אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
היוצרים לטלוויזיה נלחמים על פרנסתם, אבל ממשיכים להיכשל במבחן הרייטינג צילום: דודי חסון

היוצרים לטלוויזיה נלחמים על פרנסתם, אבל ממשיכים להיכשל במבחן הרייטינג

ההשקעה בסוגה עילית גדלה בעשרות אחוזים עד שנת 2007.HOT ו־yes, שאינן כבולות לשיקולי הרייטינג, השקיעו בשנה זו 38% יותר מערוצים 2 ו־10, שניסו להרחיב את הגדרת הסוגה העילית. המשבר עתיד לגרום ליוצרים להתרכז בכבלים ובלוויין

10.05.2009, 09:15 | אמיר טייג

הסובלים העיקריים מהמשבר בתעשיית הטלוויזיה המסחרית הם ללא ספק היוצרים. רבים מהם מצאו עצמם בשנה האחרונה ללא עבודה, לאחר שהערוצים המסחריים ביטלו תוכניות או דחו את תחילת הפקתן. המשבר עורר סערה בקרב היוצרים, והביא להפניית ביקורת נוקבת כלפי מועצת הרשות השנייה והיושבת בראשה נורית דאבוש. ייתכן שמדובר במאבק מוצדק שנועד לשמור על פרנסת היוצרים, אך לא ניתן לנתק אותו מהמגמות האמיתיות שהשפיעו על שוק היצירה המקומית בשנים האחרונות.

נתוני הרשות השנייה מצביעים על עלייה חדה בהיקף הכספים שזרמו לשוק היצירה המקומי בשנים האחרונות. על פי הדו"ח של אילת מצגר, סמנכ"לית טלוויזיה ברשות, ההשקעה בסוגה עילית הסתכמה בשנת 2007 בכ־312.4 מיליון שקל לעומת 226 מיליון שקל שהושקעו ב־2004. ההשקעה בדרמות היתה 142.2 מיליון שקל בשנת 2007, עלייה של 65% לעומת 2004. הדו"ח מגלה עוד כי ההשקעה העיקרית בדרמה מקומית נעשתה בכלל על ידי HOT ו־yes ולא על ידי הערוצים המסחריים. בשנת 2007 השקיעו חברות הכבלים והלוויין כ־88 מיליון שקל ברכישה ובהפקה של דרמות. לעומתן, ערוצים 2 ו־10 השקיעו יחד רק 54.2 מיליון שקל בדרמות, כ־38% פחות מ־HOT ו־yes.

העונה השנייה של "בטיפול". 30 אלף דולר לפרק, צילום: דודי חסון העונה השנייה של "בטיפול". 30 אלף דולר לפרק | צילום: דודי חסון העונה השנייה של "בטיפול". 30 אלף דולר לפרק, צילום: דודי חסון

סוגה עילית משקפת את הקונפליקט בין הצרכים המסחריים של הגופים המשדרים, ובין המטרות החברתיות של גופי הפיקוח. HOT, yes וזכייניות ערוצי 2 ו־10 מחויבים להפנות בכל שנה סכום מינימום להפקות איכות מקומיות, ומדי שנה הם מנהלים משא ומתן עם רשויות הפיקוח שבסופו נקבע אילו הפקות זכאיות להגדרה של סוגה עילית. מאחר ותוכניות אלו בדרך כלל אינן מייצרות רייטינג מספיק לכיסוי עלות הפקתן, מנסים הערוצים המסחריים למזער את ההשקעה בהן ולהשקיע את המינימום שבו הם מחויבים.

בגלל הרגולטור

הזכייניות ממשיכות להשקיע בסוגה עילית, אם כן, רק כיוון שהן מוכרחות, ולא משיקולי רייטינג: מספר תוכניות הדרמה ששידר ערוץ 2 זינק מ־54 תוכניות בשנת 2006 ל־137 ב־2008. אך הרייטינג הממוצע של תוכניות אלו הסתכם ב־14% בלבד - כ־10% פחות מתוכניות הריאליטי. גם המגמה מדאיגה: הרייטינג של הדרמות ירד ב־5% בין 2007 ל־2008, בעוד זה של הריאליטי עלה ב־2%.

למעשה, נוצרה בישראל בשנים האחרונות ובמיוחד ב־2007 ואילך, בועה של השקעות בתוכן מקומי. ב־2007 חל זינוק של 43% בהשקעה בדרמות בהשוואה ל־2006. רמת ההשקעה הגבוהה נמשכה גם ב־2008, כל עוד המצב הכלכלי אפשר זאת. זכייני הערוצים המסחריים המשיכו להזרים כסף לשוק היצירה המקומי, מבלי שראו החזר על השקעות אלו, וכדברי מצגר הם עשו זאת רק בגלל "דרישות הרגולציה ומחויבויותם במכרז".

הצדקה גם כלכלית

אולם זו אינה התמונה המלאה. ל־yes ול־HOT יש גם הצדקה כלכלית להשקעה בסוגה עילית, לא רק מחויבות חוקית: דרמות הן סוג התוכן הנצרך ביותר באמצעות שירותי הצפייה הנדחית, VOD ו־yesMax. הרייטינג האמיתי של חלק מהדרמות ומתוכניות הדוקומנטריות גבוה לעתים ב־20% מהרייטינג בשעת המועד המקורית. עבור HOT ו־yes, הרייטינג הוא מנוע הכנסות משני בלבד. זו הסיבה שהשתיים המשיכו לעמוד במחויבות התוכן שלהן, בעוד הערוצים המסחריים מיהרו לקצץ בהפקות.

ההשקעות לא יחזרו

סוף כל בועה להתפוצץ, ועכשיו תורם של היוצרים להבין זאת. מאז פרוץ המשבר הכלכלי החלו הכנסות הזכייניות להתכווץ בקצב מהיר. ההשקעות שהן ביצעו בתוכן מקומי בשנות הגאות הכלכלית כבר לא יחזרו. האכסניה המתאימה ביותר לתכנים מסוגה עילית הן הפלטפורמות הרב ערוציות, כי אף דרמה לא תוכל להתמודד במבחן הרייטינג מול תוכניות ריאליטי ירודה. הפניית הזעם כלפי הרשות השנייה והערוצים המסחריים לא תועיל: הרגולציה יכולה לספק מענה קצר טווח, בטווח הארוך יגברו הכוחות הכלכליים.

האינטרס של היוצרים הוא להמשיך ליצור, תוך שמירה על רמת פרנסה מכובדת. הרייטינג והיוקרה הרגעית שמספקים הערוצים המסחריים צריכים להיות משניים עבורם. בטווח הארוך עדיף יהיה להם להעמיס את התוכן שלהם על ספריות ה־VOD של הכבלים מאשר להתחנן לשידורים חוזרים בערוצים המסחריים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות