פרסום ראשון: מזרחי טפחות חויב לשלם 11 מיליון שקל לרשת מחסני חשמל שקרסה

בפסק דין שמסרה אתמול (א') שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ציפורה ברון, חויב בנק מזרחי טפחות לשלם 11 מיליון שקל כפיצוי לחברת מחסני חשמל שקרסה ב-1992 והתנהלו בעניינה הליכי פירוק. על חורבותיה של החברה הוקמה ב-1993 חברה חדשה בשם מחסני חשמל, ומדובר כיום בשני גופים שונים, כשהחלטת בית המשפט מתייחסת לחברה שפורקה.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה החברה שבפירוק ב-1999 נגד בנק מזרחי טפחות בו התנהל חשבונה. עילת התביעה היתה הטענה כי הבנק, עקב התנהלותו הקלוקלת בחשבונה והחלטתו ללא התראה על סגירה מיידית של מסגרת האשראי שעמדה לרשותה, הביא להתמוטטותה ולפירוקה.

התביעה הוגשה באמצעות מפרק החברה, עו"ד יונתן בך ז"ל. במהלך ניהול התיק נפטר בך וההליכים חודשו לאחר מינויו של עו"ד אורן טננבוים כמפרק. מחסני חשמל, שהפעילה חנויות למכירת מוצרי חשמל, הוקמה באוקטובר 1990. בתביעה נטען כי הבנק לא השכיל להסדיר לה מסגרת אשראי יציבה וקבועה, וכי במועד מסוים החליט שלא לחדש לה את מסגרת האשראי, מהלך שהוביל במהרה לקריסתה.

טענתה בתביעה היתה כי התנהגות הבנק אינה עולה בקנה אחד עם חובות אמון והזהירות בו הבנק מחויב כלפי לקוחותיו וכי כתוצאה מכך נגרמו לה אובדן הכנסות ורווחים שהיו צפויים אילו היה מתאפשר המשך פעילותה. החברה ביקשה לבחון את הכנסותיה ורווחיה של מחסני חשמל החדשה, וטענה כי אלו מהווים נתון מדויק למצב בו יכלה להיות אלמלא גרם הבנק להתמוטטותה. מחסני חשמל החדשה נמכרה ב-2007 בתמורה למעל 200 מיליון שקל.

הבנק מצידו טען כי התביעה התיישנה שכן היא הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים ממועד הקריסה. כן נטען כי החברה הפרה את ההסכמים מול הבנק באופן שיטתי ובוטה ובין היתר חרגה ממסגרת האשראי שלה וחשפה את הבנק לסיכון בעניין יכולת הפירעון של האשראי. בתגובה, טען הבנק, פעל כמתחייב מתאגיד בנקאי, זיהה את ההפרה והסיכון ופעל לצמצמו באמצעות החזרת צ'קים, ולאחר מכן סגר את מסגרת האשראי.

השופטת ברון דחתה את הטענה שהתביעה התיישנה ואת יתר טענות הבנק. בהחלטתה נכתב כי מערכת היחסים בין הבנק לחברה, כפי שעולה מהעדויות שהוצגו לה, התנהלו תוך שינוי מסגרות האשראי מעת לעת, לעיתים בעקבות משיכות יתר שביצעה החברה. לדברי השופטת עד פברואר 1992 הבנק לא הגיב על חריגות החברה ולכן החברה היתה רשאית להסתמך על נוהג זה. הבנק היה רשאי, קובעת ברון, לפעול אל מול חריגות החברה, ואולם היה עליו לעשות כן בכפוף להודעה מספקת מראש שאינה משתמעת לשני פנים, וזאת נוכח מערכת היחסים ששררה בין הצדדים.

"משמעותה של סגירה מיידית של מסגרת האשראי ברורה, בהקשר של כל גוף עסקי ככלל, ובהקשר של החברה דנן ושוק החשמל בפרט", קבעה ברון.

באשר לנזק שנגרם לחברה קבעה ברון כי חובות החברה לנושיה נוצרו ברובם אם לא כולם עוד לפני הפירוק ובמהלך עסקיה הרגילים, כך שמובן כי הבנק אינו חב בתשלום החובות עצמם. בנוסף היא דחתה את הטענה כי יש ללמוד מביצועיה של החברה החדשה לגבי הרווחים שהיו צפויים לה אילולא נכנסה לפירוק. ברון קובעת כי למרות הדימיון הברור בין החברות, הרי שמדובר בשתי חברות שונות שנוהלו ע"י גורמים שונים.

בסופו של דבר קבעה ברון כי שוויה של מחסני חשמל נכון למועד הקריסה עמד על 11.3 מיליון שקל, והורתה כי הבנק ישלם לה סכום זה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ב-1999 ועד למועד התשלום בפועל. הבנק חויב גם בתשלום שכר טרחה לטובת מחסני חשמל בסך 150,000 שקל.

מחסני חשמל יוצגה בהליכים באמצעות עורכי הדין אורן טננבוים וענת שעיו-מלר, ממשרד אפשטיין חומסקי אוסנת ושות'.