במת כלכליסט: דרושה רפורמה מושכלת במשק החשמל

כמדי שנה מלווה חוק ההסדרים בענן סמיך הנזרק לאוויר בתזמון מדויק כדי להסוות את אלפי הסעיפים ותתי־הסעיפים, הרפורמות והגזירות המוכלות בו, שהשפעתן על תחומי החברה והכלכלה ולמעשה על כל אחד מאיתנו עצומה.

חוק זה, המאושר עם חוק יסודות התקציב בהליך מזורז על ידי הכנסת, לא יכול ולא יוכל להגיע אף פעם לדיון מעמיק ואמיתי. לא בכנסת, לא בממשלה ובטח לא בציבור, ולו רק בגלל הסיבות הפרוצדורליות המחייבות את העוסקים בו להקדיש זמן רב לכל אלפי הסעיפים הנכללים בו. עבור יוזמי החוק, הליך זה מאפשר לדלג מעל משוכת הכנסת ומשרדי הממשלה השונים שאין ביכולתם ממש לשנותו. אז שהציבור יוכל להשפיע? אשרי המאמין.

מי מאיתנו מסוגל בפרק זמן של 30 יום ללמוד ולהכיר את נבכי החוק ואת השפעותיו על הציבור? מי מאיתנו יכול לנבור ב־700 עמודים המכילים אלפי מילים שכל אחת מהן גוזרת גורלות על ציבור שלם בפרק זמן קצר כל כך?

האומנם בשורה חדשה?

חוק ההסדרים לא דילג על שאיפתו להסדיר גם את משק החשמל ועל הצורך לבצע בו רפורמות מרחיקות לכת העתידות להשפיע על כל אזרח במדינה ועל התפתחותה של הכלכלה. אולם השאלה היא - האם הוא באמת מביא עמו בשורה חדשה? מומחים בלתי תלויים בתחום האנרגיה ובמשק החשמל קובעים כי אין בחוק שום בשורה, למעט יציקת חסמים שמשמעותם דחיקתו של משק החשמל אל עבר מצבו הקשה של משק המים בישראל.

אנו מאמינים כי ניתן ואף רצוי לעשות את הדברים אחרת. להוביל החלטות שלא יסכנו את יציבותו של משק זה ויובילו רפורמה מושכלת, שאותה ניתן יהיה להוביל על ידי שיתוף פעולה מלא ואמיתי של כל הנוגעים בדבר.

רק לאחרונה נחשפנו להשלכותיו של המשבר הכלכלי הגדול ביותר שידע העולם ב־70 השנים האחרונות. ביטויים שהיו נפוצים בעבר נגד מעורבות ממשלתית, נגד עובדים מאוגדים, השתנו. גם הנחות יסוד כאילו רק ביכולתו של שוק פרטי להביא לתחרות והתייעלות התבדו כלא היו. תיאוריית "היד הנעלמה" של השוק החופשי מוחלפת ביד גלויה של ממשלות ברחבי העולם, המכניסות את ידיהן עמוק לכיס ומזרימות טריליונים של דולרים כדי להניע שוב כלכלות ברחבי העולם. ביטויים כגון "השוק יתקן את עצמו" ו"תנו לכוחות השוק לפעול" מתחלפים בתובנה כי "יש צורך לתקן את השוק" ולגלות מעורבות ממשלתית מסוימת.

דווקא במציאות זו יש לנהוג באחריות, לנער את האבק מחוקים ממוחזרים ולבחון את טובת המשק וטובת הצרכנים. חברת החשמל עברה בעשור האחרון שינוי בכל תחומי פעילותה. מחירי החשמל, המושפעים בעיקר ממחירי הדלקים, עלו בחמש השנים האחרונות ב־64%. לעומת זאת צומצמה מצבת כוח האדם בחברה בכאלף עובדים, ופריון העבודה עלה ב־25%. ואילו מחיר החשמל בישראל עלה רק ב־10%, בעוד הגידול בכושר ייצור החשמל עלה ב־18%. כל זה מוכיח כי אפשר גם אחרת.

מנוע עייף

כמי שעומד בראש ארגון עובדי חברת החשמל, אני מאמין כי לפני שמבצעים כל שינוי במשק, לרבות משק החשמל, יש צורך לבחון לעומק את השלכותיו לא רק על עובדי החברה אלא על אזרחי המדינה.

לצערי, חוק ההסדרים מכיל בתוכו גם פגיעה קשה במעמד הביניים, שגם עובדי חברת החשמל הם חלק ממנו - זה הקם בבוקר לעבוד וחוזר בערב למשפחתו. מחקרים בעולם מצביעים על כך שחלק זה באוכלוסייה הוא מנוע הצמיחה של הכלכלה. בישראל מעמד הביניים הוא זה הנושא על כתפיו את רוב הגזירות הכלכליות, והוא זה הנפגע מהגזירות הנכללות בחוק ההסדרים.

האבסורד הוא כי מנוע הצמיחה של המשק, זה הנושא בנטל המס והגזירות, זה המכניס מדי שנה מיליארדים לקופת המדינה, נהפך אט אט למנוע עייף. נדמה כי גם שאיפת האוצר לשנות את שמו של חוק ההסדרים לחוק התייעלות הכלכלה לא ישנה את מהותו.

הכותב הוא יו"ר ועד עובדי חברת החשמל