טכנולוגי על הבוקר: מלחמת גוגל הגדולה מתחילה

עלי בריקדות נפגש, נפגש!

בסוף השבוע, הגיעה מלחמתה של גוגל במפקחים הממשלתיים לנקודת רתיחה. החברה, שכזכור נחקרת בחשד לשתי עבירות על חוקי ההגבלים העסקיים – באמצעות עסקת "הספרים היתומים" שלה ובשל העובדה שמנהלים שלה משמשים גם כדירקטורים באפל – יצאה למתקפת נגד, שכרגע נראית כמו הזן הצרפתי. אתם יודעים, מתחילים בהסתערות על ברלין, גומרים בהנפת דגלים לבנים בפאריס.

גוגל הפיצה מצגת, שמיועדת להראות שהיא בעצם לא מונופול. אלא שעל המצגת הזו נפלו אנשי Consumer Watchdog – קבוצה שכל כך עצבנה בעבר את גוגל, שהיא ניסתה להרוג אותה – כמוצאי שלל רב. הם השתמשו בה כבסיס למצגת משלהם, שמציגה חלק ניכר מטענותיה של גוגל באור מגוחך. למשל, כשגוגל מביאה קטעי עיתונות שמדברים על כוחם של מנועי חיפוש מתחרים, אנשי קונסיומר טורחים לציין את התאריכים של אותם קטעים – כולם מלפני עשור. כשגוגל מציינת שהיא לא עושה כל כך הרבה כסף, הם מציינים שכאשר נתבעה מיקרוסופט בשל עבירות דומות לפני עשור, היא עשתה הרבה פחות כסף. וכן הלאה. אפשר לראות את שתי המצגות כאן.

מתקבל הרושם שבגוגל ידעו שתגיע תביעה. חברת עורכי דין חיצונית הכינה עבורה מסמכים לקראת דיון אפשרי בשאלת הגבלים עסקיים סביב פעילותו של המנכ"ל שלה, אריק שמידט, כדירקטור באפל. זה היה באוקטובר 2008, כלומר לפני יותר מחצי שנה. באופן מטופש למדי, המסמך הועלה על ידי עורכי הדין לרשת. כשהוא נחשף, החברה הסירה אותו בזריזות. הצעד המתבקש, כמובן, היה למצוא אותו גם בזיכרות המטמון (Cache) של גוגל – ששומר כל עמוד כפי שזכר אותו מנוע החיפוש לאחרונה – אבל כאן עשתה גוגל דבר מטומטם באמת והסירה את המסמך מה-Cache.

למה מטומטם? משתי סיבות. ראשית, הוא מבהיר שלגוגל אין שום בעיה ושום עכבות בעיוות תוצאות החיפוש שלה כשזה מגיע אליה-עצמה. שנית, המצגת קיימת בזכרון המטמון של מנוע החיפוש של מיקרוסופט. שמידט עצמו, אגב, מסרב לעשות את הדבר ההגיוני ולהתפטר מהדירקטוריון של אפל.

פרקליטי המדינה של המדינות השונות של ארה"ב הביעו גם הם עניין בתחום – ולא משנה שמדובר בעניין פדרלי מובהק. האפשרויות לתהילה מהירה ברורות, והאנשים האלה צפויים לעמוד לבחירה מחדש כל כמה זמן. זה הולך להיות ארוך וכואב, אולי אפילו יותר מאופרת הסבון של מיקרוסופט-יאהו.

מגיע לנו

 

לעיתונאים יצא שם רע. ראשית, כאוכלי נבלות – המקרה המובהק הוא של אותו כתב צהובון בריטי, שנכנס לאיזה חור זוועות אפריקני, בצעקה של "יש כאן מישהי שנאנסה ומדברת אנגלית?" – ושנית כעצלנים. המקרה הבא עשוי להכנס למיתולוגיה כמקבילה של אותו כתב בריטי.

מעשה שהיה כך היה. לאחרונה נפטר המלחין מוריס ז'אר, זוכה פרס אוסקר. סטודנט אירי חומד לצון מיהר לוויקיפדיה וערך בעדינות את הערך שלו. הוא הוסיף שם פרט קטן: הוא ייחס לז'אר את המשפט "כשאמות, יתנגן וואלס אחרון בראשי, שרק אני אוכל לשמוע". זה משפט קלאסי להספדים, והסטודנט – שיין פיצג'ראלד – חשב שיהיה נחמד לעבוד ככה על כמה בלוגרים.

להפתעתו, המשפט שלו הופיע בשורה ארוכה-ארוכה – הנה מוטלות גופותינו – של עיתונים. הוא מיהר להסיר את המשפט מהערך ולעדכן את העיתונים שנדפקו. רובם העדיפו שלא לפרסם תיקון, מחמת הפאדיחה.

כמי שכבר היה במצב הזה – אתה לועס לך את ארוחת הצהריים במשמרת, ופתאום מתפגר לו מישהו חשוב – אני בהחלט יכול להבין את העיתונאים שנפלו בפח. קיים לחץ עצום להעלות בדחיפות ידיעת "חבצלת" – מאמר סיכום על חייו של הז"ל הטרי. אם המוות לא היה צפוי (למשל, אין עיתון בישראל שאין לו חבצלת מוכנה להעלאה של אריאל שרון), צריך לאלתר אחת ומיד. האתרים האחרים יעלו את שלהם במהירות, ואתה חייב להזדרז. התוצאה היא, ברוב המקרים, חבצלות-ויקיפדיה. במיוחד כשוויקיפדיה היא בדרך כלל התוצאה הראשונה בגוגל.

אבל אם על עיתונאים לחוצים קל לעבוד, מה זה אומר על המוניטין של וויקיפדיה? שורה של אוניברסיטאות כבר מסרבות להכיר בערכיה כמקור מהימן בדיוק מהסיבה הזו. וזו, כמובן, לא הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה.

קחו אחריות

 

משהו משונה עובר על האיחוד האירופי: הנציבים שלו מגלים הרבה יותר מדי שכל ישר לאחרונה. זה עשוי להיות מדבק.

הנציבות ויוויאן רדינג ומגלנה קונייבה יוצאות ביוזמה חדשה: להרחיב את חוקי ההגנה על הצרכן, כך שיחולו גם על תוכנה ושירותי-רשת. אם קניתם טוסטר, ובעודכם חולמים על קלי בוקר שראוי לנעוץ בו את השיניים, הוא מתפוצץ ולוקח איתו את השיניים, יצרן הטוסטר ייאלץ לפצות אתכם, גם אם לשם כך יצטרך למכור את חולצתו. אבל אם קניתם תוכנה, ויש בה פרצת אבטחה בגודל שאפשר להסיע דרכו טנק, ואיזה בוטנט עשה בדיוק את זה והרס לכם את המחשב (ועל כך מיד), יצרנית התוכנה ממשיכה בדרכה תוך שריקת שיר עליז.

לא עוד! "אם אנחנו רוצים שהצרכנים ינצלו את הפוטנציאל של התקשורת הדיגיטלית, אנחנו צריכים להבטיח להם שזכויותיהם תובטחנה", אמרה קונייבה, והוסיפה שרמת האבטחה של מוצרי תוכנה צריכה לעמוד בתקנים הנוקשים של המוצרים האחרים.

ברית יוצרי התוכנה, שברגע נדיר מאחדת את מיקרוסופט, אפל ו-IBM (בין השאר), מתחה ביקורת על ההצעה וטענה ש"אין להכפיף תוכן דיגיטלי לאותם חוקי אחריות שחלים על טוסטר", משום שכותבי התוכנה לא יכולים לדעת איזה שימוש ייעשה בה. זו, בלשון המעטה, טענה מפוקפקת משהו. היא בעצם אומרת שלכותבי תוכנה מותר להוציא מוצרים מסוכנים לשוק בגלל חוסר הדמיון שלהם. הלאה!

היו שלום ותודה על הדולרים

 

התרגלנו לקיומם של בוטנטים – התוכנה שמשתלטת מרחוק על מחשבים, בשירותם של נבלים מחבר העמים – ולכך שהם מסוגלים להפוך מחשבים לזומבים, ששולחים ספאם מעיק ומנסים למכור לנו תוכנות אבטחה שהן בעצם פרצות אבטחה. אבל מסתבר שהזבלים הקטנים מסוגלים לגרום הרבה יותר נזק.

לפני כחודש בוטנט קטן יחסית בשם זאוס, ששלט על 100,000 מחשבים "בלבד", הוכיח עד כמה. זאוס הכיל פקודת kos – Kill operating system – ויום אחד הוא ביצע אותה. התוצאה: 100,000 מחשבים חטפו "מסך מוות כחול", והיו צריכים לעבור טיפולים כדי לשוב לפעולה. וכשהם חזרו, זאוס כבר היה שם, ממשיך לגנוב את הנתונים שלהם.

לא ברור למה זה קרה. אולי מפעילי זאוס שמו לב שציידי וירוסים כבר יושבים על הזנב שלהם והתחילו למפות את המחשבים הנגועים. כך או כך, זה הפסיק להצחיק – ואין שום סיבה לחשוב שפקודת ה-kos הבאה תהיה סלחנית כל כך. אז אולי אם יצרני תוכנה יהיו אחראים למחשבים המתים האלה, הם יחשבו קצת יותר לפני שהם יוציאו תוכנה לשוק.

הקורבן הראשון של חוק שלוש העבירות

 

בצרפת, מנסה הנשיא ניקולא סרקוזי להעביר "חוק שלוש עבירות" – חוק שמאפשר את ניתוקו של חשוד בהורדת תוכן מהרשת לאחר שלוש אזהרות מהספקית שלו, ללא כל הליך חוקי – למרות העובדה שהאסיפה הלאומית דחתה את החוק ולמרות העובדה שהאיחוד האירופי גינה אותו.

ז'רום בורו-גוגנהיים, שעובד במחלקת הרשת של אחת מרשתות הטלוויזיה הצרפתיות – TF1 - לא אהב את החוק. הוא עשה את הדבר המתבקש: שלח מייל לחבר האסיפה שלו, ובו ביקש ממנו שלא לתמוך בחוק. להפתעתו, מצא בורו-גוגנהיים את עצמו מזומן למשרדו של הבוס שלו. הלז נופף מולו במייל ששלח, והודיע לו שהוא מפוטר "בשל חילוקי דעות אסטרטגיים" עם המעסיק.

מסתבר שחבר הפרלמנט הבוגדני שלח את המייל של בורו-גוגנהיים לשרת התרבות, כריסטין אלבנל, שמצידה קידמה את המייל לבוס של בורו-גוגנהיים. כשהעסק התפוצץ, הלם כבד נרשם במשרדה של אלבנל. "מעולם לא ביקשנו שיפטרו אותו. התגובה של TF1 היתה לא סבירה! אנו מתחרטים על ההחלטה הזו". התקשורת הצרפתית כמרקחה, לאחר ששוב נחשפו שם יחסי גילוי העריות בין ההון לשלטון.

קצרצרים

וכאילו אין חקירות הגבלים עסקיים בעולם, גוגל מאלצת את משתמשי יוטיוב החדשים לפתוח לעצמם גם פרופיל גוגל. ואת המשתמשים הוותיקים היא מנסה לדחוף בכיוון. חברה אחת למצוא אותם, חברה אחת להביא אותם, ובחושך לשלוט בהם.

חדשות לא כל כך שמחות מארה"ב: הצמיחה בסחר הקמעונאי המקוון שם עמדה על אפס עגול במהלך הרבעון הראשון של 2009. מצד שני, זה עדיף על הצמיחה השלילית של הרבעון האחרון של 2008.

משתמשי דיג הממוצעים הם כל כך הומופובים, עד שהאתר הכניס פילטר שאוסר על המילה "הומו" בתחומו, כדי למנוע ממשתמשים להעליב זה את זה. כשרצה האתר לדווח על ידיעה על המושג האבולוציוני הומו ארקטוס, התוצאה היתה משעשעת למדי.

עיכוב אפשרי בעסקת הרכישה של סאן על ידי אורקל: שורה של בעלי מניות בסאן הגישו תביעה כנגד העסקה, והם רוצים להפוך אותה לייצוגית. ואם זה לא היה מספיק כאב ראש, סאן גם נאלצה להודות שהיא חוקרת חשד שחלק מעובדיה עברו על חוקי השוחד האמריקאיים, האוסרים לשחד פקידים מחוץ לארה"ב.

הלחץ עוזר: אפל נשברה, והעלתה לאפסטור את האפליקציה של להקת ניין אינץ' ניילז, למרות העובדה שאחד השירים שלה מכיל את המילה Fuck.

· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"