ראיון כלכליסט: דיוויד פישמן, לא מפחד להצהיר: "יש לנו יותר ממיליארד דולר במזומן שמחכים להשקעות"
תעשיית קרנות ההון הפרטי ספגה חבטה רצינית בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, אבל עדיין יושבת על מזומנים בשווי של כטריליון דולר
קרן הון פרטי מגייסת הון ממשקיעים מוסדיים ופרטיים למשך תקופה מוגבלת - בדרך כלל עשר שנים. במהלך התקופה מבצעת הקרן השקעות בחברות ציבוריות ופרטיות, ועד תום חייה מחויבים מנהלי הקרן לממש את מלוא הנכסים ולהעביר את המזומנים שיצרה פעילותם למשקיעים. עם זאת, במהלך התקופה הכסף סגור בחשבונות הבנק של הקרן ונאמניה, והמשקיעים מנועים ממשיכתו גם כאשר היא רושמת הפסדים ונכסיה מתכווצים.
בשנות הגאות האחרונות, שהושפעו מאשראי זול וזמין מאוד, פרחה תעשיית קרנות ההון הפרטי. מנהלי קרנות אלו קיבלו מהבנקים ללא קושי הלוואות במיליארדי דולרים למימון רכישות ענק בפרמיות של עשרות אחוזים מעל מחיר השוק. לאחר השלמת כל רכישה היו הקרנות מגלגלות את ההלוואות למאזני החברות הנרכשות, וכך יכלו לעבור לרכישה הממונפת הבאה, עם מינימום התחייבויות ומקסימום מימון.
קרנות ההון הפרטי שרדו
כתב "טיים" ג'סטין פוקס הזכיר את אחד הרגעים המכוננים בתעשיית קרנות ההון הפרטי: חגיגת יום הולדת בעלות של 3 מיליון דולר, שארגן לעצמו סטיבן שוורצמן, מנהל קבוצת קרנות ההון הבורסאית בלקסטון לכבוד סיום השנה ה־60 לחייו. זה קרה בפברואר 2007, אבל מאז השתנה המצב ללא הכר. נפילת הבורסות שמה רגל ליצירת רווחים ממימוש נכסים, ואילו פקיעתה של בועת האשראי הותירה את הקרנות עם פחות מרחב נשימה.
אלא שהתעשייה עדיין חיה נושמת: היא גובה מהעמיתים דמי ניהול של 2% בשנה על נכסים בהיקף של 2.5 טריליון דולר שהיא מנהלת (נכון לסוף 2008, לפי חברת המחקר PREQIN). מתוך סך הנכסים סכום כמעט בלתי נתפס של טריליון דולר הוא כסף מזומן שעדיין לא הושקע. קרן וקטור, למשל, "יושבת", לדברי פישמן, על יותר ממיליארד דולר במזומן, שממתינים להשקעה בשוק. לכן, מבחינתו, "עכשיו זה זמן טוב להיות אגרסיביים ולקנות חברות, אם נמצא את ההזדמנויות המתאימות".
תעשיית הקרנות ספגה מכה תדמיתית חזקה בעקבות המשבר?"כן, אבל במובנים מסוימים מה שקורה הוא הגיוני. זה כמו כל חלק אחר של הקפיטליזם - צריך להציג תשואות כדי לקבל את הפרסים, וכעת רק האנשים שימשיכו להציג תשואות טובות יקבלו את כספי המשקיעים. זה לא היה קיים לפני שנתיים. אז, כל מי שרצה קיבל כסף".
האם לרכישות הממונפות של הקרנות היה חלק בקריסת השוק העולמי?"היקף ההלוואות הממונפות הוא נמוך למדי בהשוואה להיקף ניירות הערך מגובי המשכנתאות שהונפקו בעולם. באותה התקופה קרנות הון פרטי פשוט ניצלו את הנזילות הגבוהה שהיתה בשוק הפיננסי העולמי. אבל לא כולן היו ממושמעות וחלקן עשו במצב שימוש לרעה".
באופן כללי, התקופה הנוכחית היא טובה או רעה לקרנות ההון הפרטי?"הכל תלוי על איזו קרן מדברים - היכן הקרן נמצאת במחזור ההשקעה שלה. אנחנו בני מזל שהצלחנו לגייס קרן עצומה ב־2008 ועוד לא השתמשנו במרביתה, כך שיש לנו עכשיו הון חופשי רב להשקעות. בשבילנו, כמי שעוסקים בהשקעות מבוססות ערך לטווח של עד עשר שנים, התקופה הנוכחית מעניקה הזדמנויות ואפשרויות נהדרות. 2009 תהיה שנה קשה לענף הטכנולוגיה. ארגונים וחברות מקצצים בתקציבי ההשקעות שלהם במוצרי טכנולוגיה והדבר פוגע בענף כולו. אבל לכן זה גם יכול להיות זמן טוב לקנות חברות ולמקד אותן בטכנולוגיה ובמוצרים הבאים, כדי שכשיתחיל מחזור צמיחה חדש, נהיה מוכנים לעשות דברים טובים".
דמוקרטיה של בעלי המניות
כמו כל מרואיין אמריקאי טיפוסי, פישמן מעדיף לדבר בעיקר על הצלחות העבר ופחות על התוכניות לעתיד. משום כך, הוא נהנה לספר באריכות על הדרך שבה הוביל את רכישת אלדין ב־160 מיליון דולר. אבל כאשר השאלות מגיעות לחברת תוכנה ישראלית אחרת, ריטליקס, שעליה הוא כבר הספיק להציע כ־183 מיליון דולר, פישמן מעדיף לשתוק. רכישת אלדין בידי וקטור תיזכר בעיקר בזכות היותה הפעם הראשונה זה שנים רבות שגוף אמריקאי בעל כוח פיננסי רב מפעיל לחץ רב על דירקטוריון של חברה ישראלית קטנה, ולמעשה מכריח בסופו של דבר את החברה להתמזג עם מתחרתה הגדולה, סייפנט. זאת, בניגוד לרצון מייסדי החברה והאנשים שהובילו אותה למן הקמתה ב־1983 ועד למכירתה - האחים ינקי ודני מרגלית. ב־2007 רכשה וקטור תמורת 634 מיליון דולר את סייפנט, חברת אבטחת מידע אמריקאית שהיתה מסובכת אז בבעיות חשבונאיות הקשורות לקביעה בדיעבד של תאריכי חלוקת אופציות למנהליה. סייפנט היתה אז המתחרה העיקרית של אלדין בתחום התוכנות לניהול זכויות דיגיטליות (DRM) ולזיהוי משתמשים ברשת המחשוב הארגונית. באלדין חלמו על רכישת עסקי ה־DRM של סייפנט והשתלטות על ערוצי ההפצה החזקים של החברה האמריקאית, אבל לפישמן ולחבריו היו תוכניות אחרות. הם רצו לקנות גם את המתחרה הקטנה מישראל, שנחשבה תמיד לחזקה ביותר בתחומי המחקר והפיתוח של מוצרים וטכנולוגיות. בעזרת המזומנים שבקופתה החלה וקטור בתהליך של איסוף מניות אלדין בשוק, ובמקביל פנתה לחברה בהצעה להתמזג עם סייפנט. ינקי מרגלית, שהיה אז יו"ר ומנכ"ל אלדין, סירב להצעה וניסה לשמור על עצמאות החברה בכל כוחו, אולם בסופו של מסע לחצים ארוך הוא נכנע והסכים להביאה לאסיפת בעלי המניות, שאישרה אותה ברוב גדול ואפשרה את השלמת המהלך. הייתם אגרסיביים מאוד בנוגע לרכישת אלדין. מדוע כל כך רציתם אותה?"רצינו להגדיל את המיקוד שלנו בתחומי ה־DRM וזיהוי משתמשים ברשת, ואלדין היתה באופן ברור ההזדמנות הטובה ביותר לרכישה עבורנו. הסיבה היחידה שעשינו את זה באופן אגרסיבי, היא שאנשי החברה לא שיתפו איתנו פעולה אלא פשוט אמרו לנו ללכת משם. זה לא היה נכון והוגן עבור בעלי המניות. בארה"ב משתמשים במונח 'דמוקרטיה של בעלי המניות' ואנו מאמינים גדולים בכך - לאפשר לבעלי המניות להחליט מה הם רוצים, וכל דבר שמגביל את יכולתם לקבל את רצונם, הוא רע".
יום לאחר העסקה, ינקי מרגלית אמר ש"זרקו" אותו מהחברה שלו.
"אני חושב הוא דרמטי בנוגע לעניין. הוא פוטר אבל קיבל יחד עם זאת כ־20 מיליון דולר. אתה יכול לפטר גם אותי בשביל 20 מיליון דולר".
במהלך המו"מ הצעתם מחיר גבוה יותר מזה שלבסוף שילמתם."כן, אבל השוק השתנה מאז. ראינו את הקריסה הכלכלית הגדולה ביותר, לפחות מאז שאני חי, במהלך המגעים על העסקה, וכל השקעה, כידוע, היא פונקציה של הסביבה שבה פועלים".
איך תיראה סייפנט אחרי המיזוג?"החברה הממוזגת תיהפך להיות חברה מסקרנת מאוד עם מחזור מכירות של 500 מיליון דולר בשנה ועם הובלת שוק בארבעה תחומים ברורים: DRM, זיהוי משתמשים, הגנת מידע ממשלתי והגנת ניירות ערך מסחריים. אנחנו צריכים להיות חברה רווחית מאוד ועם שיעורי צמיחה דו־ספרתיים בהכנסות".
תנפיקו אותה שוב בנאסד"ק?"אנחנו בהחלט עשויים לעשות זאת, אולם השוק כיום הוא מאוד הפכפך, כך שקשה לדעת אם ומתי זה יקרה".
הגשתם הצעה גם לריטליקס, שנמצאת עכשיו במרכזו של מאבק בין שני בעלי השליטה שלה, היו"ר ישי דוידי והמנכ"ל בארי שקד.
"ריטליקס מעניינת אותי אבל אני לא יכול לדבר עליה. אני בקושי מכיר את שקד ודוידי, ובמקרה הזה אנחנו גם לא אלה שמקבלים ומובילים את ההחלטות. כרגע הדירקטוריון שלהם צריך להחליט מה הוא רוצה לעשות".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה