במת כלכליסט: ציפיות מופרזות

בעידוד פוליטיקאים ובעלי עניין שונים התפתחה בישראל נטייה להאמין ביכולתה של הממשלה לחלץ את הכלכלה מהמיתון, וכתוצאה מכך נוצרו ציפיות ממקבלי ההחלטות "לעשות משהו" - ציפיות שיכולות להוביל למהלכים מסוכנים. המשבר הכלכלי לא נוצר בישראל, והמשק הישראלי לא ייחלץ ממנו לפני שארצות הברית תעבור לנתיב של צמיחה כלכלית. לממשלת ישראל יש, לכל היותר, יכולת להפעיל מדיניות שתצמצם במעט את פגיעתו של המיתון. לעומת זאת, יכולתה לגרום לנזק באמצעות צעדים שגויים רחבה הרבה יותר.

כתוצאה מהציפייה שהממשלה תעשה משהו, מועלות הצעות ודרישות שונות ומשונות, שחלקן מתגלות כבעייתיות רק לאחר מחשבה נוספת. דוגמה לכך היא המלצת איגוד התעשיינים להוציא עובדים לחופשה בתשלום - לא מכיסם של המעסיקים, אלא מהביטוח הלאומי, כלומר על חשבון הציבור.

במקום לפטר עובדים, שאז ממילא יקבלו דמי אבטלה, יצמצמו המעסיקים את היקף משרתו של כל עובד לארבעה ימים בשבוע, ואת השכר עבור היום החמישי תשלם המדינה. כך לא יגדל מספר המובטלים, העובדים לא ייפגעו, והמעסיקים יוכלו לחזור ולהעסיק את עובדיהם בהיקף מלא בחלוף המשבר.

זה נשמע טוב, למעט כמה בעיות. בפועל, המשמעות של ההצעה היא מס הכנסה שלילי בהיקף של 25% (על שכר הברוטו שישלם המעסיק). היות שאין למדינה כל אפשרות לפקח על שעות העבודה של העובדים, יוכל כל מעסיק להמשיך ולהעסיק בפועל את עובדיו ללא שינוי של ממש, בחיסכון של חמישית מעלות השכר. זהו צעד מגדיל פערים, ובלתי ריאלי בשל עלותו הגבוהה.

לא להגדיל את ההוצאה הציבורית

הגירעון בתקציב המשלה, שנוצר בעיקר בגלל הירידה החדה בגביית מסים, צפוי לעלות על 6% גם אם לא תנקוט הממשלה צעדים כלשהם לצמצום נזקי המיתון - צעדים שהמשותף להם הוא עלות כספית גבוהה.

בגלל גובהם של החוב הציבורי והגירעון בישראל, אין למעשה אפשרות להגדיל משמעותית את ההוצאה הציבורית בלי לסכן את יציבות הכלכלה. מקרה אירלנד צריך לשמש נורת אזהרה לכך שממשלות המנסות להציל את הכלכלה יכולות להגיע לסכנת פשיטת רגל.

לפיכך, יש לבחון במשנה זהירות לאן להפנות את מעט המשאבים. הצעד הטבעי בזמן שכזה הוא פיצוי ישיר לנפגעי המיתון, כמו הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה. לעומת זאת, הפניית המשאבים הדלים לסיוע לחלשים באופן שאינו מבוסס על פגיעה מהמיתון, כמו דרישת ש"ס להגדיל את קצבאות הילדים, אינה סבירה בתקופה זו.

כאשר התקציב מוגבל והמשק בסכנה, מוטב לסייע באופן ממוקד לנפגעי המיתון, ובאופן שלא ייצור מחויבות ארוכת טווח. כך, כשייחלץ המשק מהמיתון, יקטן מספר המובטלים ועמו גם עלות דמי האבטלה.

זה הזמן לרפורמות מבניות רבות 

המיתון הנוכחי מדגיש את אחת הבעיות החמורות של המשק הישראלי. אוכלוסיית הנתמכים בישראל גדולה וגדלה באופן חריג בהשוואה לכל המדינות המפותחות. בזמנים כתיקונם העומס שמטילה האוכלוסייה החרדית על החברה הישראלית כבד; בימות משבר הוא בלתי נסבל.

אמנם יכולתה של ממשלת ישראל למתן את המיתון קטנה למדי, אך מנהיגות בעלת חזון צריכה לראות במשבר הזדמנות לשינוי שייטיב עם החברה והכלכלה בטווח הארוך. זה הזמן לרפורמות מבניות רבות, כמו צמצום כוחם של העובדים במונופולים הציבוריים וכמו חיוב החרדים ללמוד לימודי ליבה וביטול הדרישה מהם להימנע מעבודה כתנאי לשחרור משירות צבאי כדי שיוכלו להתפרנס בעצמם.

*הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם