אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
במת כלכליסט: לייעל את המגזר הציבורי צילום: בועז אופנהיים

במת כלכליסט: לייעל את המגזר הציבורי

המגזר הציבורי בישראל מתנהל בחוסר יעילות משווע. לכן, מהפכה בו היא הכרח, לא פריבילגיה

15.02.2009, 06:59 | אמיר שהם

המשבר הנוכחי מציע הזדמנות חד־פעמית לשינוי מבני מרחיק לכת במגזר הציבורי ובביורוקרטיה הישראלית. מהפכות, מלמדת ההיסטוריה, מתרחשות בזמנים לא שגרתיים, ומהפכה במגזר הציבורי היא הכרח, לא פריבילגיה.

ישנה כמעט תמימות דעים בין כל גוני הקשת הכלכלית שהמגזר הציבורי בישראל מתנהל בחוסר יעילות משווע. חוסר היעילות, המגובה בביורוקרטיה רבה, יוצר, מצד אחד, חסמים ומכשולים למגזר העסקי והפרטי, ומצד שני, תקציב המדינה אינו מנוצל לייעודו המקורי. תקציב החינוך, למשל, שמטרתו העיקרית היא יצירת מקסימום השכלה וידע לתלמידים עבור כל שקל, מופנה בחלקו הגדול לביורוקרטיה המסואבת של המשרד ומנגנוני הפקידות.

בעד ההתייעלות

 

החברה הישראלית עומדת לשלם מחיר כלכלי כבד באבטלה, בצמיחה וברמת החיים בגלל מצבה של הכלכלה הגלובלית. את המחיר בטווח הקצר לא ניתן למנוע: רכבת המיתון כבר יצאה מהתחנה, ועל יותר מדי משתנים במשוואה אין לנו שום השפעה, בגלל שאנחנו כלכלה קטנה ופתוחה.

לכן, חובה על המנהיגים הפוליטיים והכלכליים לגרום לכך שבעתיד נקבל עבור המחיר שנשלם רווחה עתידית גבוהה יותר. המשמעות היא לא רק הפעלת כלי מדיניות להקטנת עוצמת הפגיעה הכלכלית המיידית, אלא הפניית משאבים ועשייה שתוביל לכך שנצא מהמשבר מחוזקים, עם כלכלה וחברה שיכולות להתמודד טוב יותר עם אתגרי העתיד.

התייעלות המערכת הממשלתית צריכה להיות המטרה לא רק של הימין הכלכלי, המצדד בהקטנת המימון והייצור הממשלתיים, אלא גם של השמאל הכלכלי, המצדד בייצור ממשלתי נרחב. בימים אלה, שבהם גובר והולך קולם של המצדדים במדיניות קיינסיאנית מרחיבה (שמשמעותה הגדלת התקציב הממשלתי), חייבים לזכור שניפוח הפקידות והביורוקרטיה הוא הדבר האחרון שמשק במיתון צריך. כל שקל שהממשלה מוציאה מגדיל את הגירעון שלה ואת החוב, ומכיוון שאין ארוחות חינם - בעתיד נשלם את הריביות והקרן. לפני שמתחילים לנפח את ההוצאה הממשלתית, עדיף לשנות את מרכיביה, ואם כבר מחליטים להגדיל את התקציב, חובה להזרים את הכסף לפרויקטים מעוררי צמיחה, כמו השקעות בחינוך ותשתיות.

שלושת שלבי ההתערבות

 

כדי להבין מהי מערכת ממשלתית יעילה, יש לענות על השאלה מהו תפקידו של הסקטור הציבורי. המטרה המרכזית שבגללה האזרח זקוק לממשלה היא שזו תטפל בכשלי שוק, כלומר במצבים שבהם כוחות השוק לבדם לא יביאו את החברה למצב אופטימלי. יש כמה דרכים לטפל בכשלי שוק, ותמיד עדיף להשתמש בהתערבות קלה על התערבות מסיבית בשוק.

הדרך הראשונה והעדיפה היא בעזרת רגולציה ופיקוח על השווקים. בדרך זו הסקטור העסקי ממשיך לייצר, אבל נקבעים גבולות גזרה ברורים המטפלים בכשל השוק. אחת הבעיות המרכזיות בארצות הברית של הנשיא בוש היתה חוסר רגולציה טוטלי, גם במקרים של כשלי שוק זועקים לשמים.

הדרך השנייה היא מימון ממשלתי לייצור מוצרים שהשוק לא מייצר אותם לבדו. דוגמה אחת מני רבות לכך היא מעון לנשים מוכות. אם הממשלה לא תממן מעון זה - כנראה שנשים פגיעות אלה לא יוכלו לממן יציאה מהבית בעצמן. לכן, בחברה מתקדמת הרוצה למקסם את רווחתה, על הממשלה לממן את המעון. מימון המעון אין משמעותו שהממשלה צריכה להיות הבעלים שלו - יש פרטים, ארגונים, עמותות או גורמים בסקטור העסקי שיכולים לעשות זאת טוב ממנה.

הדרך האחרונה והקיצונית ביותר היא מוצרים שמימון ממשלתי לא מספיק לייצורם, ולכן הסקטור הציבורי חייב לייצר אותם בעצמו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ליבת הפעילות הצבאית.

מכיוון שידוע שממשלה לא מייצרת ביעילות, המערכת חייבת לפעול לפי שלושת השלבים בפתרון כשלי השוק. אם לא כן, התקציב יגדל ללא שום תועלת וכסף המיועד לחלשים יישאר בביורוקרטיה.

הכותב הוא ד"ר במחלקה למימון בית הספר למינהל עסקים המסלול האקדמי המכללה למינהל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
אז מה המגיבים המתוחכמים מציעים, לבטל את הרגולציה בשם ה"תחרות"?
יופי, אז רגולציה לא עובדת כמו שצריך, הפתרון - לבטל אותה. מעניין אם היו אומרים אותו דבר על בתי חולים עם תמותה גבוהה, או על בית ספר עם אחוז נכשלים גבוה. רגולציה, כמו שראינו במשבר המשכנתאות, היא תנאי הכרחי לתפקוד תקין.
ישו  |  20.02.09
2.
אל תבטחו ברגולציה
אמיר שהם מציע לסמוך על רגולציה כדי לפתור בעיות שנוצרות בשוק. אך כמו כל בירוקרטיה, גם הרגולטורים סובלים מנוקשות מובנית שאינה מאפשרת להם להתמודד עם הגמישות, התחכום והחדשנות של השוק. גם אין להם את הידע הפרטני בזמן האמת, כמו שיש למפוקחים על ידם, כך שהרגולטורים תמיד נלחמים את מלחמות העבר. לרגולציה יש גם מחיר העולה הרבה פעמים על התועלת שהיא מביאה. אז כן- לפעמים אין ברירה אלא להשתמש ברגולציה אולם היא חייבת להיות פשוטה ובסיסית כדי לתמוך בשקיפות ובתחרות אמת ולתגמל נורמות התנהגות ראויות ולהעניש התנהגות בלתי הוגנת. כי רק שקיפות ותחרות גורמים לאיזון בשוק ומסלקים גורמים מכשילים, יותר טוב מכל רגולציה.
המגיב המלומד ל-1  |  15.02.09
1.
הרגולציה לא תושיע
ד"ר אמיר שהם מיטיב לבטא את הצורך החיוני בהתייעלות של המגזר הציבורי. רפורמות לייעול מגזר זה המלא בבזבוזים במיליארדים, במחדלים ובטרטור הציבור, הכרחיות במיוחד בימים של משבר. עם זאת במאמרו מציע ד"ר שהם, את הרגולציה כפתרון קסם- אלא שפתרון זה נוסה פעמים רבות ולא הצליח. על אף הכישלונות החוזרים ונשנים של הרגולטורים, אפילו המצוינים שבהם, כמו באנגליה ובארה"ב, וחרף הכישלון הקולוסאלי של הפיקוח הרגולטורי כדוגמת הפיקוח המתוחכם והעמוק על הבנקים בישראל, רבים אינם לומדים את הלקחים המורים שהרגולטורים, גם אם הם עצמאיים לכאורה, נתונים תמיד להשפעות פוליטיות ולשיקולי כוח מוסדיים, ולכן הם אינם מסוגלים לפקח על השוק ביעילות. על כל גוף רגולטורי יש השפעה פוליטית חזקה והשפעה זו אינה של הציבור אלא של בעלי אינטרסים. לכן תמיד תהיה בעיית אכיפה על גופים בעלי עצמה פוליטית כמו קרטל הבנקים, גופים המעסיקים לוביסטים בעלי השפעה גדולה על הכנסת ועל הרשויות האחרות. הכח פוליטי של הגופים המפוקחים מאפשר להם, על פי רוב, להתעלם מהרגולציה או לעצב אותה או לפרשן אותה כרצונם. לכן לא צריך לסמוך על הרגולציה שתסדיר כאילו את השוק, אלא על התחרות שהיא הרבה יותר אפקטיבית והוכיחה את עצמה פעמים רבות.
ד"ר שי ויינברג כהן  |  15.02.09