מכונית ספורט: אחת חדה, אחת לנשמה

ערד, הכיכר העגולה. מוקדם בבוקר. הגענו לכאן מהר מהמרכז. שתי מכוניות מגיעות. אחת לבנה, אחת שחורה. אחת צרפתייה ואחת איטלקייה. הדומה ביניהן: שתי המכוניות נועדו בראש ובראשונה לענג את חוש המישוש, הראייה ואפילו השמיעה. שתיהן עושות זאת באמצעות מנועי טורבו, צמיגים רחבים וכמובן תיבות הילוכים ידניות. השונה ביניהן: כל השאר.

לכיכר הזאת, בטבורה של העיר ערד, יש חשיבות גבוהה בעבור חובבי מהירות. מי שממשיך לנסוע ישר מגיע אחרי נסיעה ארוכה למקום הנמוך ביותר בעולם. זה לא קל, יש הרבה סיבובים מסוכנים. מי שממשיך שמאלה מגיע אחרי נסיעה קצרה למצדה. גם זה לא קל, מאותה סיבה; הסיבובים מסוכנים יותר. ומי שממשיך ימינה מגיע למנחת המטוסים הנטוש כדי לבדוק "כמה סוגרת" המכונית שלו.

מוניטין של סכנה

השמש עולה ומתחילה לצבוע בכתום את השחורה, פיז'ו 207 GTI. שלוש אותיות מחייבות. גם לסבתא שלה, 205 GTI, היה שם כזה, ומוניטין כזה, של מכונית מסוכנת. אם ידעת לנהוג היא היתה מביאה אותך הביתה מהר. אם לא ידעת לנהוג היא היתה מביאה אותך לבית של מישהו אחר, בדרך כלל דרך הגינה. עכשיו קרני השמש פוגעות בלבנה, אלפא מיטו. השם שלה מורכב משמן של שתי ערים, מילאנו וטורינו. לאלפא רומיאו כבר היתה פעם מכונית עם שם של אזור איטלקי. קראו לה סוד, דרום. היא נסעה נפלא כשהיא נסעה והתפרקה נפלא כשהיא החלידה. עד כאן היסטוריה.

סקרנים מתאספים סביב הלבנה כמו זבובים. מדוע לא? תסתכלו עליה. היא נראית כמו עותק מוקטן של מכונית־העל של אלפא רומיאו, ה־8C. יש לה זוג פנסים מיוחדים, גריל משולש כמו של מכוניות אלפא רומיאו עתיקות ופנסים אחוריים עגולים, עם מאותתים כתומים באמצע. נפלא. מתחת לכל אלה מסתתרת שלדת פיאט גרנדה פונטו, אבל אל תגלו.

בפינה של המכונית השחורה אין סקרנים. ה־207 הספורטיבית נראית בדיוק כמו כל 207 אחרת, מלבד הספוילר שמאחור ולחישוקים גדולים. אפילו את הכיתוב GTI, שפעם התנוסס באדום גאה על ישבנן של 205 ו־309, העדיפו אנשי פיז'ו להצניע. אולי בפיז'ו נגמר הצבע האדום. לשתי המכוניות יש צמד אגזוזים בולט, אבל האגזוזים של האלפא, שני צינורות עגולים, אינם נראים כמו תוספת זולה שעלולה להכעיס שוטרים.

פחות פינוקים בפיז'ו

עכשיו נכנסים פנימה. לאלפא יש זמזם שמתריע כשהדלת פתוחה. אבל זה לא זמזם רגיל. לצליל שלו יש הד נעים. זמזם עם נשמה של טנור. ללוח המחוונים של האלפא יש נשמה וגם גימור איכותי. יש לו קימורים שעוטפים את הנהג ומחבקים אותו ומסתירים את שעון המהירות ממי שיושב לידו. אפילו את הרדיו האיטלקים עיצבו בטוב טעם.

בפיז'ו, לעומת זאת, לא אוהבים גימיקים. בדומה לאבות אבותיה של ה־207 לשושלת ה־GTI, עיקר השינוי בהשוואה לגרסאות הפשוטות הוא צמד מושבים משובחים, ידית הילוכים מיוחדת ועוד כמה קמ"שים בשעון המהירות. בניגוד לאלפא, כאן אין בקרת אקלים וגם אין מקום לרגל ימין. עכשיו מתניעים. על המנוע של האלפא כתוב באדום "טורבו בנזינה". על המנוע של הפיז'ו לא כתוב כלום. זה מנוע שיש גם במיני קופר S, וכאן על חלקו העליון מודבק אריה כסוף. מוזר, כי דווקא המנוע של האלפא יודע לשחרר צליל חתולי. סימפוניה לאגזוז.

עכשיו נוסעים בכביש החטאים לסדום. הפיז'ו מובילה. הצרפתים עוד זוכרים משהו על בניית שלדות שמתגמלות נהג נחוש. כאלה שמאפשרות לו לחוש איך הישבן של המכונית מהדק את קו הפנייה וכבר מתכונן לתקיפה של הפנייה הבאה. יש לה יותר כוח, לצרפתייה, אבל אין לה אחיזה. אולי זה בגלל הצמיגים השחוקים של מכונית המבחן. בכל פנייה מנורת בקרת היציבות מהבהבת וכוח יקר נאבד. אם מנתקים את בקרת היציבות הפיז'ו נסחפת קדימה בלי ליידע את הנהג מבעוד מועד, תוצאה של הגה חסר תחושה.

וישנו גם עניין ההילוכים. לדוגמה, במיני קופר, שבה אותו המנוע, יש שישה הילוכים, ובפיז'ו יש רק חמישה. אז כשנהג הפיז'ו מתלבט אם לסחוט עוד כמה סיבובים בהילוך השני, לפני שלטורבו נגמר האוויר, הנהג של האלפא כבר בהילוך רביעי ומדביק את הפיז'ו מהר עם יותר אוויר לנשימה.

כפתור שינוי אישיות

לנהג של האלפא יש ליד ידית ההילוכים כפתור שינוי אישיות. כפתור סכיזופרניה. כשלוחצים על הכפתור האלפא מתעצבנת. ההגה מתחדד, המנוע מתחזק ואפילו הצליל מהאגזוז נהפך לנוקשה יותר. לאלפא יש טריק נוסף. להגה שלה יש רק 2.2 סיבובים מנעילה לנעילה ומנגנון שמתגבר את תנועת ההגה כשהמכונית צוללת לסיבוב. בתרגום לעברית זה אומר שאם תתעטשו בירידות של ערד־סדום עדיף שתשאירו את העיניים פתוחות, כי כל נגיעה בהגה גורמת לאלפא לשנות כיוון בחדות.

ובניגוד לפיז'ו, האלפא כמעט אינה מאבדת כוח בפרפורי גלגלים או בהתערבות של בקרת המשיכה. אך למרות כפתור הסכיזופרניה, ואף שההגה של האלפא מעט טוב יותר, הפיז'ו עדיין מובילה. שתיהן רחוקות מלספק את מנת ההנאה שאבות אבותיהן ידעו לספק, אך לפחות בכבישים המפותלים הצרפתים ניצחו בדוחק.

מגיע סוף היום. סוף הדרך. גם אלפא מיטו וגם 207 GTI הצליחו לסחוט מאיתנו רגשות שלא נעים להפגין בישראל הצדקנית של מיתון 2009, כמו היכולת ליהנות במופגן מנהיגה מהירה, או ההנאה חסרת הבושה שכרוכה במתן ההסבר לבחור שבמכונית הליסינג ש"את אלה לא מייצרים עם גיר אוטומטי". ואם כבר ברגשות עסקינן אז אנחנו מעדיפים ללכת עם הרגש ולבחור במכונית האיטלקית הלבנה והרועשת, שאמנם מעט פחות ביצועיסטית, אך כחבילה מציעה הרבה יותר ריגושים.