במת כלכליסט: הזלזול בחוק והצלצול־ניתוק

המחוקקים הישראלים אוהבים לחוקק, אך נוצר הרושם שהם פחות אוהבים להקדיש מחשבה לאכיפת החוק. ייתכן שהדבר תורם לזלזול הקיים ממילא בחוקי ישראל: לעומת מדינות מפותחות, ישראל בולטת לרעה בתופעות מעצבנות רבות של עבריינות הנחשבת לקלה, למשל שימוש מופרז ולא חוקי בצופר המכונית, חסימת צמתים, פריקת פסולת בניין בשמורות טבע, בריונות (שאינה מסתיימת בפגיעה גופנית חמורה) וכדומה.

מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה, אמר שבישראל צריך להקפיד על מעט חוקים פשוטים שניתנים לאכיפה, משום שהיהודים, אחרי גלות ארוכה, למדו להתחכם לחוק ולשלטון. ייתכן שיש צדק בדבריו, שכן נוצר רושם שהעם היושב בציון אכן חריג. מתברר שיש מתאם בין הכבוד שרוכשים אזרחי המדינה לחברה שבה הם חיים ולחוקיה לבין ההתפתחות הכלכלית בה.

במדינות המפותחות מכובד החוק יותר מאשר במדינות העניות, וישראל דווקא די דומה בעניין הזה למדינה ענייה. קשה לקבוע מה בדיוק עומד מאחורי הקשר, אך מוטב היה אילו היו חברי הכנסת מקדישים מאמצים רבים יותר לאכיפת החוק ופחות לחקיקה.

ההטבה שלא אבדה

חוק חשוב שעבר באחרונה, ששיפר את איכות חיי הציבור, הוא חוק הספאם, האוסר על חברות מסחריות לשלוח דואר זבל ולהפעיל שיחות טלפון ממוחשבות. מיד נמצאה ההתחכמות שנועדה לעקוף את החוק: ה"צלצול־ניתוק". המחשב מצלצל למכשירים סלולריים ומיד מנתק. מקבל השיחה, אם מתוך סקרנות ואם מתוך נימוס, מחזיר צלצול ושומע הודעה מוקלטת שבה מודים לו על הפנייה ומציעים לו עסקה כדאית או מתנה. ברור שהתרגיל הוא בניגוד לרוח החוק, וכנראה גם לחוק עצמו, בייחוד משום שההודעה המוקלטת נפתחת לרוב בהודאה באשמה בנוסח "חיפשנו אותך".

אותי הטרידו בשבוע האחרון שתי חברות בצלצול־ניתוק. הסקרנות, ואולי גם המחשבה שאפשר לדווח על הממצאים במאמר, גברו על הנטייה לנתק מיד. הצלצול־ניתוק הראשון היה מחברת מור פור יו. המוקדנית, שהבינה שיש לה עסק עם חטטן שאינו מתכוון לקנות מכונת גילוח (למרות ההטבה יוצאת הדופן), העבירה את השיחה למנהלת. זו טענה שחברת פרסום (מסתורית) עושה עבורם את הצלצול־ניתוק, ואם אני מעוניין, יחזרו אליי נציגי חברת הפרסום. הבעתי עניין, אבל הם לא חזרו.

אגב, בהטבה זכיתי, כך נאמר לי, בזכות זה שבבעלותי כרטיס אשראי מסוג מסוים. למרבה הפלא לא אבדה זכאותי להטבה לאחר שטענתי בתוקף שאין בבעלותי את הכרטיס האמור.

הצלצול־ניתוק השני היה מחברת אמריקן לייזר, שהציעה ניתוח להסרת משקפיים. לא הייתי ממהר לרכוש מכונת גילוח (במחיר מעולה!) מחברה שמזלזלת בי ובחוק, ובוודאי שלא הייתי מפקיר את עיניי בידי חברה כזו. ליקוט צלצולים־ניתוקים במשרדים שכנים הוסיף לרשימה את ביה"ס למסחר עצמאי במט"ח ועוד חברה להסרת שיער בלייזר.

לא להתעצבן, לא לנתק

עד שינועו גלגלי החוק, אפשר לנסות לסכל את התופעה על ידי אחריות צרכנית (או נקמנות). ראשית, לא להתעצבן ולא לנתק, אלא להשאיר פרטים, לחקור את המוקדן ולבקש את המנהל/ת, וכמובן, לא לרכוש את המוצר ולהשתדל להחרים את כל החברות שנוקטות גישה כזו. החברות האלו מרוויחות בזכות כמה פראיירים שכן רוכשים את המוצר, ובזכות העובדה שמי שאינו מעוניין במוצר אינו משאיר פרטים ואינו תופס את הקווים ואת זמנם של המוקדנים.

כמובן, אין צורך לנזוף במוקדנים, שבסך הכל מחפשים דרך להשתכר. ריבוי החברות שאימצו את השימוש בצלצול־ניתוק מעיד לא רק על הזלזול בחוק, אלא גם על הסובלנות שמגלה האזרח הישראלי כלפי הזלזול בו ובחוק.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם