עד השקל האחרון?
מדברי השרים יכול להשתמע כי מיליוני השקלים שיקוצצו מתקציב משרדם - יפגעו דווקא בפרויקט החשוב ביותר שלו. האם לא שמעו שם על ניהול מושכל של תקציב?
אמר שר הרווחה בביקור במוסד לנוער במצוקה: "גזירות האוצר הן בלתי אנושיות ובלתי מוסריות. הן פוגעות אנושות בנכים, באלמנות וביתומים".
אמר שר החינוך במסיבת עיתונאים משותפת עם ארגוני המורים: "הקיצוץ יפגע ביקר מכל, בעתיד ילדינו ובדורות הבאים. אלפי מורים יפוטרו".
אמר סגן שר הבריאות במפגש כתבים בבית החולים שעמד בחזית המלחמה האחרונה: "נצטרך להוציא קשישים למסדרון, וגם ככה התפוסה בבתי החולים עומדת על 110%".
קרב דמה על תקציב המדינה
לנו, הציבור הרחב, לא נותר אלא לתהות איך תמיד זה שהשקל האחרון שמבקשים באוצר לקצץ הוא תמיד השקל החשוב ביותר. כאילו שהקיצוץ בתקציב הביטחון יפגע בהכרח בפיתוח הטיל שתפקידו לחדור את הבונקר שבו מסתתר נסראללה, ולא מתוספות השכר המשונות שמקבל הרס"ר בבית הספר להדרכה של חיל החימוש בצריפין. כאילו שהקיצוץ המוצע יעצור את משלוחי המזון שנועדו למלא את המקרר של גברת כהן מחדרה, במקום לנצל את העודפים האדירים של הביטוח הלאומי.
ממש כאילו הקיצוץ הוא הוא שמוריד את הציונים של תלמידי ישראל במבחני המתמטיקה, במקום לשמש להתייעלות הדרושה במבנה הארכאי והמסורבל של מערכת החינוך. כאילו שהקיצוץ הוא זה שמונע ממערכת הבריאות לעשות את הצעד האחרון בדרכה להיות אות ומופת.
אם להודות על האמת, עייפנו. הקרב השנתי על תקציב המדינה הוא יותר מכל קרב דמה. אנחנו הרי כבר מכירים את הריטואל. האיומים הם תמיד אותם האיומים, המשברים הם תמיד אותם המשברים, והפשרות המפתיעות שמתקבלות ברגע האחרון הן תמיד אותן הפשרות המפתיעות. מי שמשתנה הם רק השחקנים, הסכומים והמתווכים שמתרוצצים יומם וליל כל הדרך לישיבת הממשלה המכרעת. בדיוק משום כך כולנו יכולים לכתוב עבורם את הציטוטים הדרמטיים שהם עומדים לשחרר לתקשורת.
ובכלל, מה הם עושים שם במשרדי הממשלה כל השנה אם ברגע שהאוצר מבקש להוריד מהם קצת, ישר הם מאיימים שהפרויקטים המרכזיים ביותר במשרדיהם עלולים לרדת לטימיון? השכל הישר היה דורש שיידעו לנהל את תקציביהם באופן מושכל, כזה שיוכל להתאים את עצמו גם לעתות משבר.
אפשר לתקצב אחרת
בהרצאה בפני סטודנטים שנשא לאחרונה הממונה על התקציבים לשעבר, קובי הבר, הוא נתן מענה חלקי לשאלה הזו. הבר סיפר שבעבר נסע עם אנשי אגף התקציבים לבריטניה, ללמוד איך זה עובד שם. כשחזרו לישראל לדווח לשר האוצר דאז אהוד אולמרט, היתה בפיהם בשורה אומללה. בבריטניה, סיפר הבר, זה עובד אחרת. שם יש תקציב לכל שר, והוא מנהל אותו באופן אוטונומי. אם מקצצים לו את התקציב, הוא פשוט מנהל אחרת את מה שנשאר לו.
בישראל, בגלל השיטה הקואליציונית, זה פשוט לא עובד, כי לכל השרים יש כוח מיקוח לסחוט את ראש הממשלה ואת שר האוצר באמצעות איום במשבר קואליציוני. לכן, עד שהשיטה לא תשונה, האיומים והמשברים יחזרו על עצמם בכל שנה ושנה. תמיד יהיו על הפרק טיל החץ וטנק המרכבה, עשרות מורים מפוטרים ופגיעה אנושה ברווחה ובבריאות. ככה זה כשרי הממשלה מתייחסים אל הציבור כפי שמשרד האוצר מתייחס אליהם, כאל עדר של עזים פועות שאינן מבחינות בין בדיה לגוזמה.
3 תגובות לכתיבת תגובה