זוהי תלות הדדית, לא עצמאות

אחרי שהנפט הגיע למחיר שיא של 147 דולר לחבית ב-2008, פוליטיקאים בכל רחבי העולם מיהרו "להינעל" על סוגיית ביטחון האנרגיה. כשמחירי הנפט המריאו, הם חשו צורך להביע אסטרטגיה רהוטה השואפת לעצמאות בתחום האנרגיה.

נשיאה החדש של ארה"ב הציב את מדיניות האנרגיה במרכז קמפיין הבחירות שלו ואחרי שנכנס לבית הלבן הוא אכן קיים את הבטחתו להזרים מיליארדי דולרים לאנרגיה ירוקה. היקף ההשקעות המריא, בגלל שהשקעה במגזר נראתה כמו דרך זהירה ליצור משרות, כחלק מתוכנית התמריצים הכלכלית של הממשל האמריקאי, בהיקף של 800 מיליארד דולר.

אני אהיה האחרון שיטען נגד השקעת כסף, שהושקע בשמרנות או, לצורך העניין, ביעילות, במגזר דלק המאובנים, באנרגיות אלטרנטיביות. הקטגוריה האחרונה נדונה הרבה אחרי שהנחנו, שחברות נפט לאומיות (NOCs) או חברות הנפט הבינלאומיות הגדולות (IOCs) מרוויחות מה שהן יכולות מכל חבית נפט הטמונה באדמה, למרות שכמה אנשים מתוך התעשייה הציעו אפשרויות אחרות.

הכפלה במחיר בתוך 4 שנים

בסמינר הבינלאומי הרביעי של אופ"ק, שהתקיים בארמון הופבורג שבווינה, הסתכלו שרי הנפט של מדינות אופ"ק והמנכ"לים של ה-NCOs הגדולים בכדורי הבדולח שלהם, כדי לראות איך הם יכולים לתכנן בצורה הטובה ביותר לטווח הקרוב והבינוני.

אובמה. לא כל-כך מהר | צילום: בלומברג

עלי אל נעימי, שר הנפט של יצואנית הנפט הגדולה בעולם ערב הסעודית, אמר לנו בראיון, שהשוק קרוב לאיזון: אופ"ק הציבה רצפה למחירים ומנקודת מבט מטריאליסטית, "אני מאמין שקיצצנו מספיק בתפוקה". דברים אלו היוו הקלה לכלכלות הנאנקות ברחבי העולם, החוששות שמדינות אופ"ק עשויות לקצץ עוד בתפוקה, כדי להעלות את מחיר הנפט. אבל באווירה הנוכחית, אין מדובר בעניין ברור.

בעוד שאופ"ק עשתה את הדבר הנכון (כמו שם סרטו של ספייק לי) והחליטה לשמור על רמת ייצור יציבה, אחרי קיצוץ שיא בתפוקה ברבעון הרביעי, כעת נראה, שאם המחירים לא יעלו עד סוף השנה לרמה לה מקוות יצרניות הנפט, מחיר 100 דולר לחבית יחזור, עד 2013.

"לאן לעזאזל אנחנו הולכים?"

מצגות של הפורום הבינלאומי לאנרגיה, שיושב בריאד, ושל הרשות הבינלאומית לאנרגיה בפריז, מצביעות על משבר היצע מול ביקוש בהתהוות. נפט במחיר 40-50 דולר לחבית מספק לכלכלה העולמית תמריצים של טריליון דולר, לעומת 100 הדולר של השנה שעברה, אבל כל המשתתפים אומרים, שבאותו הזמן יצרניות הנפט, כתוצאה מרווחים נמוכים, יעכבו השקעות נוספות.

הסכומים הבסיסיים לא מסתדרים עבורם כעת. עם שלושה רבעים מהעתודות המוכחות בידיהן, חברות אופ"ק (במיוחד במדינות המפרץ) סלקטיביות בקשר להשקעות ומימון של סדרי עדיפויות של הדברים הבסיסיים, שאינם נפט, כמו בתי ספר, בתי חולים וכבישים וגם אנרגיה אלטרנטיבית.

מזכ"ל אופ"ק, עבדאללה אל באדרי, אמר לנו במהלך ראיון, כי "איננו יכולים להשקיע בשום קיבולת עתידית. זה לא חיוני".

שר הנפט הוותיק ונשיא אופ"ק לשעבר, רילוואנו לוקמן, אולי סיכם את העניין במהלך ארוחת ערב לפני הסמינר, כשאמר "אנחנו צריכים לדעת לאן לעזאזל אנחנו הולכים".

מי יממן?

אם כן, לאן באמת אנחנו הולכים אחרי התרסקות המחיר מ-147 דולר ל-40 דולר במשך 8 החודשים האחרונים? אחרי רישום הערות במהלך הסמינר ושיחות עם שרי הנפט, נראה כאילו כולנו (יצרנים וצרכנים) אשמים בתכנון לקוי.

ג'ון ליפסקי מקרן המטבע הבינלאומית, אומר שהסופה המושלמת של המעגל השלילי, יחד עם המשבר הפיננסי, משמעותם שחוסר ההתמצאות של הכלכלה העולמית חמור בהרבה מכל מה שראינו מאז מלחמת העולם השנייה.

ההצעה להעלות את התפוקה היומית עד לרמה של עוד 64 מיליון חביות ביום, הערכת התפוקה הנדרשת ב-2030, מוערכת עכשיו על ידי ה-IEA ב-26 טריליון דולר. בפרק הזמן הזה, הביקוש לאנרגיה צפוי לעלות ב-45%. כן, הם סבורים שברזיל, רוסיה, הודו וסין, המזרח התיכון ודרום מזרח אסיה, יתאוששו בשנתיים או בארבע השנים הקרובות וימשיכו לצמוח בהמשך.

צמיחה כזו תתקבל בברכה בטווח הבינוני, אבל עד שזה יקרה, אנחנו יכולים לצפות לכמה בעיות בטווח הקצר. בראש ובראשונה, מי יממן את 26 טריליוני הדולרים, או, נאמר, רבע מכך, במשך 5 השנים הקרובות, אם הבנקים בקשיים וחברות נפט לאומיות רוצות לשמור חלק גדול יותר מההכנסות שהן מפיקות מהנפט הגולמי שבבעלותן?

זו שאלת טריליון הדולר. לחברות נפט בינלאומיות יש הרבה מזומנים ביד, כדי להשתתף בפיתוח שדות נפט, שלא כמו מדינות נפט שקצרות במזומנים, אבל לא ברור, האם יקבלו אותן בזרועות פתוחות. כולנו היינו עדים למה שהתרחש ברוסיה עם החזרתם לעבודה של פרויקטי-שדה גדולים. Shell ו-BP משלמות מחיר גבוה בתהליך הזה.

יארואן ואן דה ויר, המנכ"ל ההולנדי של חברת רויאל דאץ' של, נמנע מדוקרנות הפרויקט המשותף ובמקום זאת חיפש עוד הצלחות ברוסיה, ניגריה וקטאר, אבל הוא לא שלל את "חוקי המשחק החדשים". הם כוללים תלות הדדית גדולה יותר בין צרכנים ויצרנים ואותו הדבר לגבי ה-IOCs וה-NOCs. עימותים מובילים לעיכובים; עיכובים בייצור מובילים לחוסר יציבות, ובסופו של דבר הצרכנים משלמים את החשבון על התכנון הלקוי.

בעוד שהריקוד לעבר תלות הדדית גדולה יותר רק מתחיל, היה מרתק לראות עד כמה הקבוצות הללו נשארו תלויות במחיר הנפט הגולמי היומי. חמישה שרי נפט ומנכ"ל אחד גילו עליצות, כשאחד מעמיתיהם מסר להם את המחירים המעודכנים על רצפת המסחר בבורסת הסחורות של ניו יורק, במהלך ארוחת ערב. 49.7 דולר לחבית היה המחיר האחרון - 4 דולר יותר מהמחיר, כשאופ"ק החליטה לא לשנות את התפוקה.

מחירי הנפט מלווים את עליית שוק המניות. העליות בשוק קושרו לתקוות הראשונות, מזה זמן מה, להתאוששות כלכלית. בעוד הפער הרטורי בין היצרנים לצרכנים עשוי להיראות כגדול ביותר אי-פעם, המציאות היא, שהתלות ההדדית מעולם לא הייתה גבוה יותר.

הכותב הוא מגיש התכנית Market Place Middle East, המשודרת מדי יום שישי ב-CNN