המצב בשווקים: "יש עדיין אי־ודאות וסיכונים"

שאלת "מה נשתנה" מתאימה לחג הפסח הקרב ובא, אך גם לתקופת המשבר הפיננסי הגלובלי הנוכחי. למעשה, בשבועות האחרונים גברו ההערכות הכלכליות הטוענות ש"משהו" הולך ומשתנה בהתפתחות המשבר הנוכחי. חלק מהשינוי בא לידי ביטוי בהתנהגות שוקי המניות ושווקים פיננסיים אחרים בארץ ובעולם. בישראל נוסף לכל אלה השינוי הפוליטי: תחילת דרכה של ממשלת נתניהו החדשה.

אין ספק שבשנה שעברה, בחודשים אוקטובר־נובמבר, השתלטה מעין פאניקה על השווקים הפיננסיים, בעיקר על רקע פשיטת הרגל של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בארצות הברית. אם זה לא הספיק, הרי שגילוי המעילות של האדונים מאדוף וסטנפורד, מנהלי כספים אמריקאים, רק הוסיף לאווירה המתוחה. בינתיים, ממשל הנשיא אובמה עלה לשלטון, ועמו סדרה של צעדים כלכליים נחרצים המאותתים על ניסיון לבלום את הידרדרות המשק האמריקאי למיתון עמוק ולמשבר.

כמה אינדיקטורים פיננסיים מצביעים על התייצבות מסוימת, שהובילה חלק מהאנליסטים לטעון שהרע ביותר מאחורינו.

מבין הסימנים המעודדים, אפשר לציין את הירידה וההתייצבות של מדד התנודתיות (או "מדד הפחד") בשוק המניות בארה"ב (מדד ה־VIX נע כרגע סביב רמה של 40, לעומת רמה כפולה מזו בשבועות שאחרי קריסת ליהמן ברדרס); הירידה במרווחי האשראי באג"ח קונצרניות בארה"ב; התייצבות מרווח ה־TED, כלומר הפער בין הריבית הבין־בנקאית לריבית על אג"ח ממשלת ארה"ב, ברמה של כ־100 נקודות בסיס, לעומת כ־450 נקודות בסיס ברבעון האחרון אשתקד; העובדה שבחישובים מתחילת השנה ועד היום נרשמו תשואות דולריות חיוביות בכמה בורסות בעולם, כמו סין, טייוואן, ברזיל, קוריאה וישראל. זאת על אף הירידה של כ־12% בבורסות ארה"ב ואירופה באותה תקופה.

אמנם כל אלה כשלעצמם הם סימנים מעודדים, ונראה שאכן תקופת הפאניקה הפיננסית מאחורינו, אך לדעתי אין בהם כדי להצביע באופן החלטי על סיום המשבר.

שיעור האבטלה עולה מחודש לחודש

בכל מה שנוגע לפעילות הכלכלית הריאלית התמונה פחות מעודדת. האינדיקטורים האחרונים של התנהגות הצריכה הפרטית, היצוא, ההשקעות והייצור התעשייתי עדיין רחוקים מלהצביע על התייצבות. במרבית המשקים בעולם שיעור האבטלה ממשיך לעלות מחודש לחודש. ההאטה בפעילות הגיעה גם לסין והודו, ענקיות הצמיחה באסיה. קיומו של מיתון בישראל ובמרבית מדינות העולם בשנה הנוכחית הוא מעין עובדה נתונה. נשאר רק לשאול אם ומתי יגיע מחזור המיתון לתחתית, ומתי אפשר יהיה לראות את תחילתה של התאוששות.

בדומה למרבית הדעות וההערכות הכלכליות, גם אני סבור שלקראת סוף 2009 סביר להניח שנראה התייצבות מסוימת בפעילות הכלכלית בארץ ובעולם, שאחריה תבוא התאוששות מסוימת במהלך 2010. כדאי להזכיר שגם בתרחיש אופטימי זה תהליך ההתאוששות צפוי להיות אטי והדרגתי, כך שככל הנראה, בשנתיים־שלוש הקרובות לא תהיה חזרה לרמות הפעילות הגבוהות שהכרנו לפני המשבר.

בסך הכל, המדיניות התקציבית והמוניטרית המרחיבה המופעלת כיום בעיקר בארה"ב, אך גם בישראל, צפויה להשפיע ולמנוע את המשך ההתפתחויות הריאליות השליליות. למעשה, יש מי שכבר כיום מתחיל לדאוג מסדרי הגודל הגדולים של ההרחבה המוניטרית והפיסקאלית, שעלולה להביא לתהליך של העלאת ריבית, תשואות ואינפלציה, אולם לא בטווח של החודשים הקרובים.

בקרוב: המבחן הכלכלי הראשון של ממשלת נתניהו

אין צורך להוסיף לביקורת הרבה באמצעי התקשורת לגבי גודלה של הממשלה החדשה, דווקא בתקופה של מיתון, חיסכון והתייעלות. על רקע המיתון בפעילות ובהכנסות המדינה במסים, שנת 2009 מצטיירת כשנה עם גירעון גדול בתקציב המדינה, גירעון שעלול להגיע לכ־8% מהתוצר. אין זו התפתחות ייחודית לישראל, שהרי התפתחויות בכיוון דומה מתרחשות כמעט בכל העולם. אולם, בהינתן ההיסטוריה שלנו של גירעונות ממשלה וחוב ציבורי ברמות גבוהות יחסית, מרבית השחקנים בשוק ההון יבחנו את ממשלת נתניהו כבר מהחלטותיה התקציביות ליתרת השנה ול־2010. השאלה המרכזית תהיה אם ניתן להחזיר את המשמעת הפיסקאלית בקואליציה כה רחבה, עם התחייבויות פוליטיות רבות, ועם אינטרסים כה מגוונים באותה הממשלה.

ללא איתות ברור מהממשלה החדשה שלפיו במהלך 2010 יינקטו צעדים רציניים להחזרת הגירעון לרמות סבירות, ספק אם ריבית בנק ישראל, שיעור האינפלציה והתשואות בשוק ההון יישארו ברמות הנמוכות יחסית של היום. מובן שמעבר לזה, המנהיגות הכלכלית תיבחן על פי הצעדים שיינקטו לטיפול בבעיות בוערות במשק, כמו האבטלה והקשיים בשוק האשראי החוץ־בנקאי.

לסיכום, בהחלט ייתכן ש"משהו" מתחיל להשתנות בסביבה הכלכלית והפיננסית, אולם עדיין קיימים אי־ודאות וסיכונים רבים. לכן, גם אם רצוי להיערך ל"יום שאחרי" המשבר, עדיין מומלצת גישה זהירה ודפנסיבית בהחלטות כלכליות ופיננסיות.

 

הכותב הוא פרופ' לכלכלה והיועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים