הצצה: כך נראה משפט גירושים נוסח האלפיון העליון

תביעת גירושים המתנהלת בימים אלה באחד מבתי המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ מספקת הצצה נדירה לאורח החיים הנהנתני של האלפיון העליון, הכולל מלבד בית מאובזר, בריכה ועוזרת פיליפינית צמודה, גם הוצאה של עשרות אלפי שקלים בחודש על מסעדות, בגדים ומסעות קניות בחו"ל.

התובעת, ששמה אינו ניתן לפרסום שכן מדובר בהליכים המתנהלים בבית המשפט למשפחה, הגישה תביעת מזונות נגד בעלה, שבה דרשה לקבל מזונות בגובה 100 אלף שקל בחודש עבורה ועבור שלושת ילדיה. במסגרת התביעה פירטה האשה את הוצאות המחיה החודשיות של המשפחה, וטענה כי היא זכאית להמשיך ולחיות באותה רמת חיים גבוהה שאליה הורגלה.

הבעל, מצדו, התנגד לדרישות אשתו, וטען כי הם נפרדו לא בגלל בגידותיו, כטענתה, אלא משום שהחליט לעזוב אותה על רקע בזבזנותה הכרונית והעובדה שלא הצליחה לשלוט בעצמה ולחדול ממסעות הקניות הפרועים שערכה.

מהחלטה שנתן השופט עולה כי רוב הוצאות המחיה המשותפות של בני הזוג מומנו במישרין על ידי חברה בבעלותם המשותפת, באופן שגרם להרמת גבה מצד השופט, שקבע כי הם ניצלו את קופת החברה כקופתם האישית.

בתביעתה טענה האשה, באמצעות עורכי הדין אורנית נורנברג ושרון גרשוני, כי לאחר יותר מ־20 שנות נישואים גילתה שבעלה בוגד בה, ובעקבות זאת הוא עזב את ביתם המשותף ועבר להתגורר באחד ממגדלי היוקרה של תל אביב. עוד טענה כי בעת שהכירה את בעלה הוא היה חייל משוחרר ונטול רכוש כלשהו, ואילו היא הגיעה ממשפחה מבוססת ואמידה.

נהנתנות ללא גבול

לטענתה, לאחר שעזב את הבית החל בעלה מעביר אליה מחשבון החברה סכום קבוע של 28 אלף שקל בחודש, שנקבע על ידו באופן חד־צדדי והוגדר כמשכורת. זאת, לדבריה, בשעה שבעלה מושך לעצמו מקופת החברה 70 אלף שקל בממוצע לחודש לצורך מחייתו.

בתביעת המזונות טענה האשה כי הסכום אינו מספיק למחייתה ולמחיית ילדיה הקטינים המתגוררים עמה, וכי הוא בגדר "תרומה" בלבד. לכן, לדבריה, היא נאלצת להמשיך ולעשות שימוש בכרטיס האשראי של החברה.

בריכה ובר מקצועי בבית. (תמונת ארכיון, לבית המצולם אין קשר לכתבה) | צילום: אלעד גרשגורן

לטענת האשה, היא מעוניינת להמשיך לשמור על רמת החיים שאליה הורגלה כאשר בני הזוג התגוררו יחד בדירה מפוארת בשווי כ־2 מיליון דולר, הכוללת בריכה ובר מקצועי, והחזיקו במכוניות ששוויין מאות אלפי שקלים. "נהנתנות המשפחה כמעט ולא ידעה גבולות", ציינה האשה ופירטה כי הם הרבו בנסיעות לחו"ל במחלקת עסקים, לרבות גיחות קצרות למטרות בילוי ספציפיות כמו הופעת אמנים בחו"ל.

15 אלף שקל ב־5 ימים

כדוגמה ציינה האשה כי באחד ממסעותיה לחו"ל הוציאה 15 אלף שקל בחמישה ימים על רכישות בחנויות יוקרה כגון פראדה. עוד ציינה כי עלות ארוחות ליל שבת בביתם הסתכמו בכ־4,000 שקל לחודש, שכן בני הזוג נהגו להזמין את האוכל מאחת ממסעדות היוקרה בתל אביב. הוצאותיה האישיות הממוצעות על ביגוד וקוסמטיקה נאמדו על ידה ב־3,700 שקל לחודש, מאמן כושר ב־1,500 שקל לחודש, וחופשות ונסיעות לחו"ל שלה בלבד - 30 אלף שקל לחודש.

הבעל, שיוצג באמצעות עו"ד רועי סידי, טען בכתב ההגנה כי אשתו סובלת ממחלה נפשית שמתבטאת ב"בזבוז כרוני וחולני של כספים בסכומי עתק". לטענתו, התנהגותה הבזבזנית של האשה נמשכה לאורך השנים חרף התנגדותו הנחרצת, הביאה להיווצרות יתרות חוב של מיליוני שקלים בחשבונותיהם הפרטיים ואף דרדרה את עסקם המשותף אל עברי פי פחת. לדברי הבעל, רואה חשבון ממשרד סומך־חייקין התריע בפני האשה פעם אחר פעם כי יש לצמצם את הרכישות על חשבון החברה, אך ללא הועיל.

מזוודות במקום שקיות

כדוגמה לדבריו טען הבעל כי ב־2004 הודיעה לו אשתו כי רכשה מאחורי גבו חבילת טיול בת ימים ספורים לוונציה בעלות 90 אלף שקל, וכי במהלך נסיעה אחרת, כשהתקומם על כך שחזרה לחדר המלון עם עשרות שקיות ובהן המוצרים והבגדים שרכשה, הבטיחה לו שלא תשוב יותר עם שקיות - ולמחרת היום "עמדה במילתה וחזרה לחדר עם מזוודות שלמות ובהן רכישותיה".

לפיכך, טען הבעל, האשה אינה זכאית למזונות כלל, שכן יש לה די כסף לדאוג למחייתה, ונוסף על כך יש לה יכולת השתכרות לא ממומשת. זאת, לדברי הבעל, היות שהיא שלימדה אותו את רזי עולם העסקים ולכן יכולה למצוא לעצמה תפקיד עסקי בכיר. בעשר השנים האחרונות לא עבדה האשה.

השופט קיבל את רוב טענות הבעל, וציין בהחלטתו כי "החברה היתה חסומה בפני האשה בשל התנהגותה הבלתי שפויה כלכלית". עוד ציין כי למרות איומיה שהיא עשויה לפעול להדיח את בעלה מניהול החברה המשותפת, הרי שבפועל לא עשתה כן, ככל הנראה משום שצעד כזה יחייב אותה לפנות לבית משפט אחר, שם ייתכן שייחשפו דרכי ניהול החברה - לרבות חריגות אפשריות מהוראות פקודת החברות ופקודת מס הכנסה.

עם זאת, קבע השופט בהחלטתו כי אין לאפשר שמאבק הורים יפגע ברמת החיים של ילדיהם הקטינים, ולכן הורה להמשיך בנוהג שלפיו שילמה קופת החברה את הוצאות המשכנתה על דירת בני הזוג - 6,000 שקל לחודש - והורה לבעל לשלם את מלוא הוצאות הבית השוטפות, כפי שהיה נהוג על ידו עד המועד שבו עזב את ביתם המשותף, וכן לשאת בהוצאות החינוך של הילדים.

עוד ישלם 6,000 שקל כמזונות לילדים, בעבור אוכל, כלכלה וצרכים מיידיים. מעבר לכך, קבע השופט, ישנה לאם יכולת כלכלית שאין להתעלם ממנה, כך שהיא יכולה להשתתף במימון הוצאות הקטינים מעבר לסכומים שישלם האב.

ההחלטה לא התייחסה ל"משכורת" בסכום של 28 אלף שקל לחודש שאותה מקבלת האשה כמשכורת מהחברה, כך שנראה כי תמשיך לקבל סכום זה.