כמו לצאת לבילוי בקניון

הבלוגר עידו קינן פרסם בשבוע שעבר שפורטל וואלה ישיק השנה עדכונים ב־RSS. הטכנולוגיה הפשוטה הזו החלה להופיע ברשת בתחילת העשור. בשלוש השנים האחרונות אפשר למצוא אותה בכל בלוג, פורטל חדשות ואתר שמכבד את עצמו. כל אתר - חוץ מוואלה, אחד האתרים המצליחים בהיסטוריה של הרשת המקומית, שכרגע נמצא במקום השני בפופולריות לפי סקר TIM (רק גוגל עוקף אותו).

עזבו RSS. בוואלה חסר דבר הרבה יותר בסיסי: קישורים. כשמבקרת המוזיקה של וואלה רוצה לקשר לקליפ החדש של לילי אלן, היא לא יכולה לסמן את שם השיר בביקורת ולהדביק לו היפר־קישור; היא יכולה רק להוסיף בתחתית המקטע מסגרת ובה "קישורים חיצוניים". זו כבר לא עצלות של מתכנתים. זו נכות טכנולוגית של ממש, שמדהימה בזרות שלה לרוח התקופה ולציפיות של הגולש הסביר. "וואלה לא מוביל", אמר לאחרונה בראיון ארז פילוסוף, אחד ממייסדי וואלה, "אין בו בכלל חדשנות".

לכך אפשר להוסיף את העיצוב המיושן, שלא שונה באופן דרסטי בשנים האחרונות, מלבד שתי גרסאות חלופיות אופציונליות לדף הראשי ("Now" ו־"My"), שכנראה נועדו לפייס את הגולשים שלא מסוגלים להתמודד עם הרטרו. מקור הפרימיטיביות העיקשת של וואלה הוא לא סוד. האתר מנהל מדיניות של התבצרות, נוסח "האינטרנט הנפרד" שניהלה AOL בארצות הברית בתחילת שנות התשעים. נדמה לפעמים שמבחינת וואלה, אתרים אחרים הם האויב. הגולשים צריכים לבלות את כל זמן הגלישה שלהם בתוך וואלה, כשהם עוברים מהחדשות לבידור, למפות ולאימייל, בלי לחפש מידע ותוספות בשום מקום אחר באינטרנט.

אתר וואלה. מתברר שהישראלי אוהב להיות ב(אתר) הבית | צילום מסך: walla.co.il

השאלה האמיתית היא למה העסק עובד. איך זה שאתר שמפר את כל עצות החוכמה הרגילות של המומחים האינטרנטיים הוא עדיין אחד המצליחים בישראל, עם 750 אלף מבקרים ביום, לפי נתוני גוגל טרנדס. אתרים מרכזיים בארצות הברית ובאירופה לא היו מרשים לעצמם להיראות כמו נוסע בזמן מ־1999

ולהתעלם כמעט לחלוטין מרוח הווב 2.0. אבל נראה כי הגולש הישראלי לא דומה לאחיו בחו"ל, ולא תמיד מתנהג כמו שמומחי האינטרנט מדמיינים. לא חשוב לו שהאתר שלו יהיה מתקדם, חדשני או אפילו נוח. הוא לא נעלב מכך שוואלה שואף להיות כל עולמו.

מבחינת התכנים והשירותים, הישראלי מוכן להסתפק באתר שאינו מצטיין כמעט בשום תחום, אבל מספק קצת מהכל. וואלה הוא הקניון שלו, שמציע לו קמצוץ חדשות, קצת בידור, רכילות, סקס, קניות וטלוויזיה. נכון שיש עולם שלם בחוץ לסייר בו - אבל למי יש כוח?