לתשומת לב מכבי: כך תגיעו לפיינל פור בשנה הבאה

הקבוצות אשר ייפגשו בפיינל פור של היורוליג הן ארבע הקבוצות הכי טובות והכי עשירות שהשתתפו העונה במפעל. זה אולי נשמע בנאלי. אבל זו מציאות שבכדורסל האירופי לא חזרה על עצמה יותר מדי.

כמעט בכל שנה ישנה קבוצה מפתיעה שמשתחלת פנימה. העונה כבר יש יותר מתאם. הקבוצות שישחקו בברלין זכו בראשות הבית שלהן כבר בטופ 16, והמעבר לסדרות גמר של הטוב מחמישה משחקים רק חידד יותר את העליונות שלהן.

כשנשאל רענן כץ, אחד מבעלי מכבי אלקטרה תל אביב, אם הקבוצה תשווה את ההצעה שקיבל ליאור אליהו מקבוצה בספרד, אמר: "לא נשתולל ולא נשתגע". אבל הפיינל פור הנוכחי מוכיח שבשביל להיות בצמרת הגבוהה באמת צריך קצת להשתולל וקצת להשתגע.

הקבוצות שישחקו בברלין הן הקבוצות שלהן התקציב הכי גדול העונה ביורוליג ויש פער ניכר מבחינת רמה בינן ובין רוב הדולקות אחריהן.

אטורה מסינה ומוריס מצסק"א מוסקבה. תקציב של 32 מיליון יורו | צילום: איי פי

איכות קונים בכסף

מונטפסקי סיינה זכתה בשנתיים האחרונות להרבה מחמאות, ובעיני רבים הפכה לסמל של מועדון בריא שבונה סגל איכותי, שיכול להתחרות על מקום בפיינל פור בלי להשתגע. זאת בזכות סקאוטינג משובח, שמביא זרים טובים בסכומים סבירים יחסית והתבססות על סגל קצר לעומת רוב הקבוצות הגדולות.

עם זאת, כשסיינה פגשה את פנאתינייקוס ברבע גמר היה ברור מי קבוצת פיינל פור ומי לא. האיטלקים, שסבלו מפציעה של אחד השחקנים המרכזיים, שרדו במשחק הראשון בזכות יכולת שיא של שחקן ספציפי וגנבו את המשחק השני באתונה. אולם כשהסדרה הגיעה לאיטליה רשמו היוונים שני ניצחונות בהפרשים גדולים שנקבעו הרבה לפני הבאזר, ובסופו של דבר חשפו את השמיכה האיטלקית הקצרה ואת המחסור בשחקנים איכותיים.

 פאו, אגב, היא בעלת תקציב הגדול פי כמעט 2.5 מסיינה ואת הפער הזה אפשר היה לראות באיכות השחקנים ובאיכות ההחלטות שהם לקחו ברגעי ההכרעה.

פרטיזן בלגרד, שמגדלת כל שנה דורות עתיד לכדורסל האירופי ומוכרת למרבה במחיר, גם לא נהנתה ברגעי ההכרעה. אם במהלך העונה ניצחו הסרבים את צסק''א במוסקבה והפסידו בנקודה בבלגרד, אז כשהגיע רבע הגמר זה נגמר בסוויפ 0–3 לטובת הרוסים, שכן הם הרבה יותר עשירים מהסרבים.

פער בלתי ניתן לגישור

אומרים שכסף אינו ערובה להצלחה. כמובן, יש בכך הרבה מאוד מן האמת ודוגמאות אינן חסרות. עם זאת, הפיינל פור העונה הוא בגדר אמירה מאוד ברורה לכך שאם קבוצה עובדת נכון ובונה את הקבוצה כמו שצריך, אז כסף כן עושה את ההבדל.

לא זו בלבד שברלין מארחת את הקבוצות הכי פזרניות של היבשת, גם פערי האיכות בין הקבוצות שנוצחו ברבע גמר לבין אלו שניצחו אותן הם גדולים.

ממוצע התקציב של הקבוצות בפיינל פור הוא כ־30 מיליון יורו לעונה, כשלברצלונה יש התקציב הנמוך ביותר - 26 מיליון יורו בלבד (והיא, אגב, נלחמה ברבע גמר יותר מהשאר).

ממוצע התקציבים של ארבע הקבוצות שהודחו ברבע גמר עומד על כ־40% פחות מאשר הממוצע של הארבע שהשתתפו בפיינל פור.

הבדל תקציב של 10 מיליון יורו אומר שלקבוצה העשירה יותר יש שני סופר־סטארים בממוצע ומבחר הרבה יותר מוצלח, איכותי ועמוק של שחקני ספסל. וכשיודעים איך לנצל את הפער הכספי הזה כדי להרחיב את הפער האיכותי (בחירת שחקנים נכונים ורכישת שחקנים מנוסים), אז הפערים כמעט בלתי ניתנים לגישור.

מאמן חזק לקבוצה חזקה

איך יודעים לנצל את הפער הזה? אולי בזכות איש מקצוע חזק שעומד בראש מערכת קבלת ההחלטות.

צסק''א, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס מובילות את הקו של קבוצות ששמות את הסמכויות בידיים של מאמן בכיר (שמקבל כסף כמו שחקן בכיר). ברובד הזה מכבי אלקטרה תל אביב, כך נראה, יישרה קו עם הגדולות עם ההחתמה של פיני גרשון לטווח ארוך.

לברצלונה אין אוטוריטה על הקווים כמו אטורו מסינה או ז'ליקו אוברדוביץ' אבל המעבר לצוות מקצועי צעיר, מוכשר וזול אפשר לה להוסיף עוד מיליון יורו לתקציב השחקנים - ואלה נוצלו להשיג החתמות טובות. בשביל פיינל פור זה הספיק אבל השאלה היא אם מול התותחים הכבדים באמת היא תוכל להתמודד.

עצה למכבי?

אם משיאי העצות למכבי מציעים לה להביט החוצה ולראות מה היתה צריכה לעשות כדי להגיע העונה לפיינל פור, התשובה שיוצאת מברלין היא - להשתולל ולהשתגע. לפי 2009, המתכון להעפיל לפיינל פור הוא סגל רחב ויקר - שמיכת קשמיר עבה וארוכה במיוחד, אם תרצו.

האם זה יהיה נכון גם לפיינל פור 2010, שמן הסתם יושפע עוד יותר מהמשבר הכלכלי? ימים יגידו.