מאחורי הקלעים של הבריחה מליהמן ברדרס

בימים כתיקונם אופן התנהלותן של חברות בעניין החלטות יומיומיות אינו זוכה לפרסום. המשבר הכלכלי האחרון, שטרף את כל הקלפים והביא לקריסתם של בנקים מוכרים, אחראי לכך שהפקדת כספי פיקדונות של תעודות סל אשתקד בבנק זר עוררה לא מעט גלים.

לבקשת רשות ניירות ערך פרסמה הדס תעודות סל דו"ח בודק חיצוני שביצע פרופ' עמרי ידלין, ופירט את דרכי התנהלותה בכל הנוגע להפקדת כספי פיקדונות של תעודות הסל בליהמן ברדרס בנקהאוס גרמניה בינואר 2008, שבבעלות בנק ליהמן ברדרס, שקרס בספטמבר האחרון. הדו"ח חושף את מכבש הלחצים שתחתיו עבדה הדס, כאשר מצד אחד נמצאת רשות ני"ע והנאמנים שמבקשים לקבל מידע על כספי הפיקדון, ומצד שני התנאים הטובים שהציע הבנק להדס ולמחזיקי התעודות.

קריסת בר סטרנס

הכל התחיל בינואר 2008, שאז הופקדו כספי הפיקדונות בבנק הגרמני. במרץ 2008, לאחר קריסת בר סטרנס ועם פרסומן של כתבות הנוגעות ליציבות בנק ליהמן האמריקאי, קיבלו בהדס את הפנייה הראשונה מרשות ני"ע. כבר אז הוצג בישיבת דירקטוריון של הדס מידע על הבנק הגרמני של ליהמן, כמו גם העובדה שהפיקדון מובטח על ידי ערבות של קרן בין־בנקאית. בסופו של דבר הוחלט לבחון עוד אלטרנטיבות ולהיות נכונים לאפשרות שיהיה צורך להוציא את הכסף מהבנק הגרמני.

ובכל זאת, סימני חשש התגלו כבר אז: כדי לבחון את תגובתו של הבנק הגרמני ולבדוק את נזילותו משכה הדס 50 מיליון דולר מהפיקדונות, אך משיכה זו לא יצרה שום תגובה שלילית מצד הבנק הגרמני, עובדה שחיזקה את הביטחון של הדס בבנק. המניות של ליהמן אמנם ירדו באותה תקופה באופן ניכר ודווח על הפסד של 3 מיליארד דולר, אך בהדס גם צפו בגיוס של 6 מיליארד דולר של ליהמן בהנפקת מניות למשקיעים המוסדיים.

פיתוי להגדלת הפיקדון

על אף החשש שהחל להיווצר וההחלטה לבחון עוד אלטרנטיבות הפקדה, במאי 2008 פנו נציגי ליהמן ברדרס להנהלת הדס בשנית והציעו לה להגדיל את סכום הפיקדון בבנק הגרמני. הפיתוי היה להגדיל את הערבות הבנקאית בכ־61% ותנאי ריבית אטקרטיביים. הדס פתחה חשבון בבנק להעברת הכספים אך בסופו של דבר, לא יצאה העברת הכספים אל הפועל. עד שהתקבלה ההחלטה, עברו לא מעט התלבטויות ושיחות בין הגורמים הרלבנטיים.

למשל הקלטה של שיחה בת 12 דקות של אמיר שגב, מנכ"ל הדס תעודות סל, עם שרית דומאני, מנהלת חברת הנאמנות של יובנק, הנאמן של סדרה א' של תעודות הסל. שגב הסביר לדומאני את השיקולים שמנחים את הדס בבחירתה בבנק הגרמני, בהם ערבות של הבנק, דירוג מעוות של מעלות לבנקים זרים לעומת מקומיים וגיוס של ליהמן בהנפקת זכויות. שגב גם מציין שהוא עשה "דוקטורט" על הערבות של הבנק.

במסגרת ראיונות של ידלין עם מנהלי יובנק אילן רביב ושרית דומאני, הם נשאלו מדוע, במקביל להתנגדותם להעברת הכספים לבנק הגרמני, הם לא דרשו שהדס תמשוך את הכספים שהפקידה עוד בינואר 2008. תשובתם, לפי דו"ח הבודק, היתה שאף שהם חשבו שהעברת הכספים לבנק של קבוצת ליהמן היא בלתי סבירה, הם חשבו שהמצב לא היה חמור דיו כדי לחייב את משיכת הכספים. ידלין מציין שעצם ההבחנה הזו של מנהלי יובנק מצביעה על כך שגם הם לא חשבו שחוסר הסבירות בהחלטה של הדס הוא קיצוני.

כל אלו, בשילוב סימני ההתמוטטות של ליהמן ברדרס, הביאו לעוד ישיבת דירקטוריון, אשר התקיימה ב־27 ביוני 2008 ושבה נסקרו התנגדויות הנאמנים ודווח על ירידת שערי המניות במגזר הפיננסים ובשערי ה־CDS של ליהמן.

משיכת הפיקדון

בסופה של הישיבה המכרעת, שהתקיימה בעיצומו של חודש שבו איבדו הבורסות בעולם קרוב ל־10%, הוחלט שלא להעביר עוד כספים לליהמן ברדרס הגרמני ולמשוך את הפיקדון הקיים. בסופו של דבר מסקנתו של פרופ' ידלין (כמו גם מסקנת בדיקה פנימית שנעשתה בחברה) היא שהתנהלות הדס היתה תקינה ברמה המשפטית, אך הדו"ח אינו בודק את התבונה העסקית שעמדה מאחורי ההחלטה אלא רק את הפעלת שיקול הדעת העסקי. ב־29 באפריל 2009 הגיש ליהמן ברדרס הגרמני בקשת הגנה בפני נושים לבית המשפט, כך שסיפור הפיקדונות יכול היה להסתיים הרבה פחות טוב מבחינת המשקיעים.

תגובת הדס תעודות סל: "מסקנות הדו"ח מדברות בעד עצמן בדבר ההתנהלות העסקית התקינה של החברה וכי 'החלטה זו של הנהלת הדס מוגנת על ידי כלל שיקול הדעת העסקי' (מתוך הדו"ח). כמו כן, כספי הפיקדונות בבנק הגרמני היו מבוטחים על ידי ערבות של קרן מיוחדת שמנוהלת על ידי איגוד הבנקים בגרמניה, שכן הבנק הגרמני היה יחידה נפרדת מבחינה משפטית מקבוצת ליהמן ברדרס העולמית, ולפיכך כספי הפיקדונות לא הועמדו בסיכון. יתרה מזאת, כפי שפורסם בדיווחים של הדס, נמשכו כספי הפיקדונות מבעוד מועד כשלושה חודשים לפני קריסת קבוצת ליהמן ברדרס העולמית".