עו"ד אבנר כהן: "צריך להתאים את החוק לקריסה ההמונית שמתרחשת כאן"

בחודשים האחרונים נראה שכבר מדובר בתופעה של ממש: לאחר קריסת חברה מגיעות רוכשות פוטנציאליות ומציעות לרכוש את החברה במחיר נמוך בהרבה מזה שהמפרק והצדדים המעורבים ציפו לו. רגע לפני אישור המכירה להצעה הטובה ביותר - ולעתים אפילו לאחר האישור - מגיע מציע אחר, שמודיע שהוא מוכן להעלות את המחיר, ומקבל באופן זה את החברה.

זה קרה, למשל, בהליכי המכירה של רשת בורגראנץ'. רגע אחרי שזכתה הקבוצה הרוסית במכרז שערכו המפרק הזמני והכונס הזמני, התייצבה ברגר קינג באולם השופט והודיעה שהיא מוכנה להעלות את המחיר מ־17 מיליון שקל שהציעה הקבוצה הרוסית ל־25 מיליון שקל. ברגר קינג זכתה בחברה.

מהלך דומה מתרחש בימים אלה בהליכים למכירת רשת מוצרי הדיו שקרסה, DMO. אבל השיא, כך נדמה, אירע בעת הליכי המכירה של חברת המרכזיות טלרד קונג'י, בעקבות בקשת פירוק שהגישה נגדה חברת נטוויז'ן. המתחרה היחידה על החברה הציעה רק 2.1 מיליון שקל, אלא שרגע לפני שזו אושרה בבית המשפט כזוכה, הגיעה עוד מתמודדת. בתום התמחרות בין שתי המציעות הן השוו את הצעותיהן, שעמדו על 8.7 מיליון שקל - יותר מפי ארבעה מהסכום הראשוני שהוצע.

כהן. "מה מעניין את הנושים? רק כמה כסף ייכנס להם לכיס" | צילום: יובל חן

עו"ד אבנר כהן, שותף בכיר במשרד כהן־וילצ'יק־קמחי ואחד המומחים הבולטים לפירוק חברות בישראל, מסכים שהמצב שנוצר הוא בעייתי במיוחד. "זה מעורר תהיות על סופיות הדיון, סופיות התהליך. המציעים יודעים ששום דבר לא סופי וזה מעמיד אותם במקום בעייתי, יש כאלה שעומדים בצד ואומרים 'אני לא אבוא בשלב הראשון, אלא אראה מה קורה'".

האם הבעיה אינה טמונה גם בכך שהנושים עצמם יעדיפו תמיד את מי שמציע יותר, גם אם זה הגיע ברגע האחרון?

"מה מעניין את הנושים? הרי לא אכפת להם מי קנה, אלא רק כמה כסף ייכנס להם לכיס. אבל מי שמגיע ברגע האחרון לוקח סיכון שיאחר את הרכבת. לדעתי, מן הראוי שהדין יהיה ברור בנושא הזה, שאנשים לא יישבו על הגדר".

לפטופ ורכב צמוד

בצדם עו"ד ארז חבר, משמש כהן יו"ר ועדת פירוק ושיקום של לשכת עורכי הדין, שעומלת בימים אלה עם משרד המשפטים על ניסוח תיקוני חקיקה בתחום פירוק החברות וחדלות פירעון. הבעיה הכי בוערת כיום, לדעתו של כהן, היא הכוח הלא פרופורציונלי שניתן לרשויות המדינה, בעיקר לרשות המסים, בעת אישור הסדר נושים עם חברה. "צריך להתאים את הכללים לרוח הזמן ולקריסה ההמונית שמתרחשת כאן לאחרונה", אומר כהן.

האם לדעתך העובדים מקבלים כוח ומעמד מופרזים בעת מכירת חברה? הרי לרוב רק חלק קטן מהחוב מגיע להם.

"עובדים הם המרכיב הכי דרמטי בפירוק. דווקא בעלים ובעלי הון, האנשים שצריכים להצעיד את הכלכלה קדימה, נשארים בצד ולא מקבלים הגנה. מי ייזום הקמת מפעלים חדשים, העובדים? ראינו מה קרה כשנתנו לעובדים לנהל מפעל. התוצאה היתה כישלון. בעלי ההון הם הקבוצה הכי נדחית על פי הדין, שכנראה מבחינת צדק חברתי אומרים להם: 'יש לכם הון ולא צריך לדאוג לכם'. הם מקימים מפעל ולוקחים סיכון. אם ייכשלו - זה סיכון עסקי".

צריך לדעתך לתת מעמד והגנה בחוק לבעלי ההון?

"זו עובדה קיימת שהם לא מקבלים הגנה. האם הם יכולים להמשיך ולהיות מנוע לקידום הכלכלה כשהדין לא מכיר במעמדם כנושים? זו שאלה. זה לא בהכרח מה שיגרום להם להמשיך ולהשקיע.

"העובדים הם המרכיב הכי דרמטי והכי נוגע ללב. בנגבטק בעלי המניות השקיעו יותר מ־150 מיליון דולר ולא יראו אגורה, ולמרות זאת הדרמה בתקשורת ובבית המשפט היא 150 עובדים שהולכים הביתה, אף שמדובר בעובדי הייטק שהשתכרו משכורות גבוהות והיה להם לפטופ ורכב צמוד. אמנם נכון שספק רב אם הם ימצאו עבודה היום, אבל לא מדובר בעובדים במפעלים תעשיתיים שמשתכרים קצת מעל שכר מינימום. אלה לא אנשים שעלולים לעבור ממצב של קיום למצב של רעב".

מה גורם למדינה להחליט לאיזה מפעל היא רוצה לסייע?

"זו שאלה. אין היום קריטריונים ברורים בנוגע לשאלה מתי המדינה צריכה להיכנס ולהזרים כסף. האם מי שמבעיר צמיגים טוב יותר? לכאורה נראה שהקריטריון הוא היכולת של העובדים להפעיל לחץ. בהיעדר קריטריון ברור, התערבות המדינה היא לא שוויונית ולא קשורה בשיקולים כלכליים של ממש. התערבות המדינה לא צריכה להיות מטעמי צדקה וחסד אלא צריכה להיות לכך הצדקה כלכלית, כשיש סיכוי של ממש לשקם את המפעל. לא צריך להחיות בכוח מפעל שהגיע לסוף דרכו ושהמוצר שלו, למשל, לא נחוץ יותר. השאלה היא איך המדינה נערכת לקבל החלטות כאלה, שאינן מונעות מצמיגים ומתקשורת".

כוח לא פרופורציונלי

מהו לדעתך תיקון החקיקה החשוב ביותר שיש לעשות כיום?

"בראש ובראשונה צריך לטפל בזכות הווטו הכמעט מוחלטת של רשות המס וביטוח לאומי על הסדרים. נכון להיום, כשרוצים להעביר הסדר נושים, צריך רוב בכל אחת מקבוצות הנושים, והמדינה כקבוצת נושים מצליחה לסכל כמעט כל הסדר. רשות המסים טוענת שהדין אינו מאפשר לה לוותר על חוב מס והיא דורשת לקבל את מלוא החוב כלפיה, אחרת תפיל את ההסדר. זה יצר עמדה מאוד ברורה מצדם: 'אם לא נקבל 100%, אז אני לא מסכים'. זה קורה כמעט בכל תיק פירוק, אין כמעט מקרים שהמדינה מסכימה לקבל פחות מ־100%.

הפגנת עובדי וולקן מצברים במחאה על פיטורי עובדים. "מי שמבעיר צמיגים טוב יותר?" | צילום: גיל נחושתן

"בקריסה של תפן, למשל, ביקש הרוכש שרשויות המס יאפשרו לו להחזיר את הסכום בתשלומים, לא ביקש הקטנה אלא רק פריסה. הרשויות מתנגדות ודורשות לכנס מחדש את אסיפות הנושים, כי הן טוענות שמדובר בהסדר נושים חדש. השאלה הזו מונחת כיום אצל נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, ואני מאמין שהיא תצליח לפתור את הדילמה.

"הכוח של רשויות המס לא פרופורציונלי למעמד שלהן. רשות המס רואה את עצמה מנותקת מהאחרות, אבל אם יפוטרו העובדים, מי ישלם להם, אם לא רשויות המדינה? את רשות המסים זה לא מעניין. הכוח שלה אינו עולה בקנה אחד עם טובת המשק, צריכה להיות עוד חשיבה אסטרטגית מלבד 'מגיע לי ואני רוצה את כל מה שמגיע לי'.

"אנחנו ננסה לטפל בבעיה הזו, בכך שתינתן סמכות לבית המשפט לאשר הסדר נושים גם אם רשות המסים מתנגדת, בדומה לדין האמריקאי שקובע שכאשר יש מיעוט שמתנגד להסדר, ואם ההסדר ייכשל, התוצאה תהיה שאותו מיעוט יקבל בפירוק פחות ממה שהיה מקבל אילו היה מסכים להסדר - אזי רואים את המיעוט כמי

שהסכים".

קומץ מפרקים קטן

מפרקים מרבים לדבר על הצורך של כל קבוצות הנושים להתגמש כדי לאפשר למכור את החברה הקורסת ולהחזיר להם לפחות חלק מהחוב. למרות זאת, כשמדובר בשכר הטרחה העמדה שונה, ומקובל לדרוש מיליוני שקלים תמורת עבודה שנמשכת שבועות או חודשים ספורים, גם אם מאומצים.

"בתיק תפן הצלחנו להגיע לאחוזי החזר גבוהים יחסית לנושים, השכר שהגיע לנו לפי תקנות השכר עמד על 10%–11% מהסכום, ויכולנו לקבל עד 12%, אם היינו מבקשים תוספת עבור מאמץ מיוחד. למרות זאת, חשבתי שברוח התקופה, כשפוטרו 80 מעובדי המפעל, לא צריך להתחזר. לכן ביקשתי לקבל סכום נמוך בהרבה - 7.5% מהנושים הרגילים ו־5% מהנושים המובטחים (כ־3.5 מיליון שקל - ע"ר).

בשנים האחרונות הפך תחום הפירוקים ליותר ויותר רווחי, ובכל זאת יש רק קומץ מפרקים שהצליח לבסס לעצמו מעמד ולקבל תיקים. מדוע?

"בתיקים האלה יש המון חשיבות לשאלה איך מנהלים את התיק. אני רואה תיקים שמסתבכים כי עורכי הדין אינם יודעים לעשות את העבודה. כמות המקרים שבהם לשופט יש השפעה על זהות בעל התפקיד בטלה בששים. ברוב המוחלט של המקרים, כשמדובר בחברה, מי שיוזם את הגשת הבקשה ומציע את בעל התפקיד זו החברה עצמה. ללמוד את התחום ולשלוט בו דורש ניסיון של שנים".

איך בכל זאת אפשר להיכנס לתחום?

"לאחרונה נערך קורס הכשרה מטעם כונס הנכסים הרשמי, לצורך קבלת הטיפול בתיקי פשיטת רגל. בקורס השתתפו 150 איש, באתי לשם ונדהמתי ממספר האנשים. מי שיעבור את הקורס יקבל עשרות תיקים שעד היום העלו אבק על המדפים, וזו בהחלט הדרך ללמוד את התחום מלמטה, מהתיקים הקטנים".

מה ההערכה שלך לעתיד?

"כמות תיקי הפירוק שנכנסים לאחרונה מעידה על מגמה כללית שהרבה חברות אינן עומדות בלחץ שנוצר, יש בעיות תזרימיות ונוצר אפקט דומינו של חברות, כאשר אחת קורסת ואחרת שתלויה בה נקלעת לקשיים. אני מעריך שהמגמה הזו לא תפחת בשנה וחצי הקרובות. הבעיה בעיניי היא שהדברים אינם נעשים בזמן. הכי טוב זה להיפגש עם הנושים ולסכם על פריסת תשלומים עוד לפני שחייבים לערב בכך את בית המשפט".