טור דעה: פוטנציאל לניגוד עניינים

זמן רב מחכים הגופים המוסדיים להסדר חוב שיציב סטנדרטים אחרים בעולם ההשקעות. בחודשים האחרונים נשמעו בעיקר ביקורות על הלוואת הכספים הבלתי מבוקרת וחסרת הביטחונות של הגופים המוסדיים, ואתמול הם הוכיחו לכולנו שגם ללא הביטחונות אפשר להשיג הסדר חוב שידלל את בעל השליטה בחברה.

להוכחה הזו, שעלתה לכל הצדדים בחצי שנה של התדיינויות, יש פוטנציאל כפול: מצד אחד היא יכולה לשנות מהותית את פניה של מפת השליטה בחברות הציבוריות בישראל, שעד היום הולידה בעיקר בעלי שליטה יחידים ולא אחזקה משמעותית של כמה גופים מוסדיים. מצד שני יש בה פוטנציאל ליצירת בלאגן גדול שכן לא ברור איך יאושרו עסקאות בעלי עניין, כיצד יתנהלו בעלי העניין במצב של חשיפה למידע פנים ומי בכלל יהיה הדירקטור מטעמם - נציג של אחד מהמוסדיים הגדולים או צד ג' חיצוני שמוסכם על כולם. ובכלל, איך אפשר יהיה לגבש הסכמה?

הגופים המוסדיים שמעוניינים בהסדר דאגו אתמול להבהיר כי לא יכול להיווצר מצב של ניגוד עניינים והדירקטור שיכהן בחברה יהיה מטעמם ורק יוודא שהדירקטוריון של גמול מיישם את ההסכמים. גם אם כך יהיה, הרי ששוק ההון המקומי הוא קטן וכולם מכירים את כולם. קשה לדעת כיצד תימנע העברת מידע על החברה מהדירקטור לשולחיו מבלי שייעשה במידע זה שימוש לרעה.

החשש נובע מכך שבתי ההשקעות וחברות הביטוח יחזיקו נתח משמעותי בחברה. אם בשל כך הם יהיו חשופים למידע פנים, הרי שהדבר יכול להשפיע על החלטות ההשקעה שלהם. מספיק שמנהל השקעות שרוצה למקסם את התשואות שהוא משיג יהיה חשוף במקרה למידע משמעותי, כדי שישתמש בו בהחלטות שלו.

מעל כל אלה מרחפת גם שאלה משמעותית בנוגע לאופן ניהולה של החברה בעתיד ובעיקר למידת חופש הפעולה שתינתן לקברניטיה, שייאלצו לפעול תחת הגבלות משמעותיות ולהביא כמעט כל החלטה קריטית לאישורם של המוסדיים.

אך צריך לזכור שכל החששות האלה קיימים גם היום, ובוודאי בשוק מצומצם. הרי גם בחברות ללא הסדר חוב יש סיכוי שגופים מוסדיים שמחזיקים מניות יתאמו ביניהם עמדות במסגרת פעילות החברה הרגילה.

בשנה החולפת בשוק ההון למדנו שבעתות משבר, המציאות עולה על כל דמיון. כיצד יעבוד ההסדר בפרקטיקה היומיומית, כנראה שרק ימים יגידו.