עידן הפוסט-עיתונות

אריאנה הפינגטון, עורכת האתר "הפינגטון פוסט", חשפה אתמול תוכנית חדשה להרחיב את פעילות האתר לתחום העיתונות החוקרת. אתר האקטואליה העצמאי הפופולרי זכה ליותר מ-800 אלף מבקרים ביום בתקופת הבחירות בארה"ב וכ-500 אלף מבקרים ביום בחודש פברואר, על פי נתוני גוגל. אולם מוקד האתר הוא כותרות מהעיתונות המסורתית, לצד פרשנויות, בלוגים ותגובות, ומעט מאוד ראיונות עצמאיים ותחקירים.

במסגרת התוכנית החדשה האתר ישתף פעולה עם ארגונים חברתיים ועם תורמים אחרים בהקמת "קרן הפינגטון פוסט לעיתונות חוקרת", שתקציבה הראשוני יהיה 1.75 מיליון דולר. כצעד ראשון, תשמש הקרן לגיוס כעשרה עיתונאים חוקרים במשרה מלאה, נוסף לשורה של כותבים עצמאיים, שישתפו פעולה בעריכת תחקירים על המשבר הכלכלי. אריאנה הפינגטון מבטיחה שהתוצרים העיתונאיים יהיו זמינים לפרסום בכל אתר שירצה בהם, ולא רק ב"פוסט" עצמו.

בעיתונים האמריקאיים המתמוטטים ודאי רואים את הפרויקט הזה כלעג לרש - במיוחד בהתחשב בהצהרה של אריאנה הפינגטון על כך שהיא רוצה לספק עבודה לעיתונים מובטלים. עולם העיתונות האמריקאי קורס בקצב שמפתיע אפילו את החוזים הפסימיים ביותר. אחרי סגירה של עיתונים מוערכים כמו ה"סיאטל פוסט אינטליג'נסר" ופיטורים של מאות עיתונאים ב"ניו יורק טיימס" וב"וושינגטון פוסט", הגיעו החדשות שהכנסות מפרסום של עיתוני הדפוס בארה"ב ירדו בשנה החולפת ב-7.5 מיליארד דולר.

זוהי מכה קשה לדמוקרטיה האמריקאית, שמאבדת את הגורמים שפיקחו עבורה על התנהגות הממשלה והתאגידים. רשת האינטרנט, שגנבה לעיתונים את הקוראים, רחוקה מלהוות תחליף למה שהלך לאיבוד. אתרי החדשות של העיתונים סובלים מאותה ההידרדרות הכלכלית שנצפית בדפוס. ואילו הבלוגים והאתרים העצמאיים, כמו "הפינגטון פוסט", מספקים כמעט אך ורק פרשנות לידיעות קיימות, ולא חושפים את החדשות בעצמם. בעולם שבו אתרים כמו "הפינגטון פוסט" יעמדו לבדם, הם יספקו רק פטפטת. לא יהיה מי שיחשוף שחיתויות או יתריע על סכנות ובטח לא יהיה מי שישלח כתבים לאזורי מלחמה.

גם אם הפרויקט המתוקשר של הפינגטון יאריך ימים, הוא לא יהפוך את האתר לתחליף ראוי ל"וושינגטון פוסט". עומדים בפניו מכשולים רבים, מאי-הרווחיות של השקעה בעיתונות חוקרת ועד אובייקטיביות מוטלת בספק. גם האתר וגם גופים כמו The Atlantic Philanthropies, שתרמו כסף לקרן החדשה, מזוהים עם השמאל האמריקאי.

אבל הפרויקט מייצג ניסיון חלוצי של גורמים בעולם הבלוגים לקחת אחריות על המהלך שהם אחראים לו, ולנסות לנווט אותו לכיוון מעט פחות עגום. אולי אפילו יש בו רמז לעתיד של התקשורת ביום שאחרי מותה של העיתונות המסחרית. תורמים שמחזיקים גופים עיתונאיים בלי ציפייה לרווח, עיתונאים שעובדים מתוך להט פוליטי - זה לא מושלם, אבל זה יכול להיות תחליף לא רע לגופים תקשורתיים שמעצבים את עצמם כדי למכור כמה שיותר פרסומות.