"לא מקנא בשר האוצר הבא"

ביום שאחרי פרסום תוצאות הבחירות הפכו התחזיות העגומות בדרגים המקצועיים של משרד האוצר לעובדות, ומכאן לחששות כבדים באשר להשפעתן על הקופה הציבורית. באוצר חוששים שמבנה הקואליציה הבאה, שיכלול ככל הנראה מספר רב של מפלגות - ובהן גם מפלגות סקטוריאליות קטנות - יקשה מאוד על אישור התקציב ועל ביצועו. שר האוצר רוני בר־און כבר הודיע בליל הבחירות כי הנושאים העיקריים שעומדים על הפרק, שאיתם תצטרך הממשלה הבאה להתמודד מיד עם הקמתה, הם אישור מהיר של התקציב וגיבוש תוכנית כלכלית חדשה שתתלווה אליו.

האוצר יציע לממשלה החדשה להשאיר את מסגרתו הכוללת של תקציב 2009 ללא שינוי, בהיקף של כ־245 מיליארד שקל. לעומת זאת, יעד הגירעון בתקציב יגדל מ־1% מהתוצר בהצעה המקורית ל־4% מהתוצר (שהם כ־30 מיליארד שקל). כמעט כל הגידול העצום בגירעון נובע מהירידה החדה שתירשם השנה בהכנסות ממסים.

בתקציב נרשמו עד עכשיו הוצאות לא צפויות בהיקף כולל של כ־8 מיליארד שקל: 2.4 מיליארד שקל למימון הלחימה בעזה; 2 מיליארד שקל לקרנות המנוף שירכשו אג"ח קונצרניות; 1.5 מיליארד שקל בתוכנית ההאצה לצרכים שונים; 500 מיליון שקל לענפי ההייטק והביוטכנולוגיה; ועוד 1.5 מיליארד שקל יופנו למימון תוכניות סיוע שונות לענף הבנייה, לחקלאים ועוד.

כדי לא לחרוג ממסגרת התקציב, יציע האוצר לממשלה לבצע "הסטות תקציביות", שמשמעותן המעשית היא קיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה השונים בסכום של כ־8 מיליארד שקל. באוצר חוששים שבמבנה הקואליציה המסתמנת עכשיו יהיה קשה מאוד להעביר את הקיצוצים. "לך תסביר עכשיו לסיעות החרדיות", אמר אתמול בכיר באוצר, "שלא ניתן השנה להגדיל את קצבאות הילדים, כי הממשלה צריכה להעביר 2 מיליארד שקל לרכישת איגרות חוב של הטייקונים".

שוחט: "להגיב מהר וחזק"

מי שכבר היו במצבים דומים בעבר ונאלצו להתמודד עם קואליציות שבריריות הם כמה משרי האוצר של השנים האחרונות. מי שהיו בתפקיד יודעים לומר: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". באופן מסורתי, הם מוצאים את עצמם נתונים ללחצים פוליטיים מצד יתר שרי הממשלה בדרישה להגדיל תקציבים, ומנגד נאלצים להתמודד עם הצורך בשמירה על משמעת פיסקאלית, בייחוד בעתות משבר. הצירוף הזה יכול להיהפך לעתים לבלתי אפשרי.

לדברי אברהם (בייגה) שוחט, שכיהן כשר אוצר מטעם מפלגת העבודה הן תחת יצחק רבין והן תחת אהוד ברק, הצלחה במשימה תלויה בעיקר במבנה הקואליציוני. "בשתי כהונותיי כשר אוצר מרבית הזמן נהניתי מגיבוי של ראש הממשלה ושל הקואליציה. היום המציאות היא שונה, ואני חושש שהקמת הממשלה תלווה בסחטנות ענקית. אני בהחלט לא מקנא בשר האוצר העתידי", אמר אתמול.

לדבריו, "המציאות הכלכלית היא קשה, והממשלה שתקום צריכה להתמודד איתה בהתאם. צריך לזכור שאין בכוחה לשנות מגמות עולמיות, ולכן ישנה חשיבות בעיקר למהירות התגובה של הממשלה ולמתווה שהיא תציג להתמודדות עם המשבר".

מבחינת שוחט, העצה הטובה ביותר שהוא יכול לתת למי שימונה לתפקיד שר האוצר היא לנהוג במידתיות. "הוא צריך לעשות כל דבר במינון הנכון. לא לפתוח את התקציב בלי שום חשבון, לתכנן קדימה, ולהגיב בחוזקה ובמהירות לצרכים האמיתיים של המשק", אומר שוחט.

שטרית: "לנצל את המשבר"

שר האוצר לשעבר מאיר שטרית (קדימה), שכיהן בתפקיד תחת בנימין נתניהו, מודה שמדובר בתפקיד שעלול להיות כפוי טובה. "שר האוצר הוא במידה מסוימת שומר השער של כלכלת המדינה. אתה האיש הרע של המערכת, משום שאתה אומר לא לכולם, אבל זהו התפקיד. הראייה הכוללת של שר האוצר היא חשובה, אבל התחושה היא של לחץ אדיר מכל הכיוונים. צריך לדעת לנווט, ולא לשכוח את החמלה ואת הרגישות לאוכלוסיות החלשות", הוא אומר.

לדעתו, ההבטחות של הפוליטיקאים ערב הבחירות מפחידות לנוכח המצב הכלכלי הקשה. "שר האוצר הבא צריך לזכור שכבר בתחילת הדרך אנחנו ניצבים בפני גירעון של כ־30 מיליארד שקל. אני מציע לשר האוצר לא לפרוץ את התקציב ולא להגדיל את הגירעון הגדול ממילא. ברור שבמצב הנוכחי לא יהיה מנוס מלעשות ריסונים בתקציב בהרבה תחומים, אם אנחנו לא רוצים להגדיל את החוב הלאומי שעמלנו כה קשה להורידו", אומר שטרית.

לשיטתו של שטרית, דווקא המצב הכלכלי הבעייתי יסייע לשר האוצר להתמודד עם הדרישות הקואליציוניות הצפויות: "הבחירות החדשות והמשבר נותנים לשר האוצר כלי ממדרגה ראשונה לאלץ את חברי הכנסת להצביע בעד התקציב בלי חוכמות ובמהירות. זאת משום שתוספת כסף למגזרים מסוימים תחייב קיצוץ במקומות אחרים, ואני לא מכיר הרבה אנשים שיתלהבו לקצץ. מצד שני, חברי הכנסת יודעים שללא אישור התקציב תתקיימנה בחירות חדשות בתוך 45 יום מהשבעת הממשלה".

שלום: "בעייתיות לא פשוטה"

גם על פי סילבן שלום (ליכוד), שעמד בראש משרד האוצר בממשלת שרון הראשונה, לשר האוצר יש פרספקטיבה שונה מאשר ליתר השרים. "שר האוצר רואה את עצמו כשומר על מסגרת ההוצאה ודואג למצוא מקורות הכנסה. זה כמו ההבדל בין ילד שרק רוצה להוציא כסף לבין הורה שצריך לדעת שיש גבול להוצאות", אומר שלום.

"אבל, עם כל הכבוד לשר האוצר", מסייג שלום, "מי שקובע בסופו של דבר הוא ראש הממשלה. שר האוצר יכול להציג בפניו עמדה מסוימת, אבל ההכרעה היא של ראש הממשלה. לראש הממשלה יש ראייה רחבה עוד יותר, והוא רואה גם שיקולים ביטחוניים וחברתיים. נכון שבשל כך לעתים ידו קלה יותר על ההדק התקציבי, וזה בסדר". לפי שלום, במקרה של התנגשות בין ראש הממשלה לבין שר האוצר או אם שר האוצר חושב שאין לו גיבוי מלמעלה, הוא צריך "להסיק את המסקנות".

"המשבר העולמי, ובמקביל העלייה בהוצאות הביטחון מעמידים את שר האוצר בפני בעייתיות לא פשוטה", ממשיך שלום. "בתקופות כאלו צריך ראשית כל לחשוב על הטווח הקצר והבינוני. צריך לעשות דברים שמצד אחד ימנעו קריסה כלכלית ומצד שני ייצרו את התנאים לצמיחה של המשק. בתקופה כזו הרחבת הגירעון היא לא מילה גסה, השאלה היא רק באיזה היקף", הוא אומר.

דווקא בהתייחסו להתמודדות של שר האוצר עם הדרישות הקואליציוניות העתידיות, שלום הרבה יותר נינוח. לדבריו, "הדרישות הן לא הדבר החמור ביותר, בייחוד בהשוואה לירידה בהכנסות. זה מגיע לפני כל הדרישות הקואליציוניות, שבדרך כלל תופסות נפח גדול מאוד בתקשורת, אבל בעצם הן לא כצעקתה".