אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

ניהול אישי: "אין קשר בין הסיפור האישי שלנו למציאות"

הנשים שהגיעו לראש הפירמידה סבורות שהן היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. האם סביבת העבודה צריכה להשתנות, או שהנשים עצמן הן המכשול בדרך למשרות הנחשקות? עופרה שטראוס, איריס בראל, מיכל המאירי, ענת לוין ודנה ויס מעלות את השיח הנשי לשלב הבא

05.03.2009, 10:00 | הדר רז ויעל וינר

במהלך הדיון על הצורך לשלב בין משפחה לקריירה, קיבלה אחת המשתתפות בפאנל הנשים של "כלכליסט" שיחת טלפון חשובה. "זה מהגן", היא בישרה לשאר המשתתפות. השיחה הזאת, שכאילו תוסרטה במיוחד לפאנל, היא עבור המשתתפות - עופרה שטראוס, הבעלים והיו"ר של קבוצת שטראוס, איריס בראל, מנכ"ל רשת סטימצקי ("אין כזו מילה מנכ"לית", היא טוענת בתוקף), מיכל המאירי, מנכ"לית גיתם, ענת לוין, משנה למנכ"ל מגדל, ואשת הטלוויזיה דנה ויס מחדשות ערוץ 2 - הרמה להנחתה.

"אני פוגשת נשים צעירות ששואלות אם אפשר בכלל להיות מנהלות ואמהות - והן צודקות", אומרת המאירי. "היום אני כבר יכולה להגיד שלפגישה הכי משמעותית אני לא יכולה להגיע, כי עמית בחוג לדרמה. אגב, כשאני מביאה את זה לשולחן, הגברים נמצאים במצוקה גדולה יותר בשאלה איך מבטאים את ההורות, כי רק כשגבר מתגרש יש לו זכות יסוד לראות את הילד שלו פעמיים בשבוע".

"הסטטיסטיקה מראה שאין קשר בין הסיפור האישי שלנו למציאות", מובילה שטראוס את השיחה לתובנה שאימצה בשנים האחרונות: "אנחנו מייצגות קבוצה קטנה של נשים שהגיעו לתפקיד בכיר. כלומר, זה אפשרי, אבל השאלה היא האם אנחנו דואגות שזה יהיה אפשרי גם לאחרות".

אבל לא כל חברות הפאנל מסכימות. "נשים שרוצות ומוכנות - מגיעות. הבעיה היא שמעט מאוד רוצות", אומרת בראל, ולוין מחזקת, "אני מאמינה גדולה בכך שאין דבר שאתה לא יכול לעשות, אלא יש דבר שאתה לא רוצה לעשות".

הטענה הזאת מקוממת כמה מהמשתתפות. זה מזכיר קצת את הטענה כי דורשי השלמת הכנסה לא עובדים כי הם לא רוצים. יש נשים שיש להן היכולת אבל הן באות מבתים לא תומכים, לא ניתן להן החינוך המתאים והן לא יודעות איך משלבים בין בית ועבודה, הרצון הזה מודחק אצלהן או שהן מעולם לא פיתחו אותו.

שני מפרנסים

סביב הדילמה הזו התנהל חלק גדול מהשיחה. האם מקור הבעיה בחינוך, ברצון או בסביבה? "כנשים שיכולות לשבת ולדבר על המסלול שעשינו, אנחנו צריכות להביא בחשבון כי אין ספק שיש פער גדול בין מי שרוצה לנסות לשלב בין חייה הפרטיים והמשפחה לבין עולם העבודה, לבין מי שמצליחה", אומרת ויס. "כל אחת מאיתנו זוכרת את הרגע שבו נתקלה באיזה קיר, כי עולם העבודה לא שינה את המודל שלו כדי לאפשר שילוב בין משפחה ועבודה. המחויבות שלנו היא לשנות את סביבת העבודה, כדי שלא נצטרך לבחור בין להישאר בבית עם הילדים לבין קריירה. בחורה צריכה להיות מסוגלת להיות מנכ"ל בלי לוותר לגמרי על הזכות לגדל את הילדים. כשסביבת העבודה תאפשר בחירה קלה יותר, הדברים יזוזו", אומרת ויס, ומבקשת להדגיש שלא מדובר רק במאבק נשי. אם שינוי סביבת העבודה ייהפך לאג'נדה מגדרית הוא ייכלא בגטו הפמיניסטי, בדיוק כמו שקרה למאבק להכרה בהוצאות על העסקת מטפלת.

"אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של החלפת הרכב הדירקטוריון", אומרת שטראוס, "וביקשתי מחברת השמה שתכין לי רשימה של דירקטורים מוצלחים שמכהנים בחברות. קיבלתי רשימה מצוינת ש־95% ממנה גברים. ביקשתי שיכינו לי רשימה נוספת, והפעם שלנשים יהיה ייצוג של 50%. הם מצאו נשים מתאימות, אבל זאת היתה עבודה הרבה יותר קשה ומאומצת. אני מאמינה בגיוון, בהנהלות שיש בהן נשים, דתיים, עולים חדשים וכדומה". לשטראוס חשוב להדגיש שלא מדובר רק במחויבות למגדר, אלא בהכרה בחשיבות של שילוב הנשים בעמדות מפתח ככוח כלכלי. "גדלתי על כך שעבודה היא ערך. אבל בחברה הישראלית רוב הגברים הם מפרנסים יחידים, ואם קורה להם משהו, התא המשפחתי נקלע לבעיה רצינית. אולי לא נעים לצאת לעבוד, וזה דורש הרבה מאמץ, אבל החברה הישראלית חייבת שיהיו שני מפרנסים במשפחה", היא אומרת.

"יש הכרה היום בערכים של ניהול נשי", אומרת המאירי. "כשהתחלתי לנהל לפני 15 שנה, הטיפ הראשון שהמנהל שלי נתן לי הוא שאני מנהלת רך מדי וצריכה לנהל באופן קשוח יותר. אחרי כמה שנים אמר לי שאולי שגה. עכשיו טרנדי יותר להיות רך. גם באובמה הצדדים המחבקים הם נשיים, וזה חד־משמעית טרנד, ואם לא נשכיל למנף אותו — נפסיד".

באופן טבעי השתרבב לשיחה גם שמה של יו"ר קדימה, ציפי לבני.

האם המהפך שעברה לבני בשבועיים האחרונים של הקמפיין, העובדה שהרשתה לצד הנשי שלה לפרוץ, הפכה אותה לטרנדית יותר, ולפיכך לאלקטורלית יותר?

"לא במקרה כשציפי לבני נפרדה מהחליפה והבינה שהיא מחוברת לחוויה נשית כוללת - משהו בה השתנה", אומרת ויס, "אנחנו משועבדים להתנהגות כוחנית, שמשמעותה שכדי להצליח עלינו לאמץ סממנים גבריים. שעתה הפחות יפה של לבני היתה במלחמה, כשאמרה שהיא שמחה שמדינת ישראל מתנהגת בפראות; חבל שאשה חושבת שכדי להיבחר היא צריכה להתנהג יותר גבר מגבר". ושוב לא כולן מסכימות: "אני נעלבת מהטענה שאשה זה סוג של טרנד חדש. ציפי לבני לא זכתה כי היא אשה", אומרת בראל.

מיעוט הנשים בעמדות בכירות במשק זועק לעין עוד יותר כאשר מתפרסמים הדירוגים הכלכליים של המשק. לדוגמה, בדירוג "50 המנהלים הטובים בישראל" של "כלכליסט" הופיעו רק שש נשים מתוך 50 מנהלים ברשימה הסופית.

אתן מחפשות את הנשים בדירוגים האלה?

שטראוס: "לפני כמה שנים למדתי להרכיב משקפיים שמתמקדים בעניין הנשי, ומאז אני לא יכולה להוריד אותם. פתאום את מבינה שאת בת מזל. שזכית ואת יושבת במקום שבו מסתכלים עלייך, ועבור נשים שרוצות ומתאמצות, זה משמעותי. אני שמחה על הרשימות של הנשים, כמו הרשימה של כלכליסט', שנותנות חשיפה וניראות לנשים מוכשרות".

אתן מרגישות שמתייחסים אליכן לפעמים אחרת מפני שאתן נשים?

בראל: "במקום עבודה קודם היתה לנו פעם פגישה עם חברת מחשבים. נכנסתי לישיבה, ואחד הבחורים שישבו שם אמר לי, 'אוי, טוב שהגעת, אני כל כך צמא'. שאלתי אותם מה הם רוצים לשתות והכנתי לכולם. אחר כך נכנס המנכ"ל לחדר ואמר לנוכחים - אלה שרק כמה דקות קודם לכן סיימתי להגיש להם קפה - 'אתם מכירים את המשנה למנכ"ל שלי?'".

לבקש שכר

לוין: "צריך להסתכל על העניין בהומור ולא ברצינות. זה קשור לסביבת העבודה, שהיא מאוד תובענית. סביבת העבודה היא שיוצרת את הלחצים. אני חושבת שלבעלי יש אותן בעיות, ואנחנו צריכים לחלק בינינו את העומס".

ויס: "הרבה פעמים אנחנו, בחברת החדשות, רוצים לגוון פאנלים, שהם ברוב הפעמים גבריים, ומזמינים נשים להשתתף. כשאתה מרים טלפון לאשה ומבקש ממנה לבוא להתראיין, היא כמעט תמיד תגיד שזו לא המומחיות שלה. גבר, לעומת זאת, ישאל רק 'מתי?'. גם אני, ברוב הפעמים שמתקשרים אליי, אסביר למה אני לא, ולמה יש מישהו שמתאים יותר".

המאירי: "אני יודעת שמזמינים אותי לפאנלים על תקן 'האשה'. בעבר זה היה מפריע לי, אבל היום אני מוכנה ללכת על התקן הנשי כי אני רגועה יותר והשגתי יעדים. עם הזמן הבנתי שאנחנו צריכים לשאת דגל, ולא רק אני כפרט".

האם צריך אפליה מתקנת?

ויס: "לא תמיד צריך אפליה מתקנת, אבל אנחנו צריכות להעז יותר, וגם מנהלים לא צריכים להסתכל על החור שבגרוש. כי אם אשה לא יודעת לבקש שכר, הרי שבטווח הארוך המנהל יפסיד אותה, כי בסוף מישהו אחר יכיר בכישורים ובתכונות שלה וייקח אותה. גם הניהול צריך להכיר בתכונות הנשיות ולדעת שאשה צריכה קצת ביטחון כדי לבקש שכר. עולם העבודה צריך ללמוד איך לקרב את הנשים, ולא לנצל את החולשות שלהן. כל מי שיושבת כאן יכולה להיזכר בשיחה שניהלה בעבר על השכר שלה, ויודעת שאם גבר היה מנהל את השיחה הוא היה מקבל יותר שכר".

לוין: "זה מחזיר אותי לדגם שלי לאשה מצליחה: בחורה שעבדה אצלי, אם חד־הורית, שעבדה קשה כדי להתקדם ולהחזיק את עצמה בכבוד. אני רואה אותה ואומרת: 'וואו, זה הדגם, וההוכחה לכך שמי שרוצה יכולה להצליח'".

כשאתן שומעות את המונח "מעמד האשה", מה עובר לכן בראש?

בראל: "מעמד האשה הוא הרבה פעמים תירוץ לחוסר נכונות של אשה להילחם חזק יותר. מעמד האשה הרבה פעמים מרגיז אותי".

המאירי: "מעמד האשה הוא הזכות שלי והחובה שלי. הזכות כי היה לי החינוך מהבית והכוח והאהבה לעשות את זה. לנו הרבה יותר קשה להודות שעשינו את זה. החובה שלנו אינה לקחת את המקרה הפרטי ולהסיק ממנו שאם לי היה קל - כך גם לאחרות; אני לא צריכה ללכת רחוק כדי לראות שזה לא נכון".

ויס: "במעמד האשה עברנו כברת דרך, ויש עוד המון מה לעשות. זה אינטרס חברתי שיאפשר חינוך טוב יותר, הכנסה גבוהה יותר ורמת חיים גבוהה יותר".

כיצד המשבר הכלכלי ישפיע על מעמד האשה?

שטראוס: "מורידים את רוב הדגלים החברתיים, וזו תהיה מלחמה אחרת. נשים הן עניות יותר וחלשות יותר, ובתקופה מהסוג הזה אנחנו הנשים שנמצאות בעמדות בכירות צריכות לשמש פה לנשים שלא יכולות להרשות לעצמן, לנשים שיקבלו פחות עזרה. זו סכנה גדולה לרבים מההישגים שהגענו אליהם".

תגיות