מפסיקים לזרוק לפח 50 מיליון שקל בשנה

מדי שנה נזרקים לפח 50 מיליון שקל בדמותם של 200 מיליון מיכלי משקה. מיכלים הניתנים למיחזור לפי חוק הפיקדון שהוחל לפני כמה שנים. עם 50 מיליון השקלים נזרקים לפח גם כספי הארנונה שלנו. שהרי העיריות משלמות מסי הטמנה ושינוע בגין המיכלים. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שפלסטיק אינו מתכלה, מזהם את הקרקע, את המים והאוויר ומציב סימני שאלה מפויחים מעל העתיד שלנו.

אזרחי ישראל צורכים כ-55 אלף טונות פלסטיק בשנה. חלק מהן מועבר למיחזור - והרוב מגיע לפחי האשפה ואינו מנוצל. דבר זה יוצר מצב אבסורדי בו ישראל מייבאת בכל שנה כ-5,000 טונות פלסטיק מאירופה עבור מיחזור, בזמן שברחובות מתגלגלים 5,000 טונות בקבוקי פלסטיק מדי חודש. במלים אחרות, את שאריות הפלסטיק שלנו אנו זורקים ומזהמים - ובמקביל קונים מהאירופאים את הזבל שלהם בכסף על מנת למחזר אותו.

וכך, מתברר כי למרות חוק המיחזור והצעדים המבורכים שעושה תאגיד האיסוף אל"ה, וההצלחה באיסוף של יותר מ-400 מיליון מיכלי משקה בשנה - יותר מדי בקבוקים מגיעים לפח.

הקושי הגדול במיחזור מיכלי משקה טמון בכך שאנשים בוחרים שלא לאגור את מה שהם מגדירים "זבל" בבתיהם, ומעדיפים לזרוק אותם ולא לאספם עד הגעתם לרשתות השיווק. למעשה, צרכנים אחראים רק ל-14% מהכמות הנאספת שהיקפה נאמד בכ-40 מיליון שקל.

העובדה שרשתות השיווק אוספות כ-80 מיליון מיכלים בשנה, ואילו האספנים המקצועיים קולטים כ-200 מיליון בקבוקים הפזורים ברחובות, בבתי ממכר מזון ובפחים - מלמדת על חשיבותם של האחרונים. 

שיתוף פעולה בין רשתות השיווק לאספנים המקצועיים יכול להביא לתוצאות מצוינות ולצמצום מהיר של כמויות האשפה הבלתי מתכלה. נקודה עצובה היא שהאספנים המקצועיים סובלים מתדמית שלילית, שלא בצדק, בשל אזכורים של מלחמות שליטה, משפחות פשע וכהנה ניחוחות לא נעימים. בפועל, אחוז הפשיעה המאורגנת בתחום נמוך משמעותית מהמצטייר בתקשורת, ורוב העוסקים בתחום רק מנסים להתפרנס בכבוד. כך או אחרת, המפסיד הגדול מהסטיגמה שדבקה לתחום מיחזור מיכלי המשקה הוא הציבור.

המצב הנוכחי אינו גזירה משמים אלא תוצאה של החלטות. אנו עדים לתחילתו של תהליך לחינוך הציבור למיחזור: פעילותו של אל"ה בבתי הספר תניב את פירותיה כאשר ילדים אלו ייהפכו לבוגרים בעלי תודעה חברתית. אנו רואים בשטח קמפיינים המעודדים מיחזור מיכלי משקה. אנו רואים התגייסות להגדלת איסוף מיכלי המשקה באמצעות תמריצים לרשתות השיווק, ומקווים כי תמריצים אלו יופנו גם אל עבר שוק האספנים המקצועי. כך יוכל אחוז המיחזור בארץ לעלות ולהגיע לרמה הנהוגה באירופה, העומדת על כ-85%.

בנוסף לפעילות בשטח, קיים צורך ביד מכוונת מטעם המשרד להגנת הסביבה, אשר תפעל להעלאת חשיבות המיחזור, הגדרתו כנושא מהותי לעתיד המדינה והקצאת משאבים עבורו.

במדינות רבות באירופה, המודעות למיחזור החלה לחלחל רק לפני שנים ספורות, אך הגדרת הנושא כבעל חשיבות לאומית הביאה לאחוזי הצלחה גבוהים מאוד. במדינה קטנה כמו שלנו, איננו יכולים להרשות לעצמנו לנקוט דרך אחרת.

הכותב הוא סמנכ"ל התפעול באסופתא, החברה הגדולה בישראל לאיסוף ומיון מיכלי משקה הכלולים בחוק הפיקדון