המלך עירום: הצצה לעולמם של המעצבים הצעירים

ביום שני 6 באפריל בשעות הערב המאוחרות ישבו מיכה קקון ונועה לביא־קקון - בעלי חנויות המעצבים "הגדוד העברי", הסניף הוותיק במתחם שפיים והחנות החדשה והמעוצבת שנפתחה לאחרונה בנווה צדק - בחברת רואה החשבון שלהם והבינו שהם עומדים בפני סגירת החנויות. מפעל חיים בן 11 שנה ירד באחת לטמיון. "הסחרור הכלכלי שאליו נקלענו היה עצום", אומר קקון. "באותו ערב הייתי אמור להכין צ'קים לספקים, והבנו כי אין סיכוי שהבנק יאשר אשראי בסכומים אלו. הלכנו לישון בידיעה שאנחנו סוגרים את החנויות. בבוקר למחרת צלצלתי באופן אישי לכל המעצבים וסיפרתי להם על המצב".

הגדוד העברי היא חנות מז'אנר החנויות המאגדות פריטים של כמה מעצבים צעירים. רוב החנויות האלה, ובהן גם הגדוד העברי, פועלות בשיטת הקונסיגנציה - הצגת הסחורה של המעצבים ומסירת התשלום רק אחרי שהסחורה נמכרה.

מדובר בשיטה המנצלת את רצונם של המעצבים הצעירים בחשיפה, בעיקר בחנויות מעצבים נחשבות, כמו רזילי, בנקר, מאיו, שיין, בנות והגדוד העברי. המעצבים מעוניינים בחשיפה ובמיצוב שחנויות אלה מעניקות עד כדי כך, שהם מוכנים לחכות עם התשלום עד למכירת הבגד.

מעצבת צעירה שבגדיה נמכרו בגדוד העברי מספרת: "בזמנים רגילים, כשיש רוטינה של מכירות, השיטה אמנם בעייתית למעצב הצעיר, אך היא בסופו של דבר עובדת ואנחנו מקבלים את הכסף. בעתות משבר הבעייתיות צפה ועולה. יש פחד תמידי שאין כיסוי לצ'קים שאנחנו מקבלים. גם עבור סחורה שכבר נמכרה, ששילמו עליה כסף, אנחנו לא תמיד מקבלים את התמורה. קריסת הגדוד העברי מדגימה במדויק את הבעיה. הסחורה שלי כבר נמכרה, וכרגע אין לי לא כסף ולא סחורה. מאידך כבר הוצאתי חשבוניות ושלמתי מע"מ ומס הכנסה, כלומר אני בהפסד גדול יותר מאיבוד הסחורה בלבד. כדי לקבל זיכוי מהמשרדים ממשלתיים אני צריכה לכתוב מכתבים, להוכיח שעשיתי הכל כדי להשיג את הכסף, ורק בסוף שנה יש סיכוי שאזדכה על התשלום. אני בטוחה שהבעלים של החנות יעשו הכל כדי להחזיר לי את הכסף, אך כרגע אני יוצאת בנזק שאולי לא אוכל לתקן".

חלוקת הסיכון

מדובר בנזקים שעשויים למוטט את אותם מעצבים צעירים. מעצבת צעירה שמחזיקה היום בחנות משלה מספרת על עבודה בתנאים בלתי אפשריים של חוסר ודאות. "השאיפה שלי כיום היא להפסיק, במידת האפשר, לעבוד בקונסיגנציה", היא אומרת, "בסיטואציה הזאת אני לא יודעת מה יעלה בגורל הסחורה שלי. יותר נוח לי לנהל חנות משלי, חרף עול התשלומים הכבד. כך אני נמצאת עם אצבע על הדופק ויודעת בדיוק איך לנווט את הסיכונים הכלכליים".

אבל דווקא לאחרונה, בשל המיתון הכבד, גם חנויות שנהגו בעבר לרכוש את הסחורה מהמעצבים מבקשות לעבור לעבוד בשיטה המורידה מהם את נטל הסיכון. "יש מגמה היום לעבור לשיטת הקונסיגנציה גם בחנויות מעצבים שקנו בעבר את הסחורה", מספרת אחת המעצבות הצעירות.

קרן בנקר, הבעלים של הבוטיקים עלמה ובנקר, עובדת עם מספר מצומצם של מעצבים ישראלים בשיטה זו. לטענתה לא מדובר בניצול של המעצבים הצעירים, אלא יותר בחלוקה של הסיכון: "שיטת הקונסיגנציה מחייבת גם את בעלי החנויות. לכאורה נראה כי בעל החנות נהנה מסחורה שעליה לא שילם, והוא משלם למעצבים רק מה שהרוויח. בפועל זה לא נכון, מפני שבעל חנות מחויב להוצאות כמו שכר דירה, מסים, תשלומי משכורות, רואה חשבון, יחצ"נות ועוד, כך שלאחר ניכוי כל אלו בתוספת המע"מ הרווח עומד במקרה הטוב על 20% ולעתים על 10% בלבד".

בינתיים בעלי הגדוד העברי, הנהנים ממוניטין טוב בענף, מלקקים את פצעיהם. בחנות החדשה בנווה צדק, שהושקה ערב המיתון, השקיעו יותר מ־200 אלף שקל, אך הם דוחים את הטענה שההשקעה בחנות החדשה היא שהביאה לקריסה.

"הבוטיק בנווה צדק נפתח לאחר שנים של מחשבה", מספר קקון, "רצינו לפתוח חנות נוספת, ובגלל ריבוי חנויות המעצבים חשבנו על משהו אחר, שיבדל את החנות מחנויות אחרות ויהפוך אותה לשונה ומקורית. שכרנו סטייליסטיות שיבנו לנו קונספט ייחודי ובחרנו מעצבים ישראלים ייחודיים. לכל אלו הוספנו פריטים ייחודיים של מותגי־על מחו"ל, וייעדנו את החנות ללקוחות פוטנציאליים ברמה סוציו־אקונומית גבוהה. ההידרדרות נבעה בעיקר מכך שפחות נשים נכנסו לסניף הדגל בשפיים, והרווחים צנחו בכל חודש. ערכנו מבצעים אטרקטיביים במיוחד ללקוחות הקבועים שלנו, אך זה לא עזר לתזרים המזומנים, שהלך ונעלם. הבור שנוצר היה כל כך גדול, עד שהכנסנו את כל הביטחונות האישיים והחסכונות שלנו לשם".

בשלב זה מנסים בני הזוג להתמודד עם המצוקה שנקלעו אליה, וחשוב להם לסיים באופן הוגן את מערכת היחסים ארוכת השנים עם המעצבים. "חשוב לנו לעשות הכל בצורה מכובדת", אומר קקון, "אנחנו נדאג למעצבים ולעובדים שלנו ככל שנוכל".

הקונסיגנציה היא שיטת ניהול קשר בין היצרן לבעל החנות. הסחורה נמצאת בבעלות היצרן והיא מוצגת בחנות המעצבים עד מכירתה לצרכן. התשלום על הסחורה מתבצע בעת המכירה לצרכן בפועל. המעצב מבקש סכום מסוים על פריט לבוש, ובעל החנות מכפיל את הסכום המבוקש בדרך כלל ב־2.2, אך יש חנויות המכפילות בסכומים גבוהים, אפילו עד פי שלושה. המעצב מקבל כסף רק בעבור הפריטים שנמכרו, בתוספת מע"מ, ואילו הסחורה שאינה נמכרת ממשיכה לעמוד בחנות עד מכירתה או עד שמחזירים אותה למעצב. הכפלת הסכום משמשת לתשלומי החנות השונים, כמו גם לרווח של בעל החנות. ההכפלה היא מעין תשלום על "הקולב" שאותו הפריט תופס. שיטת התשלום היא בדרך כלל שוטף פלוס 30, ובמקרים מסוימים שוטף פלוס 60. מעצבים מספרים כי בימים כתיקונם בעלי חנויות נוהגים לעתים להקדים תשלומים, אך מאז תחילת המיתון מתרחבת התופעה של צ'קים ללא כיסוי והרעת תנאים עד כדי שוטף פלוס 90 ולעתים יותר.