משיחת יתר: שואה למכירה

התערוכה "ליל שישי" של ארז ישראלי בגלריה גבעון עוסקת בשואה - אחד הנושאים השכיחים באמנות הישראלית מאז אמצע שנות התשעים. בקומת הכניסה מוצג שולחן אוכל שנראה כאילו קפא בביתה של משפחה יהודית באירופה של תחילת המאה הקודמת. הקעריות מלאות מרק, החלה על השולחן, מוכנה לאכילה, הנברשת מעל מוארת, ורכבת נעה עליו במעגלים.

בקומה השנייה מוצגת עבודת וידיאו שמחולקת לשני חלונות. באחד רואים כיצד ישראלי מזייף טלאי צהוב - גוזר ותופר, טובל את הבד הצהוב באקונומיקה ואחר כך מפזר עליו כתמי קפה - ובשני רואים אותו תופר בחוט ומחט את הטלאי לחזהו החשוף (בעבר הוא רקם על חזהו גלדיולות אדומות בצורת זר אבלים). ליד מוצגים שני שולחנות זכוכית ובהם פריטים שונים שרכש ישראלי ב־eBay. יש שם, בין היתר, מבחר של טלאים מכל הסוגים, כלי אוכל ישנים, שהדף שלידם מציין כי הם כלים שבהם השתמשו אסירים באושוויץ, תמונות מהגטו, בובה קטנה מאולתרת, חולצות עם הדפס של טלאי צהוב (שבאופן אירוני מדגמן אותם באתר אדם שחור) וחותמת של היודנראט.

חלק מהחפצים נראים אותנטיים, ואחרים נראים מזויפים ואף מוצגים כך לקונה. נדמה שלישראלי זה לא חשוב, להפך. פה נמצא החידוש שבתערוכה: נוסף על עיסוק בדרכי הנצחה וזיכרון, ישראלי מדבר כאן על מסחור השואה, על חוסר היכולת לדעת מה הגבול בין אותנטי למזויף ואולי אף על חוסר המשמעות של השאלה הזאת. באופן בלתי נמנע נוצרת כאן הקבלה מעניינת: אותו אירוע היסטורי בלתי נתפס, כמו גם יצירת האמנות הייחודית, מוצאים את דרכם לאותו סל קניות, והכל נהפך לסחורה עם תג מחיר. גם ישראלי נוטל חלק בתהליך המסחור: הוא רוכש את הפריטים כדי להקים תערוכה, וזו במהרה תהפוך אף היא לפריט לאספנים. אפשר לראות בזה גם ביקורת עצמית - השימוש שלו בשואה אינו חף מאינטרסים שיווקיים.

כל התהליך הזה מומחש בתערוכה באותה צלוחית מרק שמוצגת בסוף המסלול, בחלון התצוגה שבקומה השנייה. זוהי צלוחית מרק זהה לגמרי לאלו שמוצגות על השולחן בקומת הכניסה, אך לאחר שהוצאה מהקשרה והושמה בחלל תצוגה משלה, היא כבר נמצאת בפוזיציה של מוצר למכירה (ומחירה 2,000 דולר). ומה יהיה מחירם של הפריטים שרכש ישראלי? "אני אמכור אותם במחיר עלות, רק כדי לכסות את ההוצאות", הוא אומר.

החי המת. השנה האחרונה היתה לא טובה לבתי המכירות הפומביות. המחירים ירדו בכיותר מ־30% במחצית השנייה של 2008, והנפגעת העקרית היא האמנות העכשווית. עם זאת, סיכום המכירות של עשרת האמנים הנמכרים ביותר מצביע על דבר מעניין: אמנים חיים כגרהרד ריכטר, ג'ף קונס ודמיאן הירסט נמצאים ברשימה שבה נמצאים בדרך כלל רק אמנים מתים. אמנם בראש הרשימה נמצא פבלו פיקאסו, עם סכום של 262,366,349 דולר ממכירה של 1,764 פריטים, אך במקום הרביעי נמצא דמיאן הירסט, יליד 1965, שמכר 445 פריטים בסכום כולל של 230,887,159 דולר.