פטורים לגברים בלבד?

פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עו"ד ורד פרי עורר הדים רבים. הקביעה העקרונית כי אמהות יוכלו להכיר בחלק מהוצאות הטיפול בילדים כהוצאה מוכרת לצרכי מס הקימה גל של ביקורת מצד בכירי האוצר. אלה האחרונים הזדרזו להדגיש כי יפעלו לחוקק חוק "עוקף" אשר ימנע את יישום הפסיקה בפועל.

פסק דין זה אינו עוד פסק דין בדיני המס. הוא מהווה אבן דרך בקידום עצמאותן של נשים ויש בו כדי להוות כלי לשינוי חברתי יסודי שיקרב את ציבור הנשים לקראת שוויון מהותי. מבט ביקורתי יגלה שאין זה מקרה שפסק הדין ניתן בהרכב שהיה בו רוב נשי, ומנגד אין זה פלא כי כל בכירי האוצר המתרעמים על פסק הדין הינם על טהרת המין הגברי.

במה דברים אמורים: הכרה בהוצאות הטיפול בילדים במסגרת חישוב המס תאפשר לציבור הנשים לממש את עצמן במסגרת עבודה ועשייה, תוך ביטול התמריץ הבלתי רציונלי והבלתי כלכלי שיצרה מערכת המס בעבר, בעודדה נשים להישאר בבית ולעסוק בשמרטפות לילדיו של בן הזוג.

אדגים את הדברים: אישה פלונית שהינה בעלת כושר השתכרות של 8,000 שקל ברוטו וכ-6000 שוקלת נטו, שוקלת האם לצאת לעבודה, תוך שהיא מודעת לכך שעלות מטפלת הינה כ-4,000 לחודש. בעולם שקדם לפסק הדין, על אף שיציאת האישה לעבודה צפויה היתה להגדיל את התוצר שלה ב-4,000 שקל (מעבודת שמטרפות ששוויה 4,000 שקל לעבודה מקצועית ששוויה 8,000 שקל), הרי שבפועל, בשל עיוות המס, האישה ראתה לנגד עיניה תועלת של 2,000 שקל בלבד.

אפשר להסתכל על הדברים גם מפן נוסף: מערכת המיסוי שקדמה לפסק הדין קבעה כי אישה הנותרת בבית (ולמעשה "עובדת" בגידול ילדים) עובדת בעבודה שאינה ממוסה. אך אם תעז לצאת מהבית ולעבור לעבודה אחרת, היא תיאלץ לשאת במלוא נטל המס. משמעותה של יציאת אישה מהבית היתה בעוכריה: היא עוזבת עבודה שאינה ממוסה ועוברת לעבוד בעבודה בה קיים נטל מס.

במלים פשוטות, שיטת המיסוי הישנה תמרצה נשים להישאר בבית, ביוצרה עיוותים כלכליים אשר מנעו מנשים לממש את עצמן (באופן שאינו קשור לאימהות דווקא) ואת פוטנציאל השתכרותן.

כאשר בוחנים את הדברים מנקודת מבט זו קשה להבין את תרעומת אנשי האוצר, שהלא פסק הדין מבטל עיוות מס, שגרר חוסר יעילות כלכלית. למעשה, פסק הדין עשוי להביא לגידול בגביית המס, שכן יש בו כדי לעודד נשים לממש את עצמן והוא צפוי לאפשר הצטרפות של נשים למעגל העבודה תוך גידול כולל בתוצר מחד ובמס הנגבה מאידך.

התרעומת של אנשי האוצר מוזרה עוד יותר כאשר אנו משווים לנגד עינינו שורה ארוכה של הוצאות אשר הוכרו זה מכבר כהוצאות לצרכי מס. להלן מספר דוגמאות:

בחורף האחרון פרסמה לשכת עורכי הדין הצעה להצטרף לכנס השתלמות באחד ממועדוני הסקי שבאירופה; היינו גברים חובבי סקי זכאים לקיזוז הוצאות הגלישה, ולשם כך לא נזקקו להגיע לבית המשפט העליון. נוהג מקובל נוסף הוא כי גברים בעלי מקצועות חופשיים מייחדים חדר בביתם כחדר עבודה. דבר זה מאפשר להם לקזז הוצאות רבות מהכנסתם, אם נביט בחדרים אלה נמצא לרוב מסכי פלזמה לצפייה בערוצי הספורט. אפילו הוצאות רכישה עיתונים יומיים שלא לומר מגזינים כ"בלייזר" עשויים להיחשב כהוצאה לצרכי מס.

מה מותרות הוצאות אלה מהוצאות טיפול בילדים? האם לא נכון יהא לומר כי מכיוון שהוצאות אלה מוגדרות כ"נשיות" קמה קול הזעקה?

ודווקא משום כך על ציבור הנשים לעמוד כצוק איתן ועל הנשים לפעול ככל יכולתן למניעת חקיקת חוק עוקף פסק הדין.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה במשפט מסחרי. שימשה כמרצת סגל חוץ במרכז הבינתחומי בהרצליה