טכנולוגי לצהרי ערב-חג: מי שומר על הגוגלרים?

כשלחתול יש גישה לשמנת

גוגל מתמודדת כעת עם תביעה, שעשויה לפתוח קופת שרצים ענקית אצלה, ולהפוך לאסון יחסי הציבור שלה לשנת 2009. מה שהיה כך היה: ג'רמי שומייקר הוא גורו-שיווק מקוון, והוא מגן על האתר שלו, shoemoney.com, בקנאות ראויה לשבח. אחת הבעיות שהוא נאלץ להתמודד איתן היא כל מיני מכרסמים קטנים, שמעלים פרסומות לגוגל כשמילת החיפוש שמפעילה אותן היא shoemoney. הנוהג הזה אסור, משום ששם האתר הוא גם סימן רשום. עד כה, כששומייקר נתקל בעניין כזה, הוא היה מתלונן וגוגל היתה מסירה את הפרסומת.

אלא שלפני ארבעה חודשים, הבחין שומייקר ששמנדריק חדש חזר על התרגיל, והפעם, להפתעתו, התלונות לגוגל לא עזרו; הוא לא קיבל כל תשובה. גם המכתב ששלח עורך הדין שלו זכה להתעלמות. הנוכל החדש הגדיר את הפרטים שלו כחסויים, כך שהיה צורך בהוראת בית משפט כדי להוציא אותם מבעלי השרת שלו. שומייקר לא התעצל ועשה את זה, והצליח לדבר עם התולעת.

פה דברים התחילו להסתבך. הנוכל טען שהוא לא עשה שום דבר שלילי, ושלח לשומייקר את רשימת מונחי החיפוש של המודעה שלו - שהיתה דומה באופן חשוד לרשימת המילים של המודעות של שומייקר. הוא ערך בדיקה מקיפה על האיש – נקצר את ההליכים – ומסתבר שהנוכל שלו הוא עובד של גוגל. זו, כנראה, הסיבה שהוא ידע מה הם מונחי החיפוש של שומייקר, ובהחלט אפשר שזו הסיבה שגוגל לא הסירה את המודעה שלו. התגובה של גוגל היא ש"אנחנו לוקחים דברים כאלה ברצינות, אבל איננו יכולים להגיב על המקרה הספציפי הזה".

גוגל רוצה עוד ועוד מהמידע של המשתמשים. היא מבטיחה לנו שיהיה בסדר, איכשהו. שהיא לא רעה. אפילו אם נאמין לטענה הזו, ואין סיבה טובה באמת להאמין לה, שום דבר לא מגן עלינו מפני עובד גוגל שמחליט לרפד את חשבון הבנק שלו באמצעות ים המידע שזמין לו. למעשה, אם העובד לא עושה דברים פזיזים כמו הנוכל של שומייקר, אלא "סתם" גונב מידע ומוכר אותו בשקט לנוכלים אחרים, יהיה קשה מאד לעלות עליו. ועל כן כדאי שגוגל תיתן, ובקרוב, תגובה שיש בה קצת יותר תוכן.

ולבלגן גוגל אחר...

הרשת כמרקחה מאז שהודיעה סוכנות הידיעות AP שלשום (ב') שנמאס לה לראות את כל העולם ואשתו מתעלקים על התוכן שלה, ושהיא "זועמת מאוד ולא תסכים לסבול את זה יותר". מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, התייחס לדבריה של AP אתמול (ג'), ולדבריו הודעתה של AP "בלבלה" אותו, משום שגוגל נמצאת בעסקת שיתוף תוכן עם AP, שעולה לגוגל מיליונים.

שמידט לא הסתפק בכך; הוא גם רמז בעדינות ש"המאזן תמיד צריך לנטות לטובת הצרכנים, אם תעצבן יותר מדי מהם, הם לא יישארו אצלך". שזה בגוגלית ל"זה לא אנחנו, זה אתם". הבעיה של העיתונות, לדבריו, היא שקריאת אתרי חדשות איטית יותר מדפדוף בעיתון. האתרים עולים לאט מדי, התלונן.

לא כולם, בלשון המעטה, סבורים שזו הבעיה. AP עצמה, במהלך שמעטים הבחינו בו, החליטה שנמאס לה שאחרים מאגרים את התוכן שלה, והיא מקימה אגרגטור חדשות של עצמה. אחרים שירצו להשתמש בו, יצטרכו לקשר ישירות אליה, ולא – כפי שעושה שירות החדשות של גוגל לעיתים קרובות כל כך – לאתר שלישי. אופציה אחרת – שהזכיר גם שמידט – היא פשוט להודיע לרובוטים של גוגל שהם לא רצויים באתרי החדשות, ולמנוע מהם לאסוף את התוכן שלהם. זה, מצד שני, יהפוך את החיפוש באתרי חדשות לסיוט; לרובם אין מנוע חיפוש ששווה משהו והמידע לא יהיה זמין בגוגל. יהיה מעניין.

בלוג הוא לא יומן

 

זה היה אמור להיות מובן מאליו. מסתבר שלא. בית משפט בקליפורניה נאלץ להסביר את זה לסטודנטית אומללה למדי.

סינתיה מורנו חיה בחור כלשהו בקליפורניה בשם קואלינגה, הגרסה המקומית, כמסתבר, של המושב מעלה צחנה. מורנו הצעירה שנאה את המקום, וכשהגיעה לציוויליזציה – במקרה שלנו, ברקלי – היא כתבה פוסט ארוך בבלוג שלה במייספייס, שמתאר בפרוטרוט עד כמה היא מתעבת את עיירת-הולדתה.

לקואלינגה יש עיתון, וכנראה שלא קורה שם הרבה. עורכת העיתון, פמלה פונד, נתקלה בפוסט של מורנו, והחליטה מסיבות השמורות עמה שזה יהיה רעיון טוב להפוך אותו למכתב לעורך. התוצאה היתה סופת-אש: המקומיים הלוקאל-פטריוטיים פתחו באש לעבר בית הוריה של מורנו, שלחו להם איומי רצח, ומורנו האב נאלץ לסגור את העסק שלו. פונד פוטרה.

מורנו תבעה את פונד, בטענה שהיא פרסמה חומר פרטי שלה ובטענה שנגרמה לה עוגמת נפש רבה. עניין עוגמת הנפש עדיין נידון, אבל בית המשפט דחה על הסף את טענתה של מורנו על פגיעה בפרטיות. מה שפורסם בבלוג, איננו פרטי. לידיעתכם/טיפולכם.

מי צריך ספקים?

 

אוסטרליה היא אומה שמתגאה ביכולת העשייה שלה. כשאוסטרלי צריך משהו, הוא מייצר אותו. עצמאות וחוסר תלות הן תכונות שאוסטרלים אוהבים לייחס לעצמם, לא תמיד לא בצדק, והממשלה האוסטרלית הוכיחה זאת לאחרונה שוב.

הממשלה החליטה שהיא רוצה שכל אזרח יקבל גישה לפס רחב מהיר במיוחד. למה? אלוהים יודע, אולי כדי שיהיה לה מה לצנזר ולהאיט. כך או כך, הממשלה הוציאה מכרז, ולאכזבתה אף אחת מהעונות עליו לא ענתה על הצרכים.

ממשלה אחרת – נניח, כזו עם שלושים שרים באיזו רפובליקה לחופי הים התיכון - היתה מורידה את הדרישות שלה. לא ממשלת אוסטרליה. אם ספקי הרשת לא עומדים בדרישות, מי לעזאזל צריך אותם? הממשלה החליטה לבנות את התשתית בעצמה, ולהיות הממשלה הראשונה בעולם שמספקת פס רחב מהיר באמצעות סיב אופטי לבתיהם של התושבים. התוכנית היא להגיע ל-90% מהם; השאר יוכלו להסתפק במה שמציעות הספקיות האחרות. לצורך כך, תקים הממשלה חברה משלה, שתקנה את הציוד הנדרש לה מהספקים, ותהיה בשליטה ציבורית עד חמש שנים לאחר הקמת התשתית הציבורית, שהתחלת בנייתה מתוכננת ליוני השנה. שאפו.

אגרת סלולר, כבר שילמת?

 

הבי.בי.סי הבריטי, ארגון חיובי בדרך כלל, ממומן מכספי התושבים. זהו בעצם מס טלוויזיה: אי אפשר להחזיק טלוויזיה בבריטניה בלי לשלם אגרה. אם אתם תוהים מאיפה עלתה רשות השידור שלנו על הרעיון המבריק הזה, הנה התשובה.

הבי.בי.סי החל לאחרונה בניסויים לקראת שידור טלוויזיה בסלולר. לא ברור למה זה טוב, ומי צריך את זה – לפני כשנה, רק 3% מתושבי דרום קוריאה, שמחזיקים בתואר האומה חולת-הסלולר ביותר, טרחו לעשות זאת – אבל הם עשו את זה. זכותם.

יש רק בעיה אחת: במחי ניסוי, הם הפכו את כל הטלפונים שיש להם גישה ל-WiFi בממלכה המאוחדת למכשירים קולטי טלוויזיה. ומי שמשתמש בהם כדי לצפות בשידורי הבי.בי.סי בלי רשיון טלוויזיה עובר על החוק. בעל עסק שאין לו רשיון טלוויזיה, שאחד הלקוחות שלו צופה בתכניות הבי.בי.סי דרך הסלולר, עובר גם הוא על החוק. יתר על כן, עצם ההחזקה של מכשיר שמסוגל לשדר תוכניות טלוויזיה ללא רישיון הוא עבירה פלילית שעונשה קנס של 1,000 ליש"ט. כלומר, הבי.בי.סי, בלי שאף אחד ביקש ממנו, הפך אחוז נכבד מתושבי בריטניה, אנשים נרדפים גם כך, לעבריינים. מבריק. עכשיו רק חסר שאיזה טמבל ייבא את זה לכאן.

קצרצרים

ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך: אמזון ביטלה לפני זמן מה את הפיצ'ר החדש של הקינדל, קורא הספרים שלה, שאיפשר למכשיר להקריא את הטקסט בקול רובוטי ומונוטוני. היא עשתה זאת בשל מחאת ארגוני הסופרים, שטענו שלאמזון אין אישור להקריא את הספרים שלהם משום שזו יצירה נפרדת, שיש לשלם עליה בנפרד. עכשיו מתלוננים ארגוני העיוורים שהביטול נטל מהם פיצ'ר מועיל וקריטי, והם דורשים את החזרתו.

הפנאטים של אפל טוענים שהמחשב שלהם, המקיוואלי, בטוח הרבה יותר ממחשבי PC רגילים כנגד וירוסים. מחקר חדש מגלה שלא בדיוק: בוויסטה היו 27 פרצות אבטחה ב-2008 ובמק 26. אבל הפושעים לא מעוניינים במק, משום שנתח השוק שלו קטן יחסית ואין שם מספיק קורבנות. אם נתח השוק יגדל, הפנאטים ימצאו את עצמם בצרה צרורה – וזאת  מעבר לעובדה המדכאת הרבה יותר, שפתאום כל החלכאים והנדכאים יוכלו לטעון שגם הם חלק מכת המק.

שאלה שהטרידה את קהילת חובבי ספינות המפרש – קהילה קטנה, יש להודות, אבל שקטה – היא מי היתה הספינה המהירה ביותר במאה ה-19. תחרות נערכה לפני יותר מ-100 שנים בין שתיים מהן, קאטי סארק הידועה וספינה אחרת בשם תרמופילאי. קאטי סארק, שעדיין קיימת ועוברת שיפוץ, הפסידה כי ההגה שלה נשבר. עכשיו ייבנה מודל ממוחשב של שתי הספינות כדי לקבוע מי מהן היתה צריכה, בעולם אידיאלי שבו ההגה לעולם אינו נשבר, לנצח.

הרג'יסטר שם לב למשהו מעניין: גוגל פרסמה שלשום פיצ'ר חדש, שמאפשר לה לזהות את מיקומו של המשתמש על פי כתובת האיי.פי שלו. זה זמן היא גם מאפשרת למשמשי ג'יטוק לדעת מה מיקומם של אלה שהם מדברים איתם, באמצעות כתובת האיי.פי שלהם. מצד שני, כשזה מגיע לשמירה על מידע, גוגל טוענת שאיי.פי הוא לא אמצעי יעיל לזיהוי אדם, ועל כן היא לא חייבת להשמיד את המידע לאחר זמן. הממ.

יש חוסר מזל ויש התעניינות אישית, לוהטת, של אלת חוסר המזל: צעיר טיפש מפניקס, אריזונהף התרברב באוזני חבריו על כך שגנב סטריאו מרכב, כמו גם סלולרי. הוא רק לא ידע שהסלולרי שלו חייג בכוחות עצמו למשטרה, שהקליטה את כל השיחה. השוטרים מיהרו לזהות את מיקומו של חסר המזל – אל תשכחו: הסלולרי שלכם הוא מכשיר מעקב – ועצרו אותו עם השלל בידיים. ההקלטה הועמדה לרשות הציבור, למען ישמעו ויגחכו.

וזהו להשבוע. נתראה שוב ביום ראשון. "טכנולוגי על הבוקר" מאחל לקוראיו חג חירות שמח ופסח קל.

· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"