במת כלכליסט: ניגון טוב, סוף טוב

סלסולי הלדינו והתמונות המרהיבות של הופעותיה של התזמורת האנדלוסית המקדמים אותנו באתר הבית שלה היו אמורים להוות זיכרונות מעברה המפואר של התזמורת, כלת פרס ישראל לשנת 2006. אולם הכרה לאומית לחוד ותנאי עבודה לחוד. דווקא בשנה שלאחר הזכייה בפרס ישראל החלו להלין את שכרם של נגני התזמורת, שחלקם עולים חדשים במוצאם ומטופלים במשפחות.

כתגובה החליטו הנגנים להתארגן ולהקים (רחמנא ליצלן!) נציגות עובדים בסיוע האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות, לשם הסדרת תנאי עבודתם התת־מינימליים. לאחר שהליך גישור בינם לבין הנהלת התזמורת, שנמשך כתשעה חודשים, לא הוביל לשום מקום, הם נאלצו להכריז על שביתה. כתגובה לכך פוטרו הנגנים זוכי פרס ישראל וטרם קיבלו את מלוא פיצויי הפיטורים שלהם. מעסיקיהם אמרו אז כי הם מתכוונים להקים תזמורת חדשה תחת אותו שם.

ספק רב אם הדבר ראוי, בעיקר לאור העובדה כי פרס ישראל הוענק לתזמורת בהרכבה האנושי דאז, ולא למסגרת חלולה שהמעסיק יכול לאייש אותה ככל העולה על רוחו. באשר לנגני התזמורת חשוב לציין כי רצונם לנגן היה חזק משיקולים אחרים, והם חיפשו ומצאו בית חם וכבר חידשו את נגינתם המופלאה, שתמשיך ללוות את חובבי מוזיקת הלדינו.

סיפורם של המדריכים בגן המדע

סיפור התזמורת האנדלוסית פרץ ועלה בתקופה שבה קבוצות עובדים רבות נאבקות על החזרת העבודה המאורגנת. מאבק אחד כזה זכה לאחרונה להכרעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על ידי השופטת לאה גליקסמן־כוכבי, שדנה בעניין ארגון "כוח לעובדים", ארגון עובדים דמוקרטי של עובדי מכון דוידסון לחינוך מדעי. גם שם, עובדים שאינם מאופיינים בצווארון כחול נלחמו במעסיק "נאור" כדי לזכות בזכויות ייצוג.

לכאורה, מכון דוידסון לחינוך מדעי הפועל במסגרת מכון ויצמן למדע הוא המעסיק האולטימטיבי, שיעתיר על מועסקיו מלוא תנאים ככתוב בספרות שעליה אמונים מנהליו. אך שוב, פרסי מצוינות לחוד וקפיטליזם לחוד. מיד לאחר ההודעה על ההתארגנות נקטה ההנהלה צעדים אגרסיביים נגדה וחדלה לשבץ לעבודה את העובדים, מדריכים בגן המדע במכון ויצמן, במשך כארבעה חודשים. בכך היא פגעה כמובן ביכולת ההישרדות הכלכלית של אנשים שכל פרנסתם מבוססת על כך.

האגרסיביות של הנהלת מכון דוידסון לחינוך מדעי הגיעה עד כדי כך שהמכון מנע את כניסתם של העובדים המאורגנים לשטח המכון, לרבות העובדים המאורגנים הנמנים עם נציגות העובדים, ואף חסם את כרטיסי העובד של אותם עובדים מאורגנים לאחר נקיטת פעולות מחאה לגיטימיות. פעולות אלו כשלעצמן עומדות בניגוד לחוק הסכמים קיבוציים, אך בלהט הסכסוך - למי אכפת.

עבודה מאורגנת אינה משחיתה

בתגובה לסכסוך העבודה עלתה בבית הדין לעבודה שאלת ההכרה בארגון עובדים חדש כארגון יציג, שזכאי להכריז על סכסוך עבודה. ללא הכרה בחוקיותו של ארגון כזה העובדים השובתים יחשבו כמפרי משמעת. מבית הדין לעבודה יצאה פסיקה חד־משמעית כי יש להכיר בארגון העובדים, כי כל הפעילות האנטי־ארגונית היתה בלתי חוקית, וכי על מכון דוידסון להימנע מלהפריע לפעילות זו. בית המשפט חייב את מכון דוידסון לשבץ את העובדים המאורגנים לעבודה באורח שוויוני ביחס לעובדים האחרים, ואף אסר עליו להעסיק עובדים חדשים אם העובדים המאורגנים יקיימו שיבושי עבודה.

מתמיה שדווקא מעסיקים נאורים - ובמיוחד כאלה שבחלקם ממומנים על ידי הציבור - האמונים על ערכי הדמוקרטיה וזכויות אדם, מערימים קשיים בפני עובדים ומונעים מהם מימוש זכויות חברתיות. הקלישאה הוותיקה כי עבודה מאורגנת משחיתה כבר מזמן איבדה מתוקפה. במציאות שבה יו"ר ההסתדרות משמש מתווך לעיצוב הממשלה ראוי שהמסר באשר ליתרונה של עבודה מאורגנת יופנם כראוי.

הכותבת היא סגנית דקאן בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה