במת כלכליסט: זעקת הפריפריה

זעקות השבר שנשמעו בחודשים האחרונים מעובדי ויטה פרי גליל, מצד אחד, ומתושבי יישובי הדרום שלאחר מבצע "עופרת יצוקה", מצד שני, הן רק סימפטום למצב משברי חמור הפוקד בימים אלה את יישובי הפריפריה, בצפון ובדרום. אנו עדים למצוקה גוברת והולכת של תושבי דרום הארץ וצפונה על רקע של צירוף נסיבות אכזרי במיוחד - מצב ביטחוני מעורער, משבר כלכלי קשה ומחסור חמור בתשתיות קריטיות המונעות פיתוח כלכלי ראוי.

מדי יום צפה ועולה בעיה חמורה זו או אחרת, המדגימה את מצוקת הפריפריה - כאן חסרים רופאים מומחים, שם חסרים מורים וסגל הוראה. כאן נסגר מפעל, שם מפוטרים עובדים. הנושא צף ועולה בתקשורת וגווע למחרת היום לטובת הנושא הבוער הבא.

מה עשה השר?

מה הפלא? בפריפריה מתגוררת אוכלוסייה מוחלשת, הן כלכלית והן פוליטית, ללא נציגות ציבורית ראויה, ללא גופים חוץ־פרלמנטריים הדואגים לאינטרסים שלה וללא לובי ראוי לשמו בכנסת. אך אסור לפוליטיקאים השאננים לשגות באשליות: אוכלוסיות הצפון והדרום נמצאות כיום במצב של חוסר אונים שעלול, חלילה, להביא לפיצוץ.

יש אכן קווי דמיון ניכרים בין הנגב והגליל. בשני האזורים הללו מצויה אוכלוסייה הטרוגנית, עם קבוצות מיעוטים גדולות, הסובלת מהזנחה רבת שנים. בשני האזורים הללו המצב הכלכלי מחריף מדי יום, פיתוח התשתיות הפיזיות אטי, ההשקעות בתעשייה נמוכות והמצב החברתי בכי רע. גם הנגב וגם הגליל סובלים מהגירה שלילית, מפערים ענקיים בתחומי התשתית, החינוך, הרווחה והבריאות וממצב רוח אזורי ירוד.

הזנחת הפריפריה היא עדות לכשל ממשלתי מתמשך, של כל הממשלות ללא קשר לשיוכן הפוליטי. היא גם ביטוי לסתירה חריפה בין הצהרות רמות על מחויבות הממשלה לפיתוח הפריפריה לבין המעשים בפועל.

הנה דוגמה אחת: כבר כמה שנים פועל משרד ממשלתי מיוחד לפיתוח הנגב והגליל, אך איש אינו יכול לומר מה בדיוק עושה השר ומה עושים פקידיו ולאן בעצם הולך הכסף הציבורי. אין אפילו פרויקט ציבורי אחד ראוי לשמו שהמשרד יכול לטעון שהוא קידם. גם משרד השיכון והבינוי, שנטל על עצמו את המשימה לקדם את הפריפריה, כמעט ולא עשה דבר.

לפנות לאוכלוסיות חזקות

מצב זה אינו יכול להימשך. על ממשלת ישראל החדשה להכין בהקדם תוכנית חירום לאומית לטיפול בפריפריה. יש להקים כוח משימה מיוחד, עוקף ביורוקרטיה, שיפעל ליישום התוכנית. בגלל המצוקה הגוברת על התוכנית לעסוק במקביל הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, תוך גיבוש תוכנית לאומית לחיזוק מעמדה של הפריפריה בישראל.

הדבר צריך להיעשות על ידי הסטת משאבים והשקעות עתק בפיתוח תשתיות טכנולוגיות, פיזיות וחינוכיות בפריפריה, תוך מתן תמריצים בולטים והעדפה מתקנת - כולל העדפות בתחום המיסוי - והטבות שונות למי שמוכנים להעתיק את מקום מגוריהם לנגב או לגליל. יש לכוון את המאמצים דווקא לאוכלוסיות חזקות היכולות להעצים את המרקם החברתי באזורים הפריפריאליים.

במקביל, יש לפעול לבניית תשתיות ביישובים הערביים והבדואיים, כדי למנוע ניכור גובר והולך של אוכלוסיות אלה.

רק שילוב בין השקעות עתק בתשתיות ובחינוך, במדע ובטכנולוגיה, יביא לתנועת אנשים ומשקיעים אל הפריפריה בצפון ובדרום, וזו עשויה, אולי, לחולל את התנופה הדרושה להצלת אזורים אלה, החשובים כל כך למדינה ולאיתנותה, משקיעה מסוכנת, שעלולה לגרום גם למשבר פוליטי חריף.

הכותבת היא שותפה־מנהלת בקבוצת לוצאטו, תושבת עומר ופעילה חברתית