במת כלכליסט: לכו מזרחה

מי שמזדמן בימים אלה להודו אינו יכול שלא להבחין בהיערכות הביטחונית והאבטחתית הנמרצת שמאפיינת מדינת ענק זו. בכל פינת רחוב מוצבים שוטרים, במדים ושלא במדים, מאבטחים בודקים את הנכנסים בשערי מתחמים מסחריים ומרכזי קניות, ואפילו חפירות בנוסח צבאי וגדרות תיל פזורים במוקדים העירוניים. אין ספק, זו תגובת הנגד של ההודים לטראומה הלאומית שחוו בעקבות אירועי נובמבר האחרון במומביי.

עם זאת, עין מקצועית יכולה להבחין שההודים עדיין חסרים הרבה לפני שיוכלו להציב מענה אבטחתי מלא לאיומי הטרור, וההודים עצמם מודים בכך בגלוי. אף על פי שכ־100 אלף הודים נהרגו באירועי טרור כאלה ואחרים מאז 1990, האסימון נפל רק לאחרונה, עקב הייחוד שבאירועי הטרור של נובמבר. מקרה זה חרג מדפוס הטרור הפנימי ונהפך לאירוע בינלאומי.

לאור זאת, הודו משוועת כיום למוצרים, שירותים וטכנולוגיות ישראליות בתחומי ביטחון הפנים ואבטחת המולדת. הם מכירים ביתרון היחסי של ישראל בתחומים אלו, ומעריצים את הידע והניסיון שצברו הישראלים בעשרות השנים האחרונות.

ממשלת הודו מבקשת לרתום את הישראלים בשני מישורים: הדרכתם ואימונם של צוותים הודיים בכל הקשור לאבטחת מוסדות, מתקנים, אישים ואירועים המוניים; ורכישת ציוד וטכנולוגיה ישראליים, הנחשבים למתקדמים מסוגם בעולם, לשם יצירת מעטפת אבטחתית חדישה ברחבי תת־היבשת.

הזדמנות שלא תחזור לשינוי מפת היצוא

ההיערכות מחדש של ההודים בתחום אבטחת המולדת ורצונם העז בטכנולוגיות ושירותים ישראליים יוצרים הזדמנות פז עבור החברות הישראליות בתחומי האבטחה והביטחון. מדובר בשעת כושר יחידה במינה, שבה נוצרו דחף אדיר מצד ההודים ונכונות שלהם לדחות ספקים אחרים לטובת חוזי רכש עם גופים ישראליים.

על הממשלה ההודית מופעל לחץ מלמטה, מצד דעת הקהל, להפגין עשייה ופעילות, מה שמדרבן את מקבלי ההחלטות ההודים לחתום על חוזי אספקה במהירות יחסית. המספרים מדברים בעד עצמם: הודו עתידה להשקיע בשלוש השנים הקרובות בתחום ביטחון המולדת כ־5.5 מיליארד דולר, והחברות הישראליות יכולות לנגוס נתח של כ־500 מיליון דולר לפחות.

זה הזמן וזו השעה לחולל מפנה ביצוא הישראלי להודו בכלל ובתחום אבטחתה וביטחונה של המולדת בפרט. זה בוודאי נכון על רקע המשבר הכלכלי הגלובלי, שפגע לא מעט ביצוא הישראלי לגושי הדולר והיורו. במידה רבה יכול היצוא לתת־היבשת ההודית לקזז חלק לא מבוטל מהירידות שאנו חווים בימים אלה ביצוא הישראלי.

תחושת ההזדהות של ההודים עם ישראל

הודו וישראל חולקות מסורת, ערכים ואינטרסים משותפים. שתי המדינות, השומרות על צביון דמוקרטי בלב אזור מוסלמי עוין, קיבלו את עצמאותן מהבריטים לפני כ־60 שנה ואימצו את התשתית החוקתית, האדמיניסטרטיבית והמינהלית הבריטית. לאחר שנים של עוינות, תוך כניעה לחרם הערבי, חודשו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות וקשרי הסחר עלו ופרחו.

בסיורי האחרון בהודו התרשמתי שההודים מזדהים כיום עם ישראל במאבקה בטרור האסלאמי הקיצוני, שאותו הם חווים על בשרם. הפיגוע בבית חב"ד במומביי העצים את תחושת שותפות הגורל של שני העמים. ההודים חשים שיש קווים מקבילים בין הסכסוך האתני־דתי הישראלי־פלסטיני לבין הסכסוך ההודי־פקיסטני, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

הגדלת היצוא לדרום מזרח אסיה בכלל ולהודו בפרט, בתחומי האבטחה, ביטחון המולדת וביטחון הפנים, יכולה להיות נקודת מפנה בשינוי תמהיל היצוא הישראלי, בפרט לאור המשבר הגלובלי המשנה את מפת הסחר העולמי. הגיע הזמן לשנות את הדיסק הקשיח ולהסיט חלק ממאמצי השיווק של מערך סחר החוץ הישראלי לשווקים המתעוררים, סין והודו במיוחד, אשר עתידים להפוך לכלכלות המובילות בעולם בעתיד הלא רחוק.

הכותב הוא מנכ"ל מכון היצוא. המכון יקיים ב־30 במרץ פורום עסקים ישראל־הודו