המסע של ארגון הסחר העולמי למניעת פרוטקציות

הוא נכנס לסוויטה במלון בבריסל כשחזותו אנרגטית, למרות המכשולים הרבים שניצבים בפניו, מתוקף תפקידו כמזכ"ל ארגון הסחר העולמי.

כמי ששב זה עתה מוושינגטון, שם נועד עם שחקני מפתח בממשל אובמה, פסקאל לאמי יודע היטב, כי גיבוש הפרטים הסופיים של הסכם דוחא, שהחל דרכו בבירה הקטארית לפני שמונה שנים, לא נמצא בהכרח בראש סדר היום של מנהיגי העולם כיום.

במירוץ לתיקון כלכלת העולם קודמים ניקוי המערכת מנכסים "רעילים", הידוק הרגולציה על המערכת הפיננסית העולמית, כדי להימנע משידור חוזר של התרסקות 2008 ואפילו ניסיון לסגור, או להגביל, את השימוש במקלטי מס. עם זאת, נושאים אלה אינם מונעים מהפוליטיקאי הצרפתי לשעבר לצאת ל"טור דה סחר" משלו.

הכל פרוטקציות

לאמי טוען, כי שיחות סחר כמוהן כרכיבה על אופניים. "הן נעות או מתרסקות" והסוד עתה, הוא אומר, הוא למנוע מהם לנוע אחורנית. "ראשית, עלינו לצמצם את מימדי הפרוטקציוניזם, שצץ באופן טבעי פה ושם".

בפסגת העסקים האירופית בבריסל, ארגון הסחר העסקי הגדול ביותר באיחוד האירופי, ביזנס אירופה, אמר כי 17 מבין מדינות ה-G20 נהגו בפרוטקציוניזם בדרך זו או אחרת. המזכ"ל לאמי הודה, שהן אומנם לא מפרות את חוקי ארגון הסחר, אבל הן מותחות את הגבול, למשל באמצעות היטלים מעיקים שמטרתם לתמוך בתעשיות כלי הרכב והטקסטיל המקומיות.

לאחר שסקרתי את סבב הסחר של אורגוואי, בז'נבה, שם היו הרבה פחות מדינות והשיחות נשלטו בעיקר על-ידי ארצות הברית, אירופה ויפן, אני יודע כי סבב דוחא הזה, בבריסל, הוא הרבה יותר מורכב. ההבדל העיקרי הוא, שמה שלא טופל בסבב האחרון, הועבר לניסיון הנוכחי. יתרה מכך, סין, הודו וכל שאר השחקניות בזירת המדינות המתפתחות, חשות מחוזקות מתפקידן החדש בכלכלה העולמית. הן אינן מעוניינות להידחק לפינה ולקבל על עצמן הסכם שאינו טוב עבורן.

בהליך ה-G20 כל השחקניות הראשיות יושבות סביב אותו שולחן. תיאורטית, זה עשוי לסייע לסוגיית דוחא, אף כי עד כה זה לא קרה.

לאמי אימץ מדיניות חדשה, הקוסמת באופן מיוחד לענקיות מתפתחות כמו סין: אל תתייחסו לסבב דוחא כאל תהליך של ויתור, אלא כאל תעודת ביטוח, כדי להגן על מדינות ה-G7 הפגיעות עתה, מהתחמקות ממחוייבותן לסחר חופשי.

"הקפדה על מדיניות הביטוח שאותה מציע ארגון הסחר למען העולם כנגד פרוטקציוניזם, זה מה שחשוב בשלב הזה כדי לוודא שלא תתרחש נסיגה".

הסכנה של הפחד ממיתון

ובנקודה זו בדיוק עלינו לגלות ערנות. לאמי התעודד מפעולתו של הנשיא אובמה, שהגדיר גבולות על מפת המדיניות, כאשר הביע התנגדות לעקרון "קנו אמריקה" שאותו דחף הקונגרס. אישור הסעיף היה מחזיר את השעון אחורה לשנות השלושים של המאה הקודמת, אז החמיר חוק סמוט הולי את השפל הגדול.

מאחר ורבים משווים את המיתון הגלובלי לימי השפל הגדול, התעוררו חששות גדולים, כי קובעי המדיניות ילכו באותו מסלול ויתעלמו מהראיות ההיסטוריות המצביעות על חוסר יעילותו.

אך כאשר נשאל ישירות האם וושינגטון מחויבת להעברת סבב דוחא, לאמי משיב, "זוהי המדיניות הכללית שבה אנו נוקטים". עד שנשיא ארצות הברית ועמיתיו ב-G20 לא יזנקו עם שתי הרגליים לתוך בריכת הסחר העולמי, אל תצפו להתקדמות מהירה. כך קרה בסבב הקודם וההבדל המהותי היחיד עתה הוא, שהמיתון העולמי נוטה לאפשר חתימה על מהלכים, שעשויים לסכן משרות של עובדי טקסטיל, חקלאים או יצרני כלי רכב.

שוק של 350 מיליון בני אדם

לאמי מבהיר נקודה נוספת. בעוד מדינות ה-G7, במיוחד ארצות הברית, פותחות את הברזים כדי להתניע את הכלכלות על-ידי הזרמה קולקטיבית של שני טריליון דולר, מדינות מתפתחות רבות באפריקה ובאמריקה הלטינית אינן יכולות לנהוג כך. הסחר מציע עבורן מה שלאמי מגדיר כ"פיסה קטנה של שמיים כחולים", תקווה לשגשוג בדרך עצמאית.

לאור הנתונים הללו, גושי סחר אזוריים אינם צריכים להסתמך אך ורק על סבב דוחא. הסכם הסחר החופשי הערבי כולל 18 מדינות באזור, שהסכימו ביניהן בשלב זה לייצר שוק משלהן של 350 מיליון בני אדם בקירוב. על הנייר, זה נראה מבטיח. כפי שציין סאעד חרירי, מנהיג תנועת העתיד בלבנון במהלך ראיון, השפל הזה צריך לעודד מנהיגים להניע קדימה את ההליך הזה, על-מנת ליצור סחר תוך-ערבי ובסופו של יום, משרות.

לבנון מבקשת מארגון הסחר העולמי להצטרף ל-11 מדינות האזור האחרות, אשר הפכו לחברות הארגון הזה, מאז 1995.

"אינטגרציה אזורית ופתיחת סחר עולמי הם שני דברים שהולכים ביחד", מציין לאמי. לא קיים האיום, כי אזורים יחיו בבידוד, בעוד שיחות הסחר העולמי קופאות על שמריהן.

אך כיצד עוברים את שניים-שלושה המכשולים האחרונים כדי להגיע להסכם ב-2009? לאמי מסכם, "עברנו 80% מהדרך, אבל עדיין נותרו עוד שני אגוזים קשים לפיצוח".

הכותב הוא מגיש התכנית Market Place Middle East, המשודרת מדי יום שישי ב-CNN