ועדת בכר לא אחראית

בוודאות רבה ניתן לומר, כי חברי "הצוות הבין-משרדי לעניין הרפורמה בשוק ההון", המכונה למן הקמתו ועד לימי התגוננותו האחרונים "ועדת בכר", אינם אשמים או אחראים למשבר הפיננסי הנוכחי או לרעידת האדמה באיטליה.

אפשר גם לפטור אותם, ללא קושי, מאחריות לחדלון הפירעון של אג"ח הטייקונים וגם מהפקרת הכספים הפזיזה של ראשי בנקים אחדים. ניתן אפילו לטעון להגנתם, כי המתקפה הנוכחית עליהם איננה אלא צביעות וחכמה שלאחר מעשה.

יפשפשו אלה המבקרים אותם כעת בכתביהם ובדברי ההלל שלהם מחודש ספטמבר 2004, כאשר הובל דו"ח הצוות בחגיגיות פומפוזית אל שולחנו של שולחם - שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, וערוותם תגול לעיניהם לפחות.

מעטים מאוד היו המתנגדים להמלצות הצוות באותם ימי התבשמות עצמית, שסיסמתם היתה "הכו בבנקים והביאו גאולה לישראל". והרי את התנגדות הבנקים איש לא ספר, שהרי הם היו אינטרסנטים, כאילו שלאינטרסנטים אין נימוקים הגיוניים, שקולים ואף משכנעים.

האדם ממש לא במרכז

אז במה בכל זאת ניתן להאשים את הוועדה?

בראש ובראשונה באחדות דעים. ככתוב במבוא לדו"ח בכר, "ההמלצות המפורטות בדו'ח התקבלו פה אחד על-ידי כל חברי הצוות". ולא היה בין תשעת החברים מי שעירער? חלק על דעת חבריו? התריע על סיכונים וסכנות? הביע השקפת עולם שונה?

עשרות ועדות מינתה הממשלה מאז "פרצה" המדינה לפני 61 שנים ולרבות מהן חובר דו"ח מיעוט, או הובעה בהן דעה לעומתית. וכאן - תמימות דעים, המעוררת יותר מחשד, כי שר האוצר, שמינה את חברי הוועדה, בחר את מי שיכוונו לכוונתו. תשעה מלומדים, החושבים אותה מחשבה עצמה. זה מעורר מחשבה, לא?

הוועדה לא מונתה, לפחות לא על-פי שמה, כדי להחליט על הפרדת קופות הגמל מן הבנקים. היא מונתה כדי להמליץ על רפורמה בשוק ההון. היא זו שבחרה להמליץ על טיפול בבנקים, אך ורק באמצעות הוצאת קופות הגמל מידיהם. בכך ראתה מקהלת התשעה את מקור הישועה היחיד לשיפור שוק ההון. מכל מגוון האפשרויות, נבחרה רק אופציה אחת ויחידה. צרות אופק שכזו מעוררת גם היא יותר מתמיהה אחת.

מכאן, שהוועדה המליצה לשפר את שוק ההון, באמצעות כספי הגמל והפנסיה. היא המליצה להטיל את כל כובד הרפורמה על הכסף הרגיש ביותר, האחראי לעתידם של קשישים ונזקקים אחרים.

ההגנה על החיסכון החשוב והקריטי ביותר לאדם - עליו הגנה בעבר המדינה באמצעות אג"ח מובטח ואשר הוועדה מצאה, כי הצעדים לצמצום היקפו מהווים "מצע נוח" לרפורמה שהם מציעים - אינה זוכה כלל לדיון ולו בשורה אחת בדו"ח.

ואם חיפשנו להטיל עליהם אחריות כלשהי, הרי שזוהי אחריותם של תשעת המופלאים: כל הדו"ח שלהם אינו אלא עיסוק בשוק ההון. שוק ההון הוא ליבת הדו"ח. אין בו התייחסות לחוסך הקטן. לאדם הקטן. אין בו המלצה ולו אחת, העוסקת בדרכים החוקיות שבהן יש להגן על חיסכון זה מפני טעויות, תאוות בצע, הפקרות, פזיזות דעת ושאר תקלות אנוש.

12 עמודים בדו"ח מוקדשים לשאלה מי ייעץ לפנסיונרים העתידיים, איך ומתי וכוללים שאר פירוטי פירוטים. פירוט תפל ואין עיקר - הבן אדם. אף לא חצי עמוד.

הקריאה בדו"ח מלמדת על השקפת עולמם של מחבריו: ליבת עניינם ומרכז עולמם הם שוק והון ותחרות עסקית פשטנית, צרת אופק ונטולת כל מעוף ויצירתיות. אנשים לא עניינו אותם אז ואינם מעניינים אותם היום. וזו גם השקפת העולם של מי שמינה אותם. הקול היה קול ביבי והם היו לידיו. ידיים לא נקיות.

הכותב חוקר את ההיסטוריה של ההפרטה בישראל, כמחקר לתואר ד"ר בביה"ס להיסטוריה של אוניברסיטת ת"א