כשהכלכלה שותקת המוזות רועמות

מעצבים רבים החליטו השנה כי לא יהיה די בקטלוג מושקע או בתצוגת אופנה חגיגית, ובחרו להציג את הקולקציות לקיץ 2009 בדרך אחרת - כזו שמשלבת בחשיפה מיזמי אמנות. נראה כי המשבר הכלכלי, התחרות על כיסו של צרכן האופנה והצורך להגיע ליותר אנשים שרמת התחכום האופנתי שלהם משתבחת עם הזמן הם בין הסיבות שגרמו לדורין פרנקפורט לצלם סרטון וידיאו, לדניאלה להבי לערוך תערוכת פסלים, למירית ויינשטוק ליזום פרויקט אינטרנט, לרזילי להשיק קמפיין סקיצות ולמאיה בש ליצור סרט קונספטואלי.

אמנית שבדית מפרויקט miss mi של מירית ויינשטוק

באוקטובר 2007 יזמה מירית ויינשטוק פרויקט אינטרנטי שבו הזמינה חמש אמניות צעירות מרחבי העולם ללבוש את בגדיה ולהצטלם בסיטואציות על פי בחירתן, ובדרך זו לתת לבגדים את הביטוי האישי של כל אמנית. מה שהחל כפרויקט צנוע נהפך לאחר פחות משנה לאתר אינטרנט משגשג ושמו miss mi (www.miritweinstock.com), והעונה כבר הצטלמו לפרויקט 50 אמניות.

"חשוב לי שיראו את בגדיי על נשים אמיתיות", אומרת ויינשטוק, "ובנוסף, רציתי ליצור דיאלוג אמנותי, והאינטרנט הוא המדיום הנכון שמאפשר להגיע לכל קצות העולם. האינטרנט מבטל את כל המתווכים, וכך כבר קיבלתי למשל הזמנות ממקומות רחוקים כמו אוסטרליה". ויינשטוק תמנף את הצילומים בתערוכת פוסטרים, שאותה תשיק בסטודיו שלה בשבוע הבא, ואשר תנדוד מאוחר יותר לרשת רזילי.

גם המעצבת דניאלה להבי משיקה קמפיין שבו חברה לפסלת קארין צור. התערוכה תושק מחר בחנות הדגל של המותג ברחוב באזל בתל אביב, ויוצגו בה עבודות קרמיקה של צור בדמות תיקים שעיצבה להבי לקולקציית הקיץ שלה. "אופנה היא סוג של אמנות שימושית", גורסת להבי. "אני ניזונה מאמנות ומתחילה לעצב דרכה. לכן חשוב לי שזה יבוא לביטוי גם בהצגת הקולקציה. אני לא מסתפקת בשגרת העשייה, ומחפשת לעניין את עצמי ואת הלקוחות בכל פעם מחדש. בעידן שבו הלקוחות מחפשים חוויה נוספת לבד מהקנייה, התערוכה נראית לי מתאימה ביותר".

להבי מציינת סיבה נוספת שמחייבת לבלוט מעל כולם. "כדי לשרוד בארץ צריך להיות סופר־יצירתי", היא אומרת, "ואם נרדמים לדקה - נעלמים. הארץ קטנה ואין ציבור גדול שפוקד את החנויות, לכן צריך להיות תמיד עם יד על הדופק ולהמציא את עצמנו בכל פעם מחדש. הקהל הישראלי לא מאוד נאמן, וצריך לגרום לו להגיע לחנות".

סרט חדרי מדרגות

רשת חנויות המעצבים רזילי השיקה לקיץ קמפיין שמשתמש בסקיצות ראשוניות של מעצבי הבית. את הסקיצות הדפיסו על פוסטרים שהודבקו לעמודי מודעות בדמות אלה שברחובות תל אביב. "חשוב לי להעביר את האני מאמין שלנו", אומרת אורית רזילי. "לא מדובר רק בחנות בגדים, אלא באוצרות הקשורה לתרבות המקומית והגלובלית. אופנה היא אמנות המשיקה לתחומי אמנות אחרים, וכיום קווי הממשק האלה מיטשטשים והתחומים זולגים זה לתוך זה".

המעצבת הצעירה מאיה בש השיקה לפני כמה חודשים סרט קונספט על־עונתי ושמו "The Wardrobe". במרכזו של הסרט תהליך של השתנות והתחדשות, המסופר באמצעות שילוב בין סיפור כיפה אדומה לבין חיזיון עתידני והזוי משהו. "קשה לי ליצור קטלוג שבו אני מלבישה דוגמנית בבגדיי, ולמעשה יוצרת את הדימוי של איך הבגד צריך להיראות ועל מי".

בש מספרת על התחרות הגדולה ועל הצפיפות הגוברת בענף. "אני מתחרה אפילו מול רשתות ענק, שנעשות טובות ויצירתיות יותר מדי עונה, ולכן חשוב למעצב הייחודי למצוא דרכים מקוריות להגיש את הקולקציה ללקוח".

גם דורין פרנקפורט יצרה העונה סרט ובו היא מציגה את הקולקציה על שתי דוגמניות, שמשוטטות בחדרי מדרגות בתל אביב. את ההשראה לסרטון ולקולקציה שאבה פרנקפורט מתמונות שסבה נהג לצלם ובהן מיקם את בני המשפחה בחדרי מדרגות מפוארים. "תעשיית האופנה אינה אמורה להיות מנותקת מדיסציפלינות עיצוב אחרות", היא מסבירה. לדעת פרנקפורט נובעת תופעת ריבוי הקמפיינים הייחודיים מטלטלות תרבותיות־חברתיות וממצב הרוח הלאומי העכור. "בשעות משבר היצירתיות גוברת ופונה לכיוונים חדשים. לא מדובר בהכרח במיתון, אלא במצב הרוח הכללי. הצנעה מייצרת מהלכים מעניינים באמנות ובאופנה".

כשהמעצבים מגייסים את החושים הכי יצירתיים שלהם, מי שיוצא נשכר הוא קהל הלקוחות, שזוכה כך להיחשף לרבדים עמוקים יותר של העשייה.