על מי תיפול האחריות לקיצוץ בתקציב הביטחון?

להלן משל קליפת הביצה והגוגל־מוגל: מדינת ישראל משולה לביצה שטרם עוברה וטרם הבשילה. תכולת הביצה (הגוגל־מוגל) היא תושבי המדינה והתהליכים שעוברים עליה, וקליפת הביצה היא מערכת הביטחון ומקומות העבודה במשק.

לקליפה חשיבות עליונה. ללא קליפה, הביצה תהיה שברירית וחשופה לכל פגע. גם אם ירצו לבשלה, ללא קליפה היא תיהפך למשהו מעוך וחסר צורה. אולי חביתה ואפילו לא "גוגל־מוגל".

כאשר הקליפה קיימת והיא חזקה, היא מאפשרת לקיים תהליכים בתוכה ולשמור על צורתה, צביונה וערכיה ובכלל זה ערכים לאומיים, תרבותיים ואנושיים. לקליפה אסור למעוד ולו פעם אחת, כי הסיכון גדול לנמצאים בתוכה.

אנשי המקצוע יתנו מענה

נוכח איומים גדולים מאי פעם עומדת מערכת הבטחון בפני קיצוץ של כ־10 מיליארד שקל ותקציב עידוד השקעות הון שעוד לא נקבע. הביטחון והעבודה הם חיץ מול אויבי ישראל. איכות אנשי הקבע, ההצטיידות, האימונים והפיתוח נותנים לצה"ל יכולות תמרון והכרעה, ומקומות העבודה מחזקים את המוטיבציה של הלוחמים. המתחכמים שבינינו יגידו שזה לא בדיוק 10 מיליארד שקל, אלא 6 מיליארד מסוג א' ו־3.5 מיליארד מסוג ב', ושדו"ח ברודט כן תקף או לא תקף בעת הזו. כל אלה הן התחכמויות שחבל לבזבז עליהן זמן.

המאזן שצריך לנתח, ובייחוד על רקע הכישלון במלחמת לבנון השנייה, הוא כזה: יש מערכת של איומים ללא תקדים על ישראל. אפשר לנתח כל איום לפרטיו. יש תקציב המוצע למערכת הביטחון ולמשרד המסחר והתעשייה כדי לעמוד במסכת האיומים הזו. מי יוכל לענות על השאלה אם יש פה איזון בין האיומים למשאבים? התשובה היא אנשי המקצוע הביטחוניים והתעשייתיים שמבינים גם בכלכלה. האם הוויכוח יכול להיות פתוח לציבור? לא ולא.

שאר הנושאים יחכו

לכן אני מציע שאנשי המקצוע הביטחוניים והתעשייתיים יישבו עם שר האוצר ויציגו לו את מסכת האיומים ועלות הטיפול בהם. שר האוצר ייקח על עצמו את הסמכות, אולי בשיתוף ראש הממשלה, ויחליט - על אחריותו - אם המוקצב לבטחון ולתעשייה מספיק כדי לטפל באיומים אם לאו. אם יתרחש כישלון ביטחוני וקליפת הביצה תתבקע במהלך השנים הקרובות, תיפול האחריות על ראש הממשלה ושר האוצר. אם לא, תהיה זו הצלחתם.

אחריותם של ראש הממשלה ושר האוצר תיגבר אם ההחלטה על התקציב תהיה בניגוד מוחלט לעמדתם של המומחים לביטחון ולתעשייה, קרי ראשי מערכת הביטחון והתעשיינים.

אינני מציע לראשי מערכת הביטחון לשנות בהזדמנות זו את תפיסת הפעלת הכוח של הצבא, כפי שנעשה לפני מלחמת לבנון השנייה, כי זה לא "עובד" בטווחי זמן כאלה. זה יהיה מס שפתיים בלבד.

ההתמקדות בעת הזו צריכה להיות בקליפת הביצה הכוללת את מערכת הביטחון ואת מקומות העבודה, שלהם השפעה על קיומנו מול איומים מיידיים. שאר הנושאים, ובהם נושאים חיוניים ביותר, חייבים לחכות לקץ המשבר הכלכלי.

הכותב הוא תא"ל במיל', לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים