כך נפטר צה"ל מעודפי הציוד הצבאי שלו במכירה פומבית ברשת

אוהבים מזכרות? יש לכם כסף? קשרים טובים בצבא זר אך ידידותי? עם קצת נחישות תוכלו לקנות לילדים מטוס הרקולס C-130 של חיל האוויר הישראלי. לא סתם הרקולס, אלא את "הקרנף" שב־3 ביולי 1976 נחת באנטבה והחזיר משם במבצע הירואי את החטופים הישראלים. אם זו אינה מורשת קרב להנחיל לדור ההמשך, אז איננו יודעים מורשת קרב מה היא.

קצת יותר ברצינות: יותר משלושה עשורים לאחר אותו מבצע, נכלל אחד ההרקולסים שהשתתפו בו ברשימת הציוד הצה"לי שהוחלט להוציא כעת למכירה - לצד שני הרקולסים נוספים, מטוסי קרב מדגם כפיר וסקייהוק, מסוקי יסעור ושפע ציוד אחר. החידוש הוא שהמכירה ממחסן המציאות הצה"לי אינה מתבצעת בשיטות רכש מסורתיות של קניינים, אנשי קשר וסוחרי נשק בינלאומיים מפוקפקים, אלא בזירה וירטואלית לחלוטין - אתר מכירות באינטרנט, שמפעיל צבא ארצות הברית.

עד לאחרונה היה האתר הזה פתוח לגולשים ברחבי העולם, שגם אם לא יכלו לרכוש באמת את הציוד המוצג בו, יכלו לעיין להנאתם במלאי המוצע. באחרונה, לצערם של הגולשים, החליטו האמריקאים לפתוח את האתר רק לבכירים במערכות ביטחון ברחבי העולם, שיכולים להשתמש בפלטפורמת המסחר הייחודית הזו באמצעות שם משתמש וסיסמה שמונפקים להם.

הרעיון לנצל את הרשת לביצוע עסקאות נשק התעורר בצבא ארצות הברית לאחר שב־2004 הוצע למכירה ב־eBay מטוס קרב מדגם אף־18 של הצי האמריקאי. האמריקאים הבינו מיד את הפוטנציאל: יצרניות מטוסי הקרב והתובלה המובילות בעולם לאורך שנים הן אמריקאיות, והרשויות בארצות הברית מחייבות כל מי שרכש מטוס כזה לדווח להן על כל עסקה שיבצע בו בעתיד.

מטוס הכפיר. יש מטוסים בני 30 שכבר לא טסים בצה"ל אבל מדינות אחרות רוצות אותם	צילום: לע"מ

אתר אש

העיקרון שלפיו פועלת זירת המסחר פשוט. חיל האוויר, או כל חיל אחר ברשימת המדינות שחברות באתר, מזין את פרטי המערכת הצבאית שברצונו למכור. הוא מזין את פרטיה, שנת הייצור, מצבה וכשירותה - וכן את המחיר המבוקש. כל מודעה כזו מתפרסמת בעילום שם, דהיינו ללא ציון המדינה המוכרת, אלא רק בליווי דירוג הכשירות שלה, שאותה מעניקה המערכת הממוחשבת לכל מדינה על פי קריטריונים קבועים וחישובים סטטיסטיים.

ממש כמו בכל אתר מכירות השוואתי, נלקחים בחשבון פרמטרים כמו מהירות האספקה, תלונות שהתקבלו בעבר על עסקאות שכבר הושלמו עם מדינה זו, שמישות המערכות שלה, מצב התחזוקה שלהן ועוד. הציונים ניתנים ב־3 דרגות, C, B,A. ישראל, אגב, תמיד דורגה בדרגה הגבוהה ביותר - A. מדינות המוגדרות על ידי האמריקאים כתומכות בטרור, וכן סין, כלל אינן זכאיות להשתתף במכירות, לא כמוכרות ולא כקונות.

משלב זה ואילך מתנהלת הרכישה כמו בזירת מסחר רגילה לכל דבר, תוך ניסיון להגיע למקסום תנאי העסקה. רק לאחר שמערכת האתר איתרה קונה מרצון ומוכר מרצון, עוברת השלמת הרכישה אל העולם האמיתי - ואז גם נחשפת בפני הצדדים זהות הצד שכנגד.

מחירים לא בשמים

"לחיל האוויר הישראלי יש עודף אדיר של חלקי חילוף אוויריים, שמרביתם נקנו בעבר ממקורות אמריקאיים", מסביר חיים ברזילי, סגן מנהל סיב"ט, האגף לייצוא ביטחוני של מערכת הביטחון. "מכירות העודפים הללו מתבצעות דרך ערוץ הקנייה והמכירה האינטרנטי. מרבית העסקאות של עודפי ציוד צה"לי מתבצעות על ידי חיל האוויר, שמוצא בהן מקור משמעותי מאוד של מזומנים. בשנה שעברה אפילו כלל התקציב השנתי של החיל התייחסות מסודרת לנושא מכירת המטוסים".

"תקציב חיל האוויר נמצא בירידה מתמדת", מסביר אל"מ אמיר מלאך, ראש מחלקת תקציבים בחיל. "במצב הזה אנחנו נדרשים לבצע הליכי התייעלות משמעותיים, ואחת הדרכים לכך היא מכירת מטוסים ישנים שברשותנו. יש לנו מטוסי כפיר בני 30 שנה שכבר לא טסים אצלנו, אבל יש לקוחות או מדינות שיש להם צורך במטוסים האלה ואנחנו מנסים לאתר אותם ולמכור להם.

"הפלטפורמה האינטרנטית היא מחסן עולמי וירטואלי, שמסייע לנו מאוד בעניין הזה כי הוא לא רק מקדם ביעילות רבה סגירת עסקאות - הוא גם מאפשר לנו לראות על גבי מסך המחשב את כל מלאי המטוסים שעומד למכירה בעולם ולוודא שהמחירים שלנו תחרותיים".

המחירים, אגב, לא בשמים, אם להשתמש בז'רגון המתאים. 13 מטוסי כפיר של חיל האוויר, למשל, נמכרו באחרונה תמורת 9 מיליון דולר, ושבעה מסוקי אנפה נמכרו ב־5 מיליון. כמו מכונית בוגטי ויירון חדשה. מחירם של שלושת ההרקולסים שעומדים היום למכירה אמור לפי הערכות להיות גבוה יותר, אם כי לא בהרבה.

"צה"ל הוא אחד הצבאות הכי מתחדשים בעולם", מוסיף ברזילי. "אנחנו עושים את זה בעיקר הודות לכספי הסיוע שאנחנו מקבלים מהאמריקאים. זה מביא אותנו למצב שבו יש לנו ציוד שהוא עדיין שמיש לגמרי, אבל כבר הוחלף בחדש. גילינו שיש מדינות רבות, בעיקר כאלה שהאיום הביטחוני עליהן קטן יותר או שזקוקות לציוד למטרות אימון וסיור, שמשתלם להן לרכוש מאיתנו פלטפורמות צבאיות ישנות". מי קונה? לדברי ברזילי עיקר הלקוחות הן מדינות מהעולם שלישי, למשל בדרום אמריקה.

אין סגירה הרמטית

"המחויבות היחידה שלנו בעניין זהות הקונים היא כלפי האמריקאים", אומר ברזילי. "מכיוון שהציוד שלנו מלכתחילה נרכש בכספי סיוע אמריקאי, ומכיוון שאת מרביתו קנינו מארצות הברית, יש לנו התחייבות לקבל מהם אישור לעסקה - הן מבחינת הפריט שנמכר והן מבחינת המדינה הרוכשת. אפילו אם אנחנו בוחרים להשמיד ציוד שרכשנו, אנחנו מחויבים כלפי האמריקאים בהליך השמדה מסוים.

לכן לא רק שקיימת הגבלה על מכירה למדינות תומכות טרור כמו איראן או צפון קוריאה, אלא שגם בעניין הסיני יישרנו קו עם האמריקאים ואנחנו לא מוכרים להם ציוד. כמו כן, אם אנחנו מעריכים שמכירה של פלטפורמה מסוימת יכולה לשנות את האיזון העדין באזור שבו נמצאת הרוכשת, אנחנו שוקלים ליידע את האמריקאים, גם אם אנחנו לא מחויבים לכך מפורשות".

כאשר הוא נשאל אם במכירת נשק למדינת עולם שלישי אין חשש שהוא יגיע בדרך עקיפה לידיים עוינות משיב ברזילי בכנות: "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי להבטיח שזה לא יקרה. אנחנו בודקים היטב מי הלקוחות שלנו וגם הם מתחייבים בפנינו ובפני האמריקאים שאם ימשיכו וימכרו את הציוד לצד ג' זה ייעשה על בסיס אותם קריטיונים. אבל להגיד לך שיש סגירה הרמטית אני לא יכול. אי־אפשר להיות נאיבים".