שוק חופשי מגודר היטב

אין ספק שרעידת האדמה הפיננסית שאנו חווים על בשרנו תביא בסופה ליצירת מציאות כלכלית חדשה ושונה מזו שהורגלנו אליה עשרות שנים. רבות מהנחות הבסיס השתנו ובראשן זו שהפכה ברבות השנים כמעט לאקסיומה – ההנחה שהשוק ימצא דרך לתקן את עצמו בעת הצורך גם בעתות משבר. הנחה זו שהיללה את "השוק החופשי" וראתה בכל התערבות ממשלתית או רגולטורית כאילו הייתה מעשה מגונה, קרסה קריסה מוחלטת בחודשים האחרונים וכעת נשמעים קולות שהחלו לקדש את ה"בון-טון" החדש – הלאמה.

החודשים האחרונים שבהם הולאמו בפועל, בצורה כזו או אחרת, מוסדות פיננסיים וחברות ענק ברחבי העולם, דוגמת AIG, חידדו ויכוח היסטורי בין אלו המצדדים בהתערבות ממשלתית כשסערות פיננסיות מתחוללות בשווקים לבין אלו המצדדים בשוק חופשי ומשוכלל, ללא כל התערבות שכזו, אולם יודגש כי לאור המשבר העולמי ומצב הכלכלה, נראה שאלו שהיו בעד התערבות ממשלתית הקצינו עמדתם ואלו שצידדו בשוק חופשי לחלוטין נוטים להסכים להתערבות ממשלתית אך רק במקרי חירום קיצוניים.

בצד הדוגלים בהתערבות ממשלתית כוללת עומדים לא פחות מהגורואים הפיננסיים וורן באפט וביל גרוס ומצדו האחר של המתרס עומד לא פחות מהגורו הפיננסי ג'ים רוג'רס.

רוג'רס, אשר יוצא תקופה ארוכה נגד מהלכים של הפד והממשל האמריקאי, קרא לפני מספר חודשים לראשי ה-G7 "לשבת באיזה בר" ולא להפריע לשוק החופשי לעשות את שלו, משמע לאפשר לאותם גופים ממונפים שלקחו סיכונים בלתי מחושבים לקרוס ולהיעלם ולאפשר לגופים האחראיים לצאת מן המשבר בכוחות עצמם. זו לא תהיה הפתעה גדולה אם נשמע את פיו מפיק עוד מרגליות בהתייחס לפגישה של ראשי ה-G20 שמתקיימת בימים אלה.

לעומתו, אמר ביל גרוס כי כדי למנוע קריסת מערכות כללית של כל המגזר הפיננסי ובעקבותיה קריסה כלכלית ריאלית, חייב הממשל האמריקאי להתערב בצורה מאסיבית, והיה בעד הרעיון של תוכניות החילוץ הכלכליות, הן של ממשל בוש והן של ממשלו של הנשיא אובמה.

אמנם צריך לקחת בחשבון שכל הנוגעים בדבר שוחים בים של אינטרסים אישיים, שהרי החלטותיהם עשויות להשפיע על השווקים, מה גם שבאפט קנה מניות אמריקאיות ורוג'רס הודיע שהוא אינו קונה מניות שכאלו, אך אני מניח שלנגד עיניהם של שני הצדדים עומדת טובת הכלכלה האמריקאית, וכפועל יוצא מכך – טובת הכלכלה העולמית.

למרות שעל פניו שתי נקודות המבט נראות שונות בתכלית ואף קוטביות – מבט מעמיק יותר מגלה דמיון רב בין שתי הדרכים, לפחות מבחינת הרציונל העומד מאחוריהן, ובוודאי שיש נקודות השקה רבות. יודגש כי כל ה"גורואים" לעיל מצדדים בשוק חופשי בימים כתיקונם ואולם הצרה היא שאלו הם עדיין לא ימים כתיקונם.

נקודה נוספת שכולם מסכימים עליה היא הצורך בהשבת האמון למערכת הפיננסית. המשבר הנוכחי הוא בראש ובראשונה משבר אמון חריף, שטרם חלף למרות התיקונים בארה"ב ובישראל. משבר האמון מובל על ידי פחד, פאניקה וחשש מהתמוטטות – עדיין לא שב מלוא האמון במערכת הבנקאית, עדיין לא שב מלוא האמון בין הבנקים לבין עצמם ועדיין לא שב מלוא האמון בין המשקיעים לחברות הנסחרות (למרות שבישראל תשואות של אג"חים רבות ירדו פלאים).

תיאר זאת יפה ביל גרוס, שהקביל את הלך הרוח בשווקים ואת משבר האמון לאותם סניפים של מקדונלד'ס בהם ניתן לבצע הזמנה, לשלם מהמכונית ובהמשך השביל לאסוף את ההזמנה בלא צורך לצאת מהמכונית. גרוס טען שאם לא היה לנו ביטחון ואמונה שנקבל את ההזמנה מספר דקות לאחר ששילמנו עליה - פשוט לא היינו מזמינים דבר.

גם רוג'רס חושב שאין דבר חשוב יותר מהחזרת האמון לשווקים, אך לדידו ההתערבות פוגעת באמון לטווח הרחוק, מה גם שלטעמו ההתערבות הממשלתית תגרור "שואה אינפלציונית" כך שבטווח הארוך לא רק שלא יחזור האמון, אלא שהוא ייפגע שבעתיים.

השנה האחרונה מוכיחה שהרגולטורים מצדדים בדעתם של באפט וגרוס והממשלות ברחבי העולם עושות כל שהן יכולות כדי להשיב את האמון לשווקים – אם על ידי הוצאתן לפועל של תוכניות האצה כלכליות (הוצאת "נכסים רעילים" מהבנקים), אם על ידי הספקת נזילות של הבנקים המרכזיים, אם על ידי קניית ניירות ערך סחירים, אם על ידי הגדלת ערבויות למוסדות פיננסיים, אם על ידי הגדלת ההון של הבנקים ואם על ידי הורדת הריביות בעולם.

סביר בעיני שכל תוצאה שיביאו איתן ההלאמות וההתערבות הממשלתית - המשבר הנוכחי יביא לכך שבעתיד הכלכלה החופשית תהיה פחות חופשית ושהרגולציה תהיה מוקפדת בהרבה (ותודה למאדוף ...) שהרי אם תחזור היציבות, יאמרו הרגולטורים שזה בזכות התערבותם ואם המשבר יעמיק, יאמרו הרגולטורים שאם הרגולציה הייתה מוקפדת יותר, לא היינו מגיעים למצב הנוכחי מלכתחילה.

למרות ה"טרנד" הנוכחי והצידוד הגובר בהלאמות, יש לזכור שלהתערבות ממשלתית ולהלאמת חברות ומוסדות יש יתרונות אך יש גם חסרונות מלוא הסל, הן מבחינה ניהולית גרידא והן מבחינה ערכית – ראינו בעבר שברבים מהמקרים ניהול תאגידים על ידי מדינה לא מיקסם רווחיותם, בלשון המעטה, מה גם שאין זו תפקידה של ממשלה לנהל חברות ותאגידים, לא חברות ביטוח, לא בנקים ולא מכולות – בשביל זה יש את הסקטור הפרטי.

הכותב הוא עו"ד, מנהל תיקי השקעות ומרצה בנושאים שונים בשוק ההון.