צילום: אי פי אי
הפוטבול מוצף בסמים
מספר שחקני הפוטבול שמשתמשים בסטרואידים אינו ידוע אבל ברור לכולם שהתופעה המונית. אז למה אמריקה אינה מתעניינת? כנראה כי העניין נהפך לשגרה וכי עסקי התרופות והסמים הם עסקים גדולים מדי. ויש עוד סיבה, שקשורה בצבע העור של 69% מהשחקנים
נתחיל בשורה התחתונה: הפוטבול מוצף בסמים.
מסקר חדש שערכה אוניברסיטת צפון קרוליינה בקרב 2,552 שחקני פוטבול לשעבר עולה שאחד מכל חמישה שחקנים השתמש בסטרואידים בשנות השמונים. וחמור מכך, איש לא תירץ את הזרקת הסם האסור לישבנו בסבל מהמוזיקה הסינתטית או מהאופנה המזעזעת של אותה תקופה. זה פשוט היה הנוהג בליגה.
שימוש בסטרואידים בפוטבול אינו סוד. פשוט תסתכלו על השחקנים לעומת בני תמותה אחרים ותבינו שמשהו לא טבעי מתרחש בגופיהם. אבל ה־NFL נותרה "נקייה" עד כה מפרשות סטרואידים, כי זו אווזה שמטילה 6.5 מיליארד דולר בשנה.
פוטבול כיום הוא דת של ממש, עם מסר הדוניסטי, מיידי ואלים, ועם מאמינים שסוגדים לנפילים שמשחקים. ההתאמה שלו לעידן הדיגיטלי טופחה על ידי הסוכן החשוב ביותר במאה השנים האחרונות - הטלוויזיה - ששומרת עליו מכל משמר.
הדילדו הזה שלך?
מספר המשתמשים בסטרואידים כיום אינו ידוע, בין השאר כי חברות התרופות עומדות צעד אחד לפני מערכת הבדיקה. להלן דוגמה מאלפת: ב־2005 נתפס אונטריו סמית', ראנינג בק מוכשר ומותסכל, בנמל התעופה של מיניאפוליס ובחזקתו כלי שנודע בשם The Whizzinator, ערכה לזיוף תוצאות דגימת שתן, שעולה 150 דולר. מה שיפה במיוחד בסיפור הזה זה תכולת הערכה: פין סינתטי (דילדו) ושקית פלסטיק שמכילה את השתן "הטהור". אלו מורכבים על האמצעים הביולוגיים של השחקן ומקנים לו את היכולת לרמות את המערכת.
סמית' הורחק לשנה מהליגה, ובעצם סיים את הקריירה, ולא מכיוון שהתכוון למסך שימוש בחומרים אסורים, אלא עקב התקרית המביכה. גם התקשורת התמקדה בסיפור בתכולת הערכה, ולא כסממן לעידן עתיר סמים אסורים.
ואותה תקשורת פספסה את הסיפור גם כאשר הגיע מוושינגטון. באותה שנה, כשפרצה שערוריית הסטרואידים בבייסבול - שלוו בשימועים בקונגרס, בתדהמה ובאבל לאומי - מתח הקונגרס האמריקאי ביקורת גם על מדיניות הסמים של ליגת הפוטבול, שחגגה באותם ימים יום שנה 16 עצוב: הליגה החלה להתייחס לנושא החומרים האסורים ב־1989, שבה השעתה לראשונה בתולדותיה 13 שחקנים מקבוצות שונות.
אז מדוע אמריקה מתעניינת בסמים בבייסבול ולא בסמים בפוטבול? כי פוטבול הוא ספורט שחור ברובו - 69% מהשחקנים בו הם שחורים. וזה כנראה מה שהאמריקאים הלבנים, ששולטים במדיה ובייצוג התרבותי, למדו לצפות מהשחקנים האכזריים, שרובם באים משכונות קשות ומתקשים להסתגל לחיים של הכסף הגדול. פוטבול מפורסם בהתנהגות הרעה של שחקניו, ואישומי אונס, רצח, וגרימת נזקים הם תדירים. ולכן, האדם הלבן מצמצם את עניינו לאדמת הקודש בלבד, כלומר למגרש בלבד.
ובכל זאת, כאשר בקונגרס דורשים לחקור בעניין, בדרך כלל בשנת בחירות, בליגה דווקא מקשיבים, ומאמצים מראית עין של קשיחות.
כמו ב־NBA, גם בפוטבול יש סיפור שנמכר לתקשורת, שבו הסאב־טקסט מוכר לכל אחד שקרא את סיפורי אוהל הדוד טום: הקומישינר הלבן מחנך את השחקנים השחורים.
מחפשים קורבנות
וכמו תמיד עם דתות, הן זקוקה לקורבן, שיראה שהדת עצמה גדולה מסכום מאמיניה ומעשיהם, ויעורר את הרושם שיש מי שמנתב את העם הנבחר למקום הנכון. לדוגמה תרופות לשמירת משקל, שנרכשות ללא מרשם בכל בית מרקחת, מסווגות "הסוואה של חומרים אסורים" ומובילות להשעיות של שחקנים רבים.
השחקנים המושעים טוענים, ובצדק, שאין רישום תכולה על התרופות, אך מבחינת תקנון הליגה, "שחקן נושא באחריות של כל החומרים שנמצאים בגופו". לרוב נענשים השחקנים בהשעיה ממשחק ובמניעת התשלום היחסי בשכרם - רוב הקבוצות משלמות לשחקנים פֶּר משחק.
אגב, "חומרים אסורים" שבגללם מושעים השחקנים אינם רק סטרואידים וחומרים משפרי יכולות. בספורט הלבן, בייסבול, מיד מציינים שמדובר בסטרואידים, חומר שהליגה אסרה אך שהוא חוקי, אולם לא כך בפוטבול. בפוטבול גם סמים "רגילים" וגם אלכוהול ברמה נמוכה יחסית נחשבים ל"חומרים אסורים".
וכך, כל שתיית בירה שווה מבחינה ערכית וכספית לשימוש בסמים ממריצים. אלכוהול עלה בשנת 2000 לדייל קארטר מהדנבר ברונקוז באובדן שכר של 3.5 מיליון דולר ועוד 3.2 מיליון דולר נלקחו רטרואקטיבית מבונוס החתימה שלו.
דרל ראסל, מהאוקלנד ריידרס, הושעה ב־2002 בגין חומרים אסורים, אקסטזי כנראה, לשנתיים, שהתארכו לשלוש שנים ועלו לו כ־11 מיליון דולר. וישנם עוד רבים, שרובם המוחלט, אגב, שחורי עור.
קונספירציה? אולי
אין אתוס דתי בלי קונספירציה פוטנציאלית. ב־21 במאי 2008 נפגש דיוויד ג'ייקובס עם בכירי ליגת הפוטבול ונתן להם שמות ומסמכים של כמה לקוחות שלו. ג'ייקובס היה סוחר סטרואידים, והשמות שמסר היו של שחקני פוטבול, שרכשו ממנו את הסחורה.
שלושה שבועות קודם נגזרו עליו שלוש שנות עבודות שירות וקנס של 25 אלף דולר בגין מכירת החומרים. האם דוד, כלומר דיוויד, התכוון להפיל את גוליית, כלומר לחשוף שימוש נרחב של כוכבי פוטבול בסטרואידים? אולי. שבועיים לאחר מכן נמצא אותו ג'ייקובס מת. המוות נקבע בסופו של דבר כהתאבדות.
חובבי הקונספירציות ראו בכך ניסיון טיוח והתקשו להאמין שג'ייקובס "ירה בעצמו באמצעות אקדח הגלוק בבטנו ואז בראשו", כפי שדווח בעיתונות. חלקם אף נזכרו שמדובר בגרסה מעט שונה ממה שאמרו החוקרים ל"ניו יורק טיימס" מיד עם מותו, כי מדובר בחקירת רצח.
אולם קונספירציה להשתקת השימוש בסטרואידים אין כאן. אין, כי לא צריך אחת. קונספירציות נועדו לטייח סיפורים בעלי ענין ציבורי גדול, ואילו עניין כזה פשוט לא קיים - רק תזכורת עגומה למה שאנשים יעשו כדי להמשיך ולסגוד לאליליהם.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה