איך מגדילים את התרומה של המגזר הערבי?

ביום שני בשבוע שעבר הגיעו לכפר קרע עובדי דרך ארץ, המפעילה את כביש 6, כדי להשתתף בנטיעת עצים בפארק הקהילתי שהוקם בין היישוב לכביש הסמוך שסללה החברה. בסיום יום נטיעות משותף לעובדים ולתושבי כפר קרע אמרה זוהר דרור, מנהלת קשרי הקהילה בדרך ארץ, כי "התחושה היא שכיוון שבחברה הערבית יש צורך רב יותר בסיוע כלכלי וחברתי, התגובות חיוביות הרבה יותר מתגובות על פעילות דומה במגזר היהודי".

צעירות ערביות | צילום: בלומברג

החברה הערבית מהווה 20% מאוכלוסיית ישראל, אך תורמת פחות מ־10% מהתוצר של המשק. המשמעות היא שהפוטנציאל הכלכלי הטמון במגזר הערבי הוא גדול ותמיכה בהם יכולה להצמיח את המשק באופן משמעותי. עם זאת, במגזר זה פעילות של אחריות חברתית - אחד הכלים הטובים לחדור אל קהילה כלשהי - היא עדיין נחלתן של חברות בודדות.

ג'וני עיבסאווי, זכיין סופר־פארם בשפרעם, שמפעיל כמה פרויקטים חברתיים מטעם הרשת, אומר כי "אין כמעט תרומות של חברות עסקיות למגזר הערבי, אלא רק של פרטים. למעשה, אין כמעט ארגונים כלכליים ישראליים שמגיעים למגזר ועושים בו פעילות עסקית או חברתית".

רכזי פרויקטים בחברות שכן עובדות במגזר הערבי מספרים כי המפגש בין העובדים היהודים לתושבים הערבים משפיע על שני הצדדים באופן משמעותי. "הלחימה האחרונה ברצועת עזה לא עזרה לתחושת הביטחון של מתנדבים יהודים ביישובים ערביים. אבל החלטנו שמתחילים חלק מהפעילויות מיד אחרי הלחימה, כי בסופו של דבר הפעילויות האלה יכולות להביא לשינוי גם בקרב עובדי החברה היהודים וגם בקרב הקהילה המקומית".

רשויות מקומיות - כן או לא

הפתרון שמצאו רכזי התוכניות לכל אורך הדרך הוא מציאת שותפים בתוך הקהילה עצמה. דרור מספרת כי "המועצות המקומיות מלאות בפוליטיקה וקשה יותר לעבוד מולן. לכן אנחנו עובדים בעיקר מול בתי הספר ושותפים קהילתיים אחרים, שאיתם יותר קל לנו לעבוד. הרשות המקומית תשולב מאוחר יותר".

אולם רויטל ביתן, מנהלת אחריות חברתית באינטל, המפעילה פרויקטים לחינוך טכנולוגי במגזר הערבי, אומרת כי "אמנם לא קל לעבוד עם רשויות מקומיות ביישובים ערביים ויהודיים כאחד, אבל בהיבט של חינוך לטכנולוגיה אין בעיה של היענות ושיתוף הפעולה בסופו של דבר תלוי בבן אדם שעובדים מולו, ללא קשר לרשות המקומית".

תחרות מדענים צעירים של אינטל

יש שתי דרכים עיקריות להפעיל פרויקטים בחברה הערבית: הפעלת זכיין מקומי של החברה, שמנהל את הפרויקט בעצמו, או מציאת אנשי קשר בקהילה כמו בית ספר או עמותה ושיתוף פעולה עמם.

סופר־פארם ועיבסאווי, שהחלו בתוכנית בשם "פרחי רפואה", הם דוגמה לזן הראשון. במסגרת התוכנית סטודנטים לרפואה מהמגזר הערבי מעבירים סדנאות בנושאי בריאות ל־20 תלמידי תיכון ביישובים באזור שפרעם. בהמשך, תלמידי התיכון מעבירים את החומר שלמדו בבתי ספר יסודיים ערביים.

הזן השני של פעילות הוא הנפוץ יותר. IBM, אינטל, רבוע כחול ואחרות פועלות דרך בתי ספר או מרכזים קהילתיים ומקיימות תוכניות המיושמות גם ברמה הארצית ביישובים יהודיים.

IBM, לדוגמה, מעבירה קורסים בתכנות לילדים מצטיינים בבתי ספר יהודיים וערביים, כדי שיבנו ביחד תוכנות לימוד לטובת ילדים המאושפזים בבית החולים שניידר. אינטל מיישמת ביישובים ערביים שתי תוכניות לחינוך טכנולוגי שיזמה החברה העולמית.

רבוע כחול מתמקדת גם היא בבתי הספר כחלק מתוכנית לצרכנות אחראית שהיא מפעילה. פעילות מעניינת נוספת היא זו של חברת טבע, המפעילה מרכזים הנקראים חווידע, בין השאר ברהט ובכרמיאל. בחווידע התלמידים מקבלים מידע על עולם המדע. הייחוד של המרכז ברהט הוא שיש בו התייחסות למורשת של המגזר הבדואי ולרגל זאת הוקם בו אוהל אירוח מסורתי, שבו מועברים שיעורים על הקשר בין מדע למסורת הבדואית.

יש עוד הרבה עבודה

אך העזרה הנוכחית של החברות הישראליות לחברה הערבית היא רק טיפה בים של ייאוש. אמין פארס, כלכלן ממרכז מוסאווא, שמכיר מקרוב את פעילות החברות במגזר הערבי, אומר: "קשה לי לומר שהתרשמתי שפעילויות מסוג זה הביאו לשינוי המשמעותי שהחברה הערבית יכולה לצפות לו. הפערים בחברה שלנו כה גדולים, שכדי לראות שיפור נדרשת עבודה ברבדים עמוקים יותר. לדוגמה, פעילות רווחה, חינוך ליזמות ותמיכה בסטודנטים, דברים דומים לאלו שחברות עושות בחברה היהודית".

פארס מדגיש כי לא צריכה להיות בעיה לחברה המעוניינת בפעילות קהילתית ביישובים ערביים, שכן לדבריו "כשם שהחברות יודעות לספק לצרכנים הערבים את המוצרים עם כתוביות בערבית, הן יכולות לייעד את הפעילות הארצית גם למגזר". לדבריו, דווקא גופים גדולים מאוד, חלקם ממשלתיים, לא נוכחים בפעילות קהילתית במגזר הערבי. כדוגמה הוא מציין חברות כמו מקורות וחברת החשמל, שאינן תורמות או מעבירות שיעורים הנוגעים לתחום עיסוקן, כגון חיסכון במים או בחשמל, בבתי ספר ערביים. "גם הבנקים, שיש להם סניפים ביישובים הערביים ועושים פעילויות רבות בחברה היהודית לא נוכחים במתנ"סים שלנו. נראה שזה חלק ממכלול ההזנחה של החברה הערבית במדינה".

אחד הדברים שחסרים, לדבריו, הוא שותפים מתאימים מהמגזר עצמו. "אין מספיק מוסדות בתוך החברה הערבית שמקדמים את הנושא, דורשים תרומות ויוזמים פרויקטים. אין לנו ארגון כמו מעלה בערבית". והוא מסיים בפנייה אל גופים עסקיים בישראל: "כשיש חלל ריק זה המקום לפעול. חברה עסקית שמחפשת יחסי ציבור ושהצרכנים יכירו לה טובה יכולה למצוא כר נוח ונרחב לפעולה בחברה הערבית".