בדיקת כלכליסט: איך תיראה שנת המיתון של עובדי ענף המזון

קריסת ויטה פרי גליל והקשיים שאליהם נקלע מפעל עוף העמק מעלים את השאלה אם גם ענף המזון נקלע למשבר מיתון. אמנם בויטה פרי גליל יש גיבנת חוב שמקשה על התפקוד וקריסתה היתה רק עניין של זמן, וגם לעוף העמק יש בעיות משלו, אבל נראה שעניין הטיימינג אינו מהווה שאלת מבחן, כי משברים גלובליים תמיד מקצינים בעיות נקודתיות.

ספקיות המזון בישראל

תעשיית המזון, שמעסיקה בישראל 61 אלף עובדים, היא האחרונה להיכנס למיתון. בניגוד לתעשיות כמו רכב או נדל"ן הוא לא מכה בה ברוב עוצמתו, אך מלחמות המחירים בין רשתות השיווק, שגורמות בדרך כלל ללחץ גדול עוד יותר מצד הספקים הקטנים, בהחלט מעלות את החשש שמישהו לא ישרוד את המאבק. ספקים קטנים הם אלה שמחזיקים פחות ממחצית האחוז בשוק המבורקד. דירוג הספקים של חברת סטורנקסט לחודש פברואר מראה כי חמישה ספקים גדולים מחזיקים ב־46% משוק מוצרי הצריכה בישראל, שהמובילה בו היא תנובה. עשרה ספקים מחזיקים בכ־60% מהשוק, ו־15 נוספים מחלקים ביניהם 13.6% - פחות מאחוז כל אחד. זוגלובק, שהיא מותג מוכר מאוד, מחזיקה 1.6% מהשוק. ויסוצקי, מותג מוכר ומזוהה גם הוא - 0.7%, ואלו נחשבים לספקים לא קטנים. שוק המזון בישראל גלגל ב־2008 כ־48 מיליארד דולר, כך שגם מחצית האחוז הם מכירות של 500 מיליון שקל בשנה.

עובדת מפעל שטראוס עלית. ספקיות המזון הגדולות רעבות לצמיחה | צילום: אסף פינצוק

יותר מיזוגים ורכישות

בעוד חברות המזון הגדולות תנובה, שטראוס, אסם והחברה המרכזית צפויות לעבור בוודאות את התקופה הלא פשוטה, סכנה קיומית מרחפת מעל ראשם של מפעלי מזון קטנים. "אין ספק שהתחרות בתקופות של מיתון קשה יותר, גם מול הספקים הגדולים וגם מול הריטייל שכל הזמן רוצה עוד ועוד", אומר גדי לסין, יו"ר איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים, המכהן גם כמנכ"ל שטראוס ישראל. "מי שמרגישים את הנטל הפיננסי בצורה יותר חריפה הם המפעלים הקטנים. הם צריכים לנהל את העסק עם הרבה יותר תשומת לב לכל הנושא של תזרים המזומנים וההון החוזר".

לסין מציין שעוד לא היתה פנייה לאיגוד ולא נשמעו אותות מצוקה. בשוק המזון מעריכים כי המיתון יאיץ את המגמה הקיימת לאורך השנים של קונסולידציה בין חברות - מיזוגים בין חברות קטנות לצד המשך רכישתן על ידי חמש הספקיות הגדולות. הממונה על הגבלים עסקיים לא רואה מהלכים אלה בעין יפה בדרך כלל, אך כשמדובר בהצלת עסק קורס רשות ההגבלים נוטה להיות רגישה יותר. דוגמאות לכך אפשר לראות במקרה של בורגראנץ', שנרכשה על ידי ברגר קינג, או קלאבמרקט, שנרכשה על ידי שופרסל.

גם אם לרגע נראה שהמומנטום הוא כזה שבו יוניליוור מוכרת את בייגל בייגל ויש שמועות על כוונתה של תנובה להיפטר מחלק מהחברות־בנות, מדובר במהלכים שאינם משקפים את המגמה לזמן ארוך. "לאורך זמן, כמות היצרנים הקטנים הולכת וקטנה מדי שנה כי הגדולים קונים אותם. הגדולים רוצים לצמוח במדינה שהצמיחה בה קטנה מאוד, ויש להם מוטיבציה גדולה לקנות", מסביר לסין.

שאלת המותג הפרטי

השקת המותג הפרטי על ידי שופרסל בסוף 2006 היתה נקודת ציון נוספת בחייהם של יצרנים הקטנים. מומחי השוק מסבירים תמיד כי מותג פרטי דוחק את מספרי שלוש וארבע בקטגוריה ולא את המובילים - כלומר את היצרנים הקטנים. הפיכתם של היצרנים הקטנים ליצרנים של מותג פרטי היתה אמורה לפצות על דחיקתם מהמדפים. גם למגה, לקו־אופ ישראל ("כוכב הבית") ולרשת 4, שהיתה מהראשונות בתחום, יש מותג פרטי בקטגוריות רבות. מדובר אולי בעבודה למפעלים, אך יש גם פסימיסטים בתעשייה שרואים את מכת המוות ליצרנים הקטנים: "בסופו של דבר הרשתות חונקות אותם עם המחירים. בדרך כלל מדובר במפעלים שהם לא הכי יעילים בעולם, המוכרים במרווחים מאוד נמוכים. בהתחלה בעל הבית מבסוט כי המכונות עובדות, אבל לאורך זמן זו אשליה".

רפי שפר, מנכ"ל ברנד פור יו, המייצרת ומשווקת את "המותג" עברות עבור קבוצת רשתות פרטיות, דוחה את הטענה כי המיתון יפגע ביצרנים הקטנים. "המיתון לא ישפיע על יצרני מותג פרטי בכלל ויצרני מזון בפרט. שוק במיתון הוא שוק שסדרי העדיפויות למוצרי מזון קודמים בו לכל מוצר שאיננו מתחום המזון".

רמי לוי, בעלי רשת שיווק השקמה, מעריך כי המפעלים הקטנים ובכללם כאלה המייצרים את "המותג" אינם עומדים לפני סכנת סגירה. "מי שמאיים על המפעלים הקטנים זה דווקא היצרנים הגדולים ולא המיתון, אך אני לא רואה שום מפעל שנמצא בסכנה קונקרטית. גם עוף העמק וגם ויטה לא הגיעו למצב הנוכחי בגלל המיתון, אלא בגלל חובות עבר וניהול כושל".

בעיות של מפעל באות לידי ביטוי בזמינות המוצרים שהרשתות מזמינות, ובניסיון של המפעל לצאת עם הרשת בהנחות על קנייה במזומן או במבצעי קידום מכירות, שיכולים להעיד על קשיי נזילות. "אני דווקא רואה שהיקפי הקניות של חנויות שרוכשות מאיתנו את המותג הפרטי הולכים וגדלים", מעיד שפר, "מנובמבר 2008 ועד היום עלו היקפי המכירות של המותג הפרטי בחנויות בכ־25%".

שפר מספר שהמותג הפרטי שייצרה ויטה פרי גליל היה "היהלום שבכתר" של המפעל. "המותג הפרטי נתן למפעל הרבה זמן לצוף מעל המים. אם הוא לא היה מייצר עבור שופרסל ורבוע כחול, הוא היה נופל עוד לפני כן. חבל שויטה פרי גליל לא מצאו לנכון לשתף פעולה עם המותג של הרשתות הפרטיות. לפני שנתיים וחצי פנינו אליהם כמה פעמים, אבל הם חשבו שיותר יוקרתי עבורם לייצר לרשתות הגדולות ולא לשוק הפרטי. זה גרם להם להפסדים של מיליוני שקלים בשנה", אומר שפר. "זו אחת הסכנות של מפעל שמייצר מותג פרטי, אך לא היה מצב כזה בישראל. זה קורה בחו"ל, כאשר היקף גדול מפעילות של מפעל יצרני היא עבור רשת שיווק שלבסוף מחליטה להשתלט עליו ולרכוש אותו, כדי שלא ייצר למתחרים. בארץ לא הגענו למצב כזה, שרשת ניסתה לסחוט מפעל שייצר לה מותג פרטי".

הסכנה של מפעלים מוטי יצוא

בינתיים אף מפעל שמייצר מותג פרטי לא נפל, פרט לפרי גליל - שגם הוא לא נפל בשל המותג הפרטי. נראה כי מקרב היצרנים הקטנים שורדים רק כאלה שיש להם מותג חזק או מוצר מיוחד, שוקולד השחר לדוגמה, כאלה שלרשתות שווה להחזיק. מי שעושה עוד מוצר בשוק ימצא את עצמו ככל הנראה מתמזג או נקנה בעתיד הלא רחוק.

גורם בענף המזון אומר שמי שנמצאים בסכנה גדולה יותר הם מפעלים מוטי יצוא. "מפעלים כמו טבעול או דורות עלולים להיפגע בהיקף המכירות, אבל גם הם לא עומדים בסכנה של סגירה", אומר הגורם. למשל יצרנית שום דורות רשמה ירידה במכירות ברשתות שיווק שלהן היא מייצאת בחו"ל, אך במקביל נכנסה לרשתות חדשות באנגליה ובהונגריה, ובכך חיפתה על הירידה ברשתות קיימות. לדברי הגורם, יש מקום למהלכים שיווקיים גם בזמן משבר וגם במפעלים קטנים. לדוגמה, המהלך של השקת מוצרים של מפעל הממתקים כרמית בדמותו של בעל החברה לני סקסטין הגדיל את הביקוש למוצרים של המפעל. "דווקא מפעלים קטנים יודעים להתמודד עם משברים כי פעמים רבות הם יעילים מאוד מבחינה תפעולית, אפילו יותר ממפעלים גדולים", הוא אומר.