמנם לא השפיעו על החלטת המיזוג, אך הם יהיו הגופים שיקבעו בסופו של דבר איך הוא ייושם, באיזה קצב, ועד כמה תישמר התחרות החופשית. אם הם יבואו בגישה חיובית וישתפו פעולה עם החלטת בית הדין - כבר בקרוב נוכל לראות שינוי מהותי בחוויית הטלוויזיה של הצרכן הישראלי.

עכשיו משרד התקשורת חייב להרים את הכפפה ולצקת תוכן למסגרת שהתווה בית הדין. עליו לטפל בפרטים הקטנים שידאגו לכך שההחלטה המהפכנית לא תישאר בגדר מקבץ של אותיות מתות - כפי שקרה לדו"ח גרונאו - אלא תיהפך לרפורמה חיה ובועטת. רשות ההגבלים העסקיים צריכה להפסיק לעכב את התפתחות השוק, ולזנוח את ניסיונותיה לעכב את המיזוג באמצעות ערעור לעליון. לוּ היתה הרשות פחות נוקשה, היא כבר היתה יכולה להגיע לתנאים דומים, אולי אף לטובים יותר מבחינתה, כבר לפני שנתיים וללא התערבות בית הדין. כך היתה הרשות שומרת על הרלבנטיות שלה כרגולטור, ולא נגררת לפינה, שכיום היא מצטיירת בה כמעכבת קדמה.

אם ישכילו שני הרגולטורים להתרומם מעל שיקולים צרים, יוכל צופה הטלוויזיה הישראלי להיחשף כבר בקרוב לעולם כמעט אינסופי של תכנים ב־VOD, ולמודלים עסקיים חדשים שינתקו אותו מחבילת הערוצים הבסיסית, ויאפשרו לשלם רק עבור תוכן שבו הוא רוצה לצפות.