סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה

המגיפה האמיתית היא טוויטר

בעוד בני ישראל לועסים בשר כאות לעצמאות העם היהודי בארצו, העולם מוטרד מהתפשטותה של "שפעת החזירים", מגפה מתוצרת מקסיקו. אתר המיקרו-בלוגינג טוויטר כבר אוחז בתואר של מקור חדשות עדכני מאין כמותו, אבל במקרה הנוכחי הוא מוכיח שיש לו עוד כוח-על: הוא אמצעי יעיל להפליא להפצת דיסאינפורמציה. דימיטרי מורוזוב מסביר ב-Foreign Policy מדוע לא מומלץ להתבסס על טוויטר ככלי למעקב אמיתי אחרי המגיפה, ומזהיר מפני הסתמכות על דיווחים שמטרתם היחידה היא הגדלת מספר המנויים לטוויטר של המשתמש.

גם בלי קשר להפצת שמועות, טוויטר הולך והופך למגיפה מטרידה. אפילו מורין דאוד, העיתונאית הפוליטית עטורת הפרסים מ"ניו יורק טיימס", נשבתה בקסם. לא של האתר עצמו – לדבריה היא תעדיף להיאכל על ידי נמלים במדבר קלאהרי – אלא של צמד המייסדים, שמפגינים שנינות ב-140 תווים.

הדיון באשר לטוויטר וחשיבותו לאנושות לא פסח על איש: ג'ייסון קוטקה מודע לבנאליות של השירות, אבל טוען שבכך טמונה חשיבותו החברתית ומבקש לחדול מהשאלה מדוע הוא חשוב. רוי כריסטופר משווה את טוויטר לפקק תנועה ומנסה למצוא מה בדיוק מועיל בו. ניק קאר ממשיך להביע התנגדות ומסביר ל-Information Week מהן הסכנות של טוויטר (מחשבה רדודה ו"מאואיזם דיגיטלי"). טים אוריילי, המו"ל ומארגן הכנסים, ממהר לעשות קופה בהכריזו על הדור הבא של הספרים: מצגות פאוור-פוינט – במקרה הזה על טוויטר – שיעודכנו על בסיס קבוע. כן, זה אידיוטי כמו שזה נשמע.

חברת המחקר נילסן פירסמה השבוע דו"ח משעשע המעיד שקצב הגידול המטורף של טוויטר הוא סוג של אחיזת עינים. לפי הממצאים, למעלה מ-60% מהגולשים לא שבים לאתר אחרי הביקור הראשון, לעומת 30% בפייסבוק ובמייספייס. אפילו אופרה ווינפרי, שעורכי הסקר מתייחסים אליה כאל גורם משיכה, זנחה את חשבונה. ב-Ars Technica מסתייגים קמעה מהנתונים ומציינים ששיטות המדידה של נילסן אינן רלוונטיות לאתר שהגישה אליו נעשית באמצעות הסלולר. ב-Business Week השתמשו בנתוני המחקר כדי להכריז שטוויטר הוא לא יותר משגעון חולף, אבל גם הווארד ריינגהולד וגם אנשי הבלוג Design Mind סבורים שמי שמספיד את טוויטר מחמיץ את העיקר.

בישראל הגחמה עדיין לא תפסה – כך לפחות מעיד נמרוד צוק מנענע10. גל מור כנראה יחלוק עליו, מכיוון שלשיטתו, מדובר בטכנולוגיה משנת עולמות. מעניין לגלות שמור רואה בטוויטר את כל מה שקאר רואה בו, רק להיפך. אורן צור מהבלוג "מדע בזיוני" חושב שמור נסחף ומאמין גם הוא שטוויטר הוא לא יותר מטרנד שיחלוף ברגע שיגיע כלי יעיל ממנו.

ורק כדי להמחיש עד כמה המצב חמור - מיקרוסופט עובדת בימים אלה על שירות מתחרה. רות. סוף.

דוט הולך וקום בא

השבוע קיבלנו תזכורת כמה קצרים חיי המדף של אתרי אינטרנט, כאשר יאהו הודיעה על סגירתו של GeoCities, הסבא של הווב 2.0. האתר החלוצי, שאיפשר לגולשים להקים לעצמם בית מקוון ללא תשלום, לא הצליח לשרוד את התפוצצות הבועה ב-2001. דורון פישלר מנענע10 נזכר ללא ערגה בעבר, והארי מקראקן מהבלוג Technologizer מברר מה קרה ל-15 האתרים הגדולים של 1999. אבל יש אנשים שעסוקים בפעולות חשובות יותר: על רקע התופעה המדאיגה של אובדן מידע באינטרנט, אנשי ArchiveTeam מיהרו לגבות את התוכן שנמצא ב-GeoCities, והצליחו להציל למעלה מ-200,000 אתרים.

נראה שהתחילה הגסיסה של עוד נכס מקוון – הרשת החברתית מייספייס, שמתמודדת עם האטה בגידול, קפיאה טכנולוגית, חילופי-גברי ועתיד עגמומי.בבלוג RWW מסכמים את התחזיות ברשת ומגדירים את מייספייס כשלב בהתבגרות של האינטרנט. העיתונאי והסופר סקוט רוזנברג מזהה קווי דמיון רבים בין GeoCities למייספייס, ומהמר שזו האחרונה תיפח את נשמתה בתוך שש שנים. גם גל מור משווה את השכונה הווירטואלית הנטושה למייספייס, אבל מביע מעט יותר אופטימיות. והאנתרופולוג גרנט מקראקן, בהתייחסו למייספייס, מגיע למסקנה רלוונטית גם עבור טוויטר: למדיה החדשה דרושים מודלים כלכליים ועסקיים חדשים – כאלה שלוקחים בחשבון את היעדים השונים של החברות הפועלות ברשת.

גם שירות הווידאו המקוון Joost, שאמור היה לשנות את פניה של הטלוויזיה באינטרנט, מחרחר ועומד למכירה.

אבל די למורבידיות. היזם והבלוגר אנדי באיו השיק אתר חדש, Kickstarter, שמביא את שיטת המיקרו-מימון לעולמם של יוצרים ומציע לאמנים, מוזיקאים, מפתחים, כותבים ואחרים לגייס כספים ישירות מהמעריצים. גם אנשי Miro, נגן הווידאו מבוסס הקוד הפתוח, הבריקו עם דרך מקורית לגבות כסף מהמשתמשים: המשך הפיתוח חשוב לכם? אמצו שורת קוד בפרויקט תמורת ארבעה דולרים לחודש.

סקר שפורסם השבוע מגלה כי 86% מהמשווקים בארה"ב עושים שימוש ברשתות חברתיות, ורובם מרוצים מהתוצאות. אבל איך בעצם מודדים את התוצאות? הבלוגר אסי שרעבי משתף את הקוראים בשיטות שפיתחה החברה בה הוא עובד. יובל דרור לא קונה את זה.

פה לפה

מאז ניתן גזר הדין במשפט של אתר ההורדות "פיירט ביי", הוכפל מספר החברים ב"מפלגת הפיראטים" השוודית, שמתמודדת בבחירות לפרלמנט. אחת הסופרות הפופולריות ביותר במדינה מפיצה את ספריה ברשתות הטורנט במחאה על ההרשעה.

הפיראטיות אמנם לא התחילה שלשום, וגם לא בשוודיה, אבל קצה רחוק למדי. ב-NewTeeVee משרטטים את עתידה של תופעת שיתוף הקבצים, ויש מי שמצביע על קווי דמיון בין העבריינים לבין גוגל. ב-TechDirt מזכירים שהעיקר הכוונה.

ובאותו עניין – פארסה נפלאה מבית ויקימדיה, הארגון שמאחורי ויקיפדיה. שני אמנים ביקשו להשתמש בוויקיפדיה כבית למעין מיצג אינטרנטי, שמורכב מערך דינמי באנציקלופדיה החופשית. 15 שעות מרגע פרסומו הוא נמחק, אבל הדיון על המחיקה המשיך בבלוגים ובוויקיפדיה עצמה. על מנת לתעד את הדיון-יצירה, פתחו שני האמנים אתר בכתובת wikipediaart.org. חודש אחרי שהאתר עלה לאוויר, הם הופתעו לקבל מכתב איום משפטי מארגון וויקימדיה, שדרש לקבל את שם המתחם.

בפינצטה

למה אין יותר נשים בטכנולוגיה?

הודעה חשובה לכל לוחצי ה-Forward העבריים: משרד האוצר לא מתכוון לגבות מס על האינטרנט. רק על סיגריות, סלולר ורכב מהעבודה.

People of the Screen הוא מיזם מחקרי חדש, שמבקש מהגולשים להשתתף בדיון על אודות השפעת הווידאו על חיינו. בלי קשר, עידו הרטוגזון מעלה על נס את תרומתו של הצילום (סטילס ווידאו) לזכרון שלנו.

מה צריך לעשות כדי להקליט פודקאסט מוצלח?

מקסוויני מגישים: סילבוס לקורס כתיבה פיקטיבי בעידן האינטרנט.

לאניל דאש נמאס מבאז השדרוגים שמקדמת התקשורת ותעשיית האלקטרוניקה, אז הוא הקים את Last Year's Model, אתר שתכליתו לגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם ממהרים לרכוש גאדג'טים חדשים וחסרי תועלת. סטיבן לוי מצטרף ב-Wired ומעלה את ההשערה שהדרך להשיב את הקסם לכל אותם פיתוחים טכנולוגיים שהפכו לשגרה הוא לכבות אותם מדי פעם.