טכנולוגי על הבוקר: מנוע החיפוש שיענה על כל שאלה

מכונת הפלאים שתאיים על גוגל

סטיבן וולפראם היה פעם ילד-פלא, התקווה הגדולה של עולם המדע. את הדוקטורט שלו בפיזיקה הוא קיבל כבר בגיל 20; תשע שנים לאחר מכן, ב-1988, הוא כתב את Mathematica, תוכנת חישוב שהפכה לתקן בתחום. ב-2002, מצד שני, הוא כתב את A New Kind of Science, יצירה שהתיימרה לשלב את כל ענפי יחדיו. זה הצליח פחות. הרבה פחות.

בקרוב מתכוון וולפראם להיות רלבנטי שוב לחיינו: במאי, הוא יציג מנוע חיפוש, ששמו הזמני והלא-בדיוק-צנוע הוא וולפראם-אלפא (וו"א, בקיצור). הוא אמור לשלב את עבודתו הקודמת וליישם אותה לחיפוש ברשת. המטרה היא לענות על שאלות "שיש להן תשובה מוסכמת".

בשונה מגוגל, וו"א לא תדוג ברשת אחרי מילים שיש להן קשר מסוים למילות החיפוש: היא תבצע חישובים; צוות מדענים קטן עסוק בקדחתנות בכימות מאגרי מידע לכדי שפה שמחשב יוכל להבין ולהגיב לה. מה יהיה המרחק מחר בין כדור הארץ והירח? גוגל לא מצליחה להתמודד עם השאלה הזו, וו"א אמורה להצליח. מתי היה הערך המניה של טבע גדול מ-X? חיפוש גוגל יהיה בזבוז זמן, וו"א מתיימרת למצוא את התשובה הנכונה.

ההצהרה הלא לגמרי צנועה (ואם להודות, גם לא מי יודע מה קוהרנטית) של וולפראם גרמה לגלי הדף ברחבי הרשת. התגובות, בלשון המעטה, היו מעורבות. בארס טכניקה פקפקו בערך מכונת הפלאים, וציינו ברשעות שהמשמעות של שאלות "שיש להן תשובה מוסכמת" היא "שאלות לא מעניינות"; בוואליוואג הפליגו על גלי הנוסטלגיה הישר למאה ה-18, והשוו את וולפראם לאנציקלופדיסטים הצרפתים, תוך שהם מקווים ש"בני האדם יהרגו את המכונה של גוגל". ימים יגידו, אבל מי שנכווה בקויל ייזהר בוולפרם-אלפא.

ברכותיי, אתם רכוש ורייזון (אלא אם...)

 

ורייזון היא ספקית רשת אמריקאית ענקית, מסוג התאגידים שמקבלים את הכינוי "מרושעים". אין לה שום קשר לחיים שלכם, אלא אם אתם חיים בארצות הברית ואיתרע חוסר מזלכם להשתמש בשירותיה. אז למה הסיפור הבא מופיע כאן? משום שבישראל מחקים את מה שקורה בארצות הברית, בהפרש של חודשים או שנים, ואת מה שעשתה ורייזון בשבוע שעבר יכולה ספקית רשת ישראלית לעשות בעוד חודש וחצי.

האם אתם קוראים את הספאם שספקי הרשת שלכם שולחים? לא? נהדר, ככה הם אוהבים אתכם. במכתבי-נייר ששלחה ורייזון לאחרונה ללקוחותיה היא הודיעה להם בעליצות שאם תוך 45 יום הם לא מודיעים לה אחרת, היא תעביר את הפרטים האישיים שלהם לכל חברה "מקושרת" לוורייזון. המידע כולל, הודיעה החברה בחדווה, "שירותים שנרכשו (כולל שיחות שעשית וקיבלת), מידע על חיובים, מידע על מיקומך, ומידע טכני". מהי חברה "מקושרת" לוורייזון? זה לא ברור מהדואר, ואין להתפלא אם יסתבר שמדובר בחברות המצויות עמה בקשר עסקי – נניח, קונות ממנה מידע פרטי. למה זה לא מגיע במייל? כנראה כי יש סיכוי שיקראו אותו. לקוחות שרוצים לקרוא את חוזה העושק הקטן באופן מקוון ימצאו אותו בחשבון שלהם באתר החברה, חשבון שרובם מעולם לא פקדו מאז שהחלו להשתמש בשורותיה.

מבריק. בקרוב אצלכם. אבל מאחר שהאמריקאים הם צרכנים פחות פראיירים מהישראלים, כבר התחילו לארגן מרד, ואנשים אומרים לוורייזון "לא". בישראל, סביר שאף אחד לא ישים לב, ואם ישימו לב – כמה אנשים שאכפת להם מפרטיות יתלשו את שערות ראשיהם, והשאר ישובו לצפות ב"אח הגדול", בלי לשים לב מה עושה האח הגדול האמיתי.

מרד גם בחזית אפל

 

הטריק הגאוני ביותר של אפל הוא האפסטור, חנות האפליקציות שלה, שמוכרת אפליקציות למשתמשי האייפון והאייפוד טאצ'. האפסטור היא שיטה נהדרת להמשיך לחלוב את המשתמש גם אחרי שכבר סיים לשלם על הג'יזספון שלו: יש בה מספר עצום של אפליקציות, חלק ניכר מהן בתשלום, והמשתמשים מורידים אותן ללא הרף. הפופולריות שבהן הן אפליקציות חיקוי נפיחות.

הם לא עושים איתן הרבה – רק 30% מהרוכשים מסתכלים על האפליקציה שוב למחרת הרכישה, ושיעור העניין בה כעבור שלושה חודשים הוא 0% - אבל אפל מגרדת לעצמה 30% מכל מכירת אפליקציה, בתירוץ (הקלוש אפילו יחסית לחברה שאמינותה נמוכה מזו של שר תעמולה ערבי ממוצע) שהיא צריכה את הכסף כדי ל"תחזק" את האפסטור.

וכדי לשמור על מכרה הזהב הקטן הזה לעצמה, אסרה אפל למכור אפליקציות אייפון בשום מקום אחר. ולא כל אפליקציה נמכרת: שמה של שיטת הסינון של האפסטור יצא לשמצה. ובכן, להרבה מאד מפתחים נמאס להשקיע זמן ומאמץ בלי לדעת אם אפל תואיל בטובה לאשר בסופו של דבר את האפליקציה שלהם, ולפלח מסוים של משתמשים נמאס מכך שאפל מחליטה מה טוב לו – או, ליתר דיוק, לה: האפליקציות שנפסלות פוגעות לעתים קרובות באינטרסים של אפל.

אז שתי חנויות אפסטור עצמאיות נפתחו. הראשונה שבהן, Cydia, מספקת ללקוחות כלים לפריצת האייפון, נוסף לאפליקציות; האחרת, Rock Your Phone, תמכור אפליקציות שאפל לא חפצה ביקרן, אבל לא תדרוש מהמשתמש לפרוץ את הג'יזספון. אפל צפויה לצאת למלחמה על האוצר שלה: החברה הקולית, האלטרנטיבית, זו שאמורה לייצג את תרבות-הנגד-דה-לה-שמאטע, שמעודדת את התפיסה שמרד הוא החזקה בגאדג'ט נוצץ ויקר, כבר פנתה לבתי המשפט בטענה ששינוי התוכנה המותקנת על האייפון מנוגד לחוק. יהיה מעניין.

גוגל נגד הבלוגרים שלה

 

לגוגל יש פלטפורמת בלוגים, בלוגר שמה. לאחרונה הופתעו כמה ממשתמשי הפלטפורמה לגלות שגוגל מחקה פוסטים שכתבו, בלי לעדכן אותם מראש, או בכלל.

מה, לעזאזל? בחלק ניכר מהמקרים, מדובר בבלוגרים שמתעסקים במוזיקה ומפרסמים קליפים של שירים. חברות המוזיקה מתנגדות לקליפים הללו, מטבע הדברים. עד לאחרונה, גוגל היתה מזהירה את הבלוגר שהתקבלה תלונה כנגד הפוסט שלו, ומאפשרת לו להסיר את הקליפ גורם הצרות. לא עוד: בחודשים האחרונים ככל הנראה – כי היא לא מדברת על זה – עברה גוגל למדיניות של חיסול אוטומטי של פוסטים עם קבלת תלונה.

אלא שכמובן, מחיקתו של פוסט מסירה לא רק סרטון, אלא גם את התוכן שכתב הבלוגר, שהוא קניין רוחני שלו-עצמו. יתר על כן, המחיקה היא רטרואקטיבית: יתכן שפוסט יימחק חודשים לאחר שנכתב ולאחר שקישורים אליו הופיעו בפוסטים מאוחרים יותר. כמו כן, הטענה של הבלוגרים היא שמדובר ב"שימוש הוגן": לקליפים נלווים בדרך כלל גם סקירות והערות. לטענות על "שימוש הוגן" צריך תמיד להתייחס בזהירות, משום שמי שמשמיע אותן איננו, בדרך כלל, מומחה לחוקי זכויות יוצרים, וזה הסעיף המנוצל לרעה ביותר בו. ובכל זאת: העובדה שגוגל מתערבת באופן כל כך דרסטי, ללא אזהרה, ביצירות של הבלוגרים "שלה", צריכה לעורר דאגה. עוד דאגה: היא הרי מחזיקה בנתחים רבים כל כך מחיינו.

כאב הראש של יוטיוב

 

דיוויד נלסון בן ה-15 הוא מתכנת מבריק ובעל יוזמה: הוא יצר ממשק, Muzic שמו, שהופך את יוטיוב לתחליף אייטיונז, ומאפשר למשתמשים בו לעבוד עם יוטיוב כאילו היה מאגר של קבצים מוזיקליים, למצוא את השירים שהם רוצים, ולהוריד אותם ישירות למחשב. מוזליק כתוב היטב, והמבקרים גמרו עליו את ההלל.

יש רק בעיה אחת, והיא קשורה ישירות לסעיף הקודם: מוזליק כנראה מפירה את תנאי השימוש של יוטיוב, או לפחות כך אומרת גוגל. לגוגל יש מספיק בעיות גם כך עם חברות ההקלטה, ובהחלט לא ברור אם היא תרצה לצאת למלחמה על שירות שממנו היא לא תראה סנט שחוק. ואם מוזליק ימשוך תשומת לב שלילית מאיזה דינוזאור-הקלטות, כנראה שהוא יירמס במהירות; פוטנציאל התביעה כאן הוא עצום, ומתקבל הרושם שעידן הנועזות של גוגל כבר חלף, ושעכשיו היא ברביצת-התגוננות, כמו כולם.

קצרצרים

צעיר גרמני שלח את מה שהוא כנראה הודעת ה-SMS היקרה ביותר: בית משפט גרמני גזר עליו קנס של 3,550 יורו. ההודעה אמרה למקבליה, ש"בפתיחת הודעה זו, הרגת טורקי". בית המשפט נמנע, עם זאת, מלהרשיע אותו בהפצת שנאה גזענית, מה שהיה הופך את מחירה של ההודעה ליקר משמעותית – מאסר בפועל.

נמשכת הירידה במכירות המחשבים: מנתוני חברת האנליסטים גרטנר עולה שמכירות השרתים במזרח התיכון, אירופה ואפריקה ירדו ב-9.2% ברבעון האחרון של 2008. זו ירידה נמוכה ביחס לשיעור ירידת המכירות בכלל העולם – 11.2% - אבל ההכנסות ירדו באזורנו בשיעור של 20.6% לעומת 15.1% בכלל העולם. איק.

מדענים יפנים – מי אם לא הם – פיתחו מכשיר שמאפשר למשתמש להפעיל שלל מכשירים אלקטרוניים באמצעות הבעות פנים. המכשיר בנוי כמו אוזנייה, והוא מכיל חיישנים אינפרא-אדומים שמאפשרים למשתמש, למשל, להדליק את האור בחדר באמצעות חריצת לשון, או להעביר לשיר אחר באייפוד שלו באמצעות מצמוץ. לא כל כך ברור מה הטעם ללבוש אייפוד כשאתה כבר עונד אוזניה אחרת, אבל היי. גרוע מכך, התועבה – היא מכונה Ear Switch – לומדת את בעליה, ואם היא מגיעה למסקנה שהוא מדוכא, היא מנגנת לו שיר עליז. שמישהו יירה בי עכשיו.

אתמול התייחסתי כאן להחלטתה של אולימפוס להפסיק לשחק את משחק ה"עוד מגהפיקסלים". הנה הסבר תמציתי מדוע מספר מגהפיקסלים גדול יותר לא רק שאיננו מועיל למצלמה, אלא אף מסוגל להזיק ליכולות שלה.

רוצים לדעת איך לחפש בטוויטר, ואיך להפוך אותו למיני מנוע חיפוש? תחת השם ההולם "ברוכים הבאים למוח-הכוורת", מציע הבלוג Twitip מדריך מזורז שיאפשר לכם לעשות בדיוק את זה.

· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.

·ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"