טכנולוגי על הבוקר: המחיר הבריאותי של החיבור לרשת

בדידותו הקטלנית של המרושת חברתית

פייסבוק מחוברת לווריד שלך? את לא יכולה לצאת למכולת בלי לעדכן את טוויטר בנושא? זהירות: רופאים טוענים שיש לכך מחיר בריאותי.

במחקר מטריד שזכה להתייחסות מהתקשורת בסוף השבוע, קובע ד"ר אריק סיגמן מהחברה הרפואית המלכותית של בריטניה שהחיים החברתיים שלנו הופכים לממוקדי מסך: בריטניה, הוא מציין, היא המדינה "המקושרת חברתית" ביותר באירופה – והבריטי הממוצע מבלה רק כ-50 דקות מדי יום במגע ישיר עם בני אדם אחרים.

שריצה מול מסך – של טלוויזיה או מחשב – היא הפעילות המקובלת ביותר בקרב ילדים, שעושים אותה לבד. ל-25% מהילדים בני החמש יש מחשב משלהם. בשני העשורים האחרונים, מספר האנשים שאמרו לחוקרים שאין להם ולו אדם אחד שאיתו יוכלו לדון בנושאים חשובים עלה פי שלוש; זוגות מבלים חלק ניכר מזמנם תחת אותו גג, אבל בחדרים אחרים ומול מסכים אחרים.

ולבדידות יש תוצאות גופניות ישירות. האדם, כתב כבר אריסטו, הוא חיה חברתית; הוא לא מגיב טוב לבידוד. המחסור במגע אנושי ישיר מעלה את סיכוייו של הומו דיגיטליקוס לסבול מסרטן, מחלות לב, סוכרת, שטיון, שפעת, שגרון – ואפילו מהצטננות.

בקצרה, איך שאתם גומרים לקרוא את המאמר הזה – אבל לא רגע אחד לפני, כן? – אתם עוזבים את מה שאתם עושים, מה שזה לא יהיה, והולכים לדבר עם מישהו. חבל על הבריאות שלכם.

נגד צנזורה, בעד קונספירציה

גוגל ארץ, השירות הפופולרי של גוגל, הצליח לעלות לכותרות פעמיים בסוף השבוע. בתור התחלה, הוא סכסך בין ארצות הברית ובין פקיסטאן. המדינה המעורערת במרכז אסיה, שנחשבת בעיני אסטרטגים רבים למדינה המסוכנת ביותר בעולם – השילוב בין איסלם פסיכי, נשק גרעיני וחוסר יציבות יעשה לך את זה – הביעה זעם על דבריה של הסנאטורית דייאן פיינסטיין, שאמרה שארה"ב מבצעת תקיפות בפקיסטאן באמצעות מל"טים המופעלים מתוך שטחה של פקיסטאן עצמה. פיינסטיין מיהרה לסגת מדבריה, ואמרה שהיא בסך הכל מצטטת מאמר כלשהו שפורסם בצהובון הלא חשוב ההוא, הוושינגטון פוסט.

נו. עיתון פקיסטאני החליט לגלגל את הקוביה ולראות מה יצא: הם ניגשו לגוגל ארץ והתחילו לחפש. ואכן, תוך זמן קצר הם מצאו מסלול המראה נידח בבלוצ'יסטאן, אחד מהמחוזות היותר תוססים של פקיסטאן, שבצילומי הלוויין מ-2006 אפשר להבחין בו בעין בלתי מזויינת במה שנראה בעליל כמו מל"טים מדגם Predator, מהסוג שמסוגל לסחוב כמה טילים וגם לשגר אותם ביעילות מפליאה. בצילומי הלוויין מ-2009, נראה שדחפו את הפרדייטורים להאנגר הסמוך. אירונית, מסלול ההמראה הזה יועד במקורו לשרת שייח'ים ערבים בבואם לצוד באמצעות בזים. הבה נאמר שזה לא היה היום המוצלח ביותר לדיפלומטיה האמריקאית בפקיסטאן.

השטיק השני של גוגל ארץ מסוכן פחות – מהבחינה שלא סביר שהוא יגרום לאיזו מיליציה עם מוחמד בשם להשתלט על נשק גרעיני – אבל מציק יותר: לאחרונה השיק השירות גם את Google Ocean, שמתעד את קרקעית הים, ואיזה נודניק עם יותר מדי זמן פנוי גילה מה שנראה כמו חורבות תת קרקעיות – או, ליתר דיוק, קווים ריבועיים באוקיינוס. ולאף אחד לא היה אכפת מזה, אלמלא הם נמצאו סמוך לחופי צפון אפריקה, או, ליתר דיוק, סמוך לגיברלטר.

למי אכפת מגיברלטר, אתם שואלים? או. פסיכים ברחבי העולם מחפשים במשך שנים את אטלנטיס, העיר האבודה המיתולוגית. המקור היחיד לקיומה של אטלנטיס הוא הפילוסוף האתונאי אפלטון, שחי במאות החמישית והרביעית לפנה"ס, והוא מתאר את חורבן אטלנטיס כמשל על זעם האלים. לפי אפלטון, כל הסיפור אירע בערך 10,000 שנים לפני זמנו, כך שהוא מבהיר שהוא מדבר רק על שמועות. דא עקא, שהוא מיקם את אטלנטיס "סמוך לעמודי הרקלס". עמודי הרקלס הוא השם שניתן בעולם הקלאסי לצוקים שיום אחד, לאחר שהכובש המוסלמי טאריק יעבור אותם מצפון אפריקה לספרד, ייקראו ג'בל אל טאריק, או, בלשון ימינו המסורסת, גיברלטר.

בום! פסיכים ברחבי העולם מיהרו לחבוש את כובע נייר-הכסף שלהם, להשתחוות לפסלי האילומינטי שבנו מקרטון במרתף הטחוב של ההורים, ולהתחיל לרייר על התמונות. גוגל הודיעה בתגובה שזה בכלל לא מה שזה נראה, שצילומים בסך הכל קלטו שובל של ספינות מדידה באזור, אבל זה כבר היה מאוחר מדי: עוף החול המריא, ואנחנו לא נפסיק לשמוע איך גוגל הוכיחה שאטלנטיס קיימת. תודה, סרגיי; תודה, לארי; החסר משוגעים אנוכי, כי הבאתם גם את אלה להשתגע עלי?

ולפינתנו הקבועה, "הלך עלינו"

 

מינהל המחקר של הצי האמריקאי הודיע, בדו"ח רשמי שפרסם לאחרונה, שיש צורך דחוף בגיבוש קוד אתי לרובוטי לחימה. יש יותר ויותר רובוטים כאלה – האמריקאים פרסו עשרות אלפים מהם בעיראק – והקונגרס האמריקאי, בשואפו למנוע קורבנות אנושיים, ציווה על הצבא לפרוס יותר ויותר מהמכונות חסרות הנשמה.

אבל למה הם צריכים קוד אתי? יש להם מתכנת, לא? אז זהו, שלא. על פי הדו"ח, הרובוטים כבר לא מתוכנתים על ידי אדם אחד או קבוצה אחת, אלא על ידי מגוון קבוצות שלא מודעות בהכרח למטרות האחת של השניה. בהפשטה גסה, הפנטגון בונה רובוטים סכיזופרניים. בקרוב, אגב, הרובוטים האלה יצטרכו להחליט בעצמם מתי לפתוח באש, מבלי להטריד את מנוחתו של מפעיל אנושי.

וזו רק ההתחלה. איך, שואל הדו"ח, נגן על הרובוטים מפני האקרים טרוריסטים או תקלת תוכנה? מי יהיה אחראי, הוא מקשה, אם רובוט יתחרפן וירצח קבוצה של אזרחים – המתכנת, הרובוט עצמו, או נשיא ארה"ב? הפתרון, קובע מחברו, ד"ר פטריק לין, הוא קוד לחימה לרובוטים. ועד כמה שזה נשמע גרוע, חשבו על זה כך: בניגוד לבני אדם, רובוטים לא יבצעו פשעי מלחמה אלא אם תוכנתו לעשות כן. ובמקרה שלהם, "ביצעתי פקודות" דווקא תהיה הגנה מצוינת.

סחיטה, גרסת הווב 2.0

 

אחד השירותים היותר מעניינים שהביאה עלינו מגפת הווב 2.0 – אל תשאלו אותי מה זה, אף אחד לא באמת יודע, אבל זה קשור כנראה לתוכן-גולשים – הוא Yelp. האתר הנ"ל, שפועל בארה"ב, מאפשר ללקוחות לדרג בתי עסק שונים, לרוב מסעדות אבל לא רק. לכאורה, כלי יעיל שמאפשר לאדם הממוצע לדעת מה חשבו אנשים ממוצעים אחרים על שירות מסוים. בפועל, Yelp ספג תלונות זועמות מבעלי עסקים, שטענו שהם הושמצו בו שלא בצדק.

יתכן שההשמצות הללו הן אסטרטגיה עסקית בזויה במיוחד. שורה של בעלי עסקים דיווחו לאחרונה שהם קיבלו שיחות מנציגי מכירות של Yelp, שנראו תמיד כך: "תשמע, יש הרבה דיווחים אוהדים על העסק שלך, אבל אלה שמושכים תשומת לב הם השליליים. רוצה להעלים אותם?". זו, כנראה, הגרסה של Yelp ל"עסק יפה יש לך כאן, חבל שהוא יישרף בטעות". נציגי המכירות רצו 299 דולר, רשמית עבור פרסום באתר, והבטיחו שאם יושלשו לידיהם המרשרשים, הדיווחים העוינים ימצאו את עצמם עמוק למטה. הדיווחים מגיעים לא רק מאנשי עסקים פגועים, אלא גם מעובד-לשעבר של החברה, שדיווח שאנשי המכירות אמרו לו שאם אנשי העסקים מפרסמים ב-Yelp, הם דואגים לכך שחוות-הדעת השליליות על העסקים שלהם יאבדו גובה.

Yelp מכחישים נמרצות, כמובן. לזכותם – זכות מפוקפקת מאד – ייאמר שכל זה כנראה חוקי: לאתר רשת יש זכות לארגן את התוכן שלו איך שבא לו. הרג'יסטר מציין שהתלונות על מניפולציה הופיעו כבר באוגוסט האחרון, ושהתגובה של Yelp אומרת שהם לא מבצעים מניפולציה – אבל מתחמקת מהשאלה האם נציגי המכירות שלהם מציעים ללקוחות מניפולציה כזו. שומר נפשו ירחק.

חייה הקצרים של אפליקציית אייפון

 

גל ההייפ האחרון של אפל מתמקד באפליקציות לאייפון: הם אמורות להיות הדבר הטוב ביותר מאז לחם פרוס. הן בהחלט מכניסות כסף, והרבה, בחלק מהמקרים: קל ליצור ולמכור אפליקציות. השאלה המעניינת היא מה קורה איתן אחרי המכירה.

כלום, כמסתבר. רק 30% מהאנשים ששילמו כסף על אפליקציה טורחים להתעניין בה שוב למחרת הרכישה. שיעור השימוש באפליקציות 20 ימים לאחר מכירתן צונח ל-5%. תוך שלושה חודשים מיום הרכישה, שיעור השימוש בה צונח לאפס. וזה המצב של אפליקציות בתשלום: החינמיות מוזנחות עוד יותר על ידי המשתמשים שהורידו אותם.

אלה הנתונים שעולים ממחקר שביצעה חברת המחקר Pinch Media, בהסתמך על נתונים של כ-30 מיליון הורדות. המשמעות היא שהרבה מאד אנשים מוציאים הרבה מאד כסף על כלום – על תוכנות ששיעור השרידות שלהן נמוך במיוחד. זה טוב לחלק מהמפתחים, זה טוב מאד לאפל, ששומרת לעצמה 30% מההכנסות, בתואנה המטומטמת אפילו במימדי הולכת השולל הקבועה שלה, שיש בהם צורך לתחזוק האפסטור. אבל לא ברור, בלשון המעטה, אם זה טוב למשתמשים.

קצרצרים

ואם כבר אפל, מכירות מחשביה נפלו בשישה אחוזים בינואר 2009, בהשוואה לינואר 2008. אנליסטים מעריכים שזו תוצאת המשבר הכלכלי, ושהלקוחות מתחילים לספור כל דולר ושאין להם כסף למוצרי היוקרה של אפל. המוצר הנמכר של 2008 הוא הנטבוק, וסטיב ג'ובס כבר הכריז ש"יש לקוחות שאנחנו לא רוצים לשרת". אז הם, למרבה הפלא, לא רוצים לקנות.

במה שעשוי להיות מהלומה נוספת לשוק מחשבי השולחן, מתחילה Asus לפתח נטבוק שיפעל על מערכת ההפעלה אנדרויד (מבית גוגל ושותפותיה), והיא צפויה להוציא אותו לשוק עד סוף השנה. וזה היה, למעשה, צפוי מאד.

גוגל חשפה לאחרונה את התהליך שמאחורי החיפוש: הקלדת חיפוש עשויה להפעיל לא פחות מ-1,000 (!) מחשבים. פעם היה צורך רק ב-12, אבל היא גדלה מאז, יש הרבה יותר עמודים שאונדקסו, וכל החומר צריך להיות בזכרון של מחשביה. כל זה, כמובן, מחזיר אותנו לשאלה הישנה: כמה נזק גורמת גוגל לסביבה?

המנכ"לית החדשה של יאהו, קרול בארץ, צפויה להודיע השבוע על ארגון מחדש ביאהו, שיתכן ויבטל חלק מהארגון-מחדש שעליו הכריז המנכ"ל המבולגן הקודם, ג'רי יאנג. שמועות רוחשות סביב כל הנושא, אבל מידע ברור עדיין אין. גם לא ברור אם "ארגון מחדש" הוא שם קוד לפיטורים נוספים.

ממשל אובמה הקציב כמה וכמה מיליארדים לפיתוח תשתית פס רחב ברחבי ארה"ב, במגמה ליצור כמה שיותר משרות, אבל עכשיו טוענים כלכלנים שפס רחב דווקא צפוי להוריד את היקף המשרות בטווח הארוך, משום שהוא יעודד מיקור חוץ. מצד שני, אלה כלכלנים; כבר ראינו מה הם יודעים. ועדיין, זה מטריד.

• "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
  
• לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
  
• ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"