פסטיבל לילות פרינג': משחקים על כל הקופה

הפרינג' הישראלי יחגוג השבוע בימים רביעי וחמישי את פסטיבל לילות פרינג', שבסיומו ייערך טקס קיפוד הזהב ליוצרים הבולטים בתחום.

הפרינג' זכה להכרה ממסדית כבר לפני כ־15 שנה, כשתוקצב לראשונה בנפרד מהתיאטרון הרפרטוארי. האמצעים הכספיים הנמוכים יחסית העומדים לרשות הפרינג' (התקציב ל־2008 הסתכם ב־12 מיליון שקל) לא האטו את פריחתו בשנים האחרונות: עשרות יצירות מקוריות חדשות עולות מדי שנה, בתקציבים של 50–80 אלף שקל להפקה, והכי חשוב - מעגל הצופים מתרחב, והחיבור האמנותי עם התיאטרון הרפרטוארי כבר נראה בשטח.

ממוסך לתיאטרון

ל־15 השנים המתוקצבות קדם דור מדבר עקשן. "ניקו ניתאי עבד מחוץ למסגרת הממסדית כבר בשנות השבעים, והוא בעיניי מלך הפרינג'", אומר יוסי פרוסט, יושב ראש עמותת קיפוד הזהב ובעבר ראש מינהל תרבות ומנכ"ל אמנות לעם. "בתחילת שנות התשעים הגענו שוש אביגל ז"ל, שהיתה מנהלת אגף האמנויות בעיריית תל אביב, ואנוכי להסכמים עם צוותא, בית ציוני אמריקה והסימטה לתת פרסום ואולמות ללא תשלום ולהתחלק בהכנסות".

פרוסט מצר על שהפרוסה המרכזית מעוגת התקציב מגיעה להפקות, מה שמשאיר נתח צר מאוד לשיווק - שיווק שהפסטיבל והטקס מיועדים להעצימו. "כשהציבור שומע שיש בפרינג' הצגות טובות הוא שם. אנשים מגיעים לתיאטרון קרוב בתחנה המרכזית הישנה כדי לראות את ניקו ניתאי עושה את אדיפוס".

מאז ההסכמים ב־1994 נוספו מוסדות פרינג' כמו תיאטרון תמונע, שנהפך ממוסך למרכז תרבות אחרי 20 שנה של עבודת האנסמבל בניהולה האמנותי של נאווה צוקרמן. המקום לא היה קם בלי השקעתו הכספית ואמנותו של איש העסקים מיקי צוקרמן. "כשמספרים למדינה על חלומות היא לא נותנת כסף, היא נותנת רק למה שכבר נעשה", אומר צוקרמן.

ואכן, עם ההקמה הגיעה גם ההקצבה הציבורית. "מהכסף שלי אי אפשר להחזיק את תמונע", אומר צוקרמן. "ללא תמיכות של עיריית תל אביב ומשרד התרבות המקום היה מתפרק". אבל גם צוקרמן מודע לכך שתקציב שאין יצירה מצליחה בצדו, אינו ערובה להצלחה. "יש בישראל עודף כישרון, והיוצרים האלה שאין להם פורקן ברפרטוארי מוכנים לעבוד גם בסביבה ענייה".

הכנה לבמה הממוסדת

"תיאטרון הפרינג' הוא תיאטרון עני בחומר אבל עשיר ברוח", אומר אבי גיבסון בראל, מנהלו האמנותי של תיאטרון הסימטה, המוצא יתרון בתקציבים הנמוכים. לקראת ההצגה "אסקוריאל", למשל, שעליה זכה בפרס במאי השנה, הוא שוטט עם מעצבת התפאורה בחיפוש אחר גרוטאות ליצירת התפאורה. "מיעוט אמצעים מוביל ליצירת פתרונות אמנותיים", הוא אומר.

הבעיה של בראל היא דווקא עם התגמול ליוצרים. "אי אפשר להתפרנס מפרינג', אבל הייעוד יותר אותנטי; אתה שחקן־יוצר, ולא רק אחד שדופק שעון כשהוא עולה על הבמה. הרבה שחקנים מהתיאטרון הרפרטוארי מגיעים לפרינג' כי שם הם יכולים לעשות את מה שהם באמת רוצים".

נהנים נוספים מפריחת הז'אנר הם בוגרי בתי הספר למשחק הנפלטים מדי שנה לשוק צפוף במיוחד. "כשאני רואה שחקן שהתחיל אצלי ועכשיו הוא בקאמרי או בהבימה, אני רואה בזה שליחות", אומר משה טנא, מנכ"ל צוותא, מחלוצי הפרינג' הממוסד, "זה אולי נשמע פלצני, אבל צוותא עושה את זה כבר 15 שנה, אז הפלצנות נהפכה למציאות".

התעניינות הקהל אמנם גוברת, אך דימוי הז'אנר מקשה על מילוי האולמות. "רבים חוששים שמדובר במשהו ניסיוני. הייחוד של ההצגות הוא בתוכן או בוויזואליה, ואין להם ממה לפחד".

דווקא התיאטרון הרפרטוארי מאמץ בחום את הפרינג'. התיאטרון הלאומי הבימה מעלה את "אלף לילה ולילה" בשיתוף התיאטרון הערבי־עברי, ובשבוע הבא יחבור לתמונע לסוף שבוע של פסטיבל פינטר. "אני לא חושב שזה רק בגלל מצוקת האולמות של הבימה", מבאר צוקרמן, "אני מניח שיש מנהלים אמנותיים שיש להם יצר לעשות משהו אחר, והשיתוף עם הפרינג' נכון להם".