מייקל אייזנברג: "הרגולציה הכי טובה היא פשיטת הרגל"

את הראיון איתו מייקל אייזנברג פותח בהתלהבות: "אני חייב להראות לך משהו מגניב. לאתר של Seeking Alpha, חברה שלי שמסקרת את שוק המניות האמריקאי, אין כתבים. הם אוגרים מידע מכל הרשת מכ־2,000 אנשים שמסקרים את שוק המניות והכל נעשה מרעננה בפס רחב".

כשאייזנברג, שותף בקרן ההון סיכון בנצ'מרק ישראל, מדבר על "חברה שלו", הוא מתכוון כמובן לחברה בה שמשקיעה בנצ'מרק. "בואי ניקח לדוגמה את מניית גוגל. אפשר לראות באתר את כל הכתבות שהיו על גוגל בשבוע האחרון, אין כזה דבר אפילו ב'וול סטריט ג'ורנל'", הוא אומר. "עשיתי 'פוסט' על Incredimail שרכשתי מניות שלה בשוק. קיבלתי בתגובה מייל של אשת יחסי הציבור של החברה שמסרה לי נתונים על אינקרדימייל. פרסמתי את זה באתר".

זה מידע פנים לא?

"כבר לא. עכשיו זה פומבי. וזה חוקי כי אני לא קניתי מניות על בסיס המידע הזה".

המידע שהיא מסרה לך היה בדו"חות של אינקרדימייל?

"אולי כן, אבל לך תחפש את זה. אני יכול לפרסם כל דבר שאני מקבל. ולמה חשוב שאני אפרסם את המידע הזה? בשביל השקיפות. מה שהיה חסר בשוק המניות שהוביל למשבר הזה הוא שקיפות. בעידן האינטרנט שקיפות זה פשוט. כמה שיותר שמועות זה יותר טוב. כמה שיותר מידע שיזרום החוצה. קחי לדוגמה את AIG, לא היתה שם שקיפות ומה שיפה ב־AIG שגם עכשיו אף אחד לא יודע מה קורה שם".

מודל עסקי דפוק

"כל הזמן מנפנפים בסיסמה על בנקים וטייקונים ואומרים: 'אי אפשר לתת להם ליפול'. למה לא אומרים את זה על מסעדות? הסטטיסטיקה אומרת שבמשבר כלכלי 40% מהמסעדות נסגרות. אף אחד לא מדבר על זה כי זה תחום מבוזר. תמיד מישהו יכול לפתוח עוד מסעדה ולנסות את מזלו.

"הבעיה עם הבנקים בארצות הברית שהם נהיו יותר מדי גדולים. הבנקים האזוריים באמריקה הם במצב טוב מאוד. הם שוחים בנזילות כי הם נותנים אשראי נכון", הוא מסביר. "בארה"ב לא היתה שקיפות, הבנקים נהיו גדולים מדי ולכן הם נפלו. בענף המסעדות אף אחד לא בוכה כשנופלים. הבעיה היא הגודל. בשביל לפתור את בעיית הגודל, כשגופים נהיים יותר מדי גדולים צריך פשוט לתת להם ליפול. תראי מה קרה עם AIG: שפכו עליה 150 מיליון דולר וזה לא הספיק. המודל העסקי של חברות הענק האלה הוא מודל עסקי דפוק. AIG קורסת בדיוק כמו הבנקים. כך גם לגבי תעשיית הרכב שבה השקיעו מיליארדי דולרים. ידוע שתעשיית הרכב האמריקאית לא מוכרת כלי רכב טובים דיים, מדובר במודלים עסקיים שבורים. צריך להבין שאין כזה דבר Too big to fall. צריך להגיע למצב שזה לא יהיה גדול מדי מלכתחילה".

אם הבעיה היא במודל העסקי, איך לא שמנו לב לכך לפני פרוץ המשבר?

"היתה כלכלה גואה ומכרו מכוניות. אבל העלויות של חומרי הגלם ותהליכי הייצור והתכנון הארוכים לא הצדיקו את עצמם לעומת המחיר שאפשר לגבות על מכונית בינונית. זו בעיה יסודית במודל העסקי של תעשיית הרכב האמריקאית וזה לא משנה כמה כסף הממשלה תשפוך עליהם. יכול להיות שצריך לסגור את ג'נרל מוטורס", אומר אייזנברג בנחישות. "מודלים עסקיים שהתקיימו מאז המשבר הכלכלי של 1929 נשברים אחד אחד. חדשנות, תקשורת במהירות גבוהה וגלובליזציה מפרים את מהלך העסקים והכלכלה העולמיים בקצב הרבה יותר מהיר מיכולתם של עסקים

וארגונים להסתגל".

מייקל אייזנברג | צילום: עמית שעל

תן דוגמה.

"תעשיית המדיה. בידור וחדשות בטלוויזיה בנויים על מודל עלויות שאינו יכול להמשיך להתקיים. בעידן של הכנסות מתכווצות, ערוצי המדיה אינם יכולים להרשות לעצמם לשלוח משאיות וכתבים לכל מקום. למה צריך עשרה מיקרופונים על מרואיין? פעם רציתי לקחת עיתון לשירותיםכי רציתי את האינפורמציה. היום אני יכול למצוא את הציטטה שאני מחפש ב־Facebook וב־Twitter כמעט בזמן אמת פשוט כיוון שהאנשים שנכחו באירוע כבר העלו לשם את המידע. זו דרך יותר יעילה לקלוט ולהפיץ אינפורמציה. כולם קוראים באינטרנט בעוד שעלות חומרי הגלם של הדיו, הנייר והאריזה עולה. המדינה צריכה לשפוך על עיתון מפסיד ים כסף? זה יתקן את הבעיה? לא. זה בדיוק מה שעושים עם הבנקים ותעשיית הרכב בארה"ב. זה לא יעזור".

הפתרון: הסבה מקצועית

אחד הרעיונות שאייזנברג מקדם בבלוג שלו הוא השקעה בהסבה מקצועית של עובדים. "כחלק משימור המודלים העסקיים הישנים והכושלים אנחנו נותנים תמריצים לחברות ומשמרים משרות, אך החברות ממשיכות לפטר עובדים ולדרוש עוד כספי תמריצים. בישראל קמה סערה בתקופה האחרונה בגלל האיום בסגירת מפעל לאריזת ירקות ומשחטת עופות. המפעלים האלו מפסידים כסף. עלינו להשקיע בהסבה מקצועית של האנשים האלה. יש לנו מחויבות לעובדים האלה לא באמצעות השלכת כספים לטמיון בניסיון לקומם מפעלים כושלים, אלא בסיוע לעובדים לאמץ קריירה חדשה".

זה נראה לך אפשרי לבצע הסבה כזו של עובדים קשי יום?

"כן. זה ייקח שנה, שנה וחצי. יש הבדל בין בניית מסילות ברזל לאריזת פחיות של ירקות? לא צריך לחשוב במונחים של אדם שעובד במסוע של ירקות ולהפוך אותו למתכנת מחשב, אלא במעבר לעבודות דומות. יש בחור מעין הבשור שקרא לעצמו ד"ר עגבנייה. הוא היה אגרונום אבל היום אין לו עבודה בתחומו, אז הוא עשה הסבה מקצועית ונהיה מדריך טיולים אקולוגי. זה אפשרי".

לא בטוח שאנשי הייטק מפוטרים ירצו להיות מורים.

"ברמה הלאומית לא צריך לבדוק מה אנשים רוצים אלא מה המשק צריך. זה נקרא מנהיגות. מי שאורז ירקות יכול גם לסלול פסי רכבת, לבנות בניינים או לעבוד בחקלאות. נעשה לאנשים האלה עוול אם נשים פלסטר ונשפוך כסף על המפעלים הכושלים האלו. הבעיה של פרי גליל היא לא מכיוון שאין כסף לקנות שימורים. אי אפשר להמשיך ולהשקיע בתעשיות הישנות אף על פי שזה נורא קל, מפתה ופוליטי להמשיך לתמוך בהם.

"טכנולוגיית פס רחב תאפשר לנו לעבוד מהבית לפי המומחיות שלנו. המהירות היא המפתח. אני מכיר למשל אשה שגרה בניו יורק, עובדת מהבית ומייעצת דרך האינטרנט על עיצוב ערמות זבל בחירייה בישראל. יש רופאים שמנתחים תוצאות רנטגן דרך המחשב. צריך להשקיע בתשתיות במקום בהצלת חברות. הממשלה כנראה לא חכמה יותר מהשוק כדי לדעת אילו חברות זקוקות להצלה ואילו לא. גם ביבי הבין את זה".

כיצד תזהה תעשיה כושלת?

"הפסדים. זה כלל האצבע לתעשייה כושלת. צריך לבדוק אם העסק היה פושט את הרגל ללא התערבות המדינה. אם חברה צריכה התערבות מדינה - אין לה זכות קיום. הרגולציה הכי טובה היא פשיטת הרגל. זה לא עונש, זה קפיטליזם בריא. זה בדיוק ההפך מקפיטליזם חזירי. מי שנהיה חזיר מדי לא נוציא אותו מזה. האם כדאי להסתכל אחורה ולהציל את ההיסטוריה או להשקיע בעתידנו - זו שאלת המפתח".

לא לירות לעצמנו ברגל

מה אתה חושב על רעיון הרגולציה שקידמה ח"כ שלי יחימוביץ' של הגבלת שכר הבכירים בחברות במשק?

"שלי יחימוביץ' חיה בבועה שהתחילה בריפוד שלה ברשת ב' ועברה דרך הכנסת. כדאי שהיא תנסה פעם אחת להתחרות על גיוס מנכ"ל ואז תדבר על הגבלת שכר. השוק הוא גלובלי. היום, אם לא נשלם למנהל מוכשר במדינת ישראל, הוא יילך לתורכיה, לצרפת או לאנגליה. מנגד, אני חושב שזה לא מנהיגותי שמנכ"ל יאפיל במשכורתו על עובדים, אבל זו צריכה להיות בחירתו ואם נגביל את זה בחקיקה נירה לעצמנו ברגל".

אז אתה ודאי מתנגד לתכנית של יו"ר רשות ני"ע זוהר גושן למתן ערבות מדינה להנפקת אג"ח חדשות.

"זה לא הגיוני לתת ביטחונות מדינה עבור יצירת מינוף נוסף. יותר פשוט שינפיקו מניות ובכספי ההנפקה יפדו את האג"ח. יש לזה ערך נוסף. לישראל יש סיכוי להיות מרכז פיננסי גלובלי. הבורסה בתל אביב לא נזילה כי יש כאן ריכוזי שליטה אדירים. בבת אחת אפשר לפתור שתי בעיות: להנפיק מניות כדי לפדות את האג"ח הקונצרניות ולפזר ולבזר את ריכוזי השליטה, זה תמיד יותר יציב מאשר ידיים של אדם אחד".