הקיצוץ שנהפך לתוספת

כשהתפזר העשן מעל קרבות התקציב נשארנו עם שני מנצחים בולטים, איש איש בחזיתו. הראשון הוא אהוד ברק, שר הביטחון. השני הוא כמובן יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

הגיוס התקציבי של ברק

המהלך שנעשה מול ברק וראשי מערכת הביטחון מעיד, אולי יותר מכל, על הדרך שבה מתנהלים דיוני התקציב, על מה חשוב באמת ועל ההבדל בין כותרות למהות. בראשית הדיונים ביקש האוצר לקצץ לא פחות מ־3 מיליארד שקל מתקציב הביטחון, ובהם דחיית תוספות שכבר אושרו, קיצוצים כואבים בתנאי השירות ופגיעה במשרתי הקבע. בסופו של יום, ואף שהכותרות של אתמול היו אחרות, לא רק שהתקציב לא קוצץ, הוא אף גדל - ובשיעור ניכר.

תקציב הביטחון ללא סיוע אמריקאי עומד על 46 מיליארד שקל. אם היינו מקצצים ממנו 6.5%, כפי שעשו ביתר המשרדים, היה מתקבל סכום עתק של 3 מיליארד שקל. אבל הקיצוץ שעליו הוכרז בתקציב הביטחון יעמוד על מחצית מכך. חוץ מזה, נתניהו התחייב להחזיר 700 מיליון שקל כבר ב־2011, כך שהתוצאה הסופית נמוכה עוד יותר. ועוד לא הזכרנו את מענק מיליארד השקלים שיקבל המשרד כבר השנה כדי להתמודד עם הצרות ממזרח, את 2.4 מיליארד השקלים שיגיעו למימון מבצע עופרת יצוקה ואת העובדה שב־2011 חוזר התקציב לגדול לפי המתווה של ועדת ברודט.

וכך, אם ניקח את מה שיקרה בתקציב הביטחון בשנים 2009–2011 קיבלנו בצד התוספת לא פחות מ־4.1 מיליארד שקל, ובצד הקיצוץ 1.5 מיליארד בלבד. ברק ושני בכיריו, מנכ"ל משרד הביטחון פנחס בוכריס והרמטכ"ל גבי אשכנזי הוכיחו שוב שלצבא שלנו יש מדינה שיודעת להתגייס ברגע האמת.

הזובור של עיני

"יעברו עוד שבועות עד שבמשרד האוצר, בכנסת ובמדינה כולה יבינו מה קיבלנו במשא ומתן שניהלנו בימים האחרונים מול נתניהו ואנשיו", אמר לנו בחיוך לא מוסתר אחד מבכירי ההסתדרות רגע אחרי ההצבעה בממשלה. אחר כך הוא הוסיף: "מה שאנחנו נתנו זה כסף קטן לעומת מה שקיבלנו. שאף אחד לא יטעה, כל שקל שיוצא מהכיס של העובדים כואב לנו, אבל לעומת ההישגים שלנו זה בטל בשישים. יש כאן דברים שההסתדרות מנסה להעביר מאז קום המדינה ולא הצליחה גם בימים הכי יפים שלה - ועכשיו הכל נכנס".

ולמרות ההישג המרשים, עיני עדיין לא מאמין למילה של בנימין נתניהו. ראש ממשלה או לא ראש ממשלה, אחרי שהתברר לעיני שמזוז עומד להוציא מחוק ההסדרים את חוקי העבודה, הוא החתים את ביבי על מכתב אישי, שבו הוא מתחייב להעביר את החוקים הללו בממשלה עד אמצע יוני. העונש על אי־עמידה בהתחייבויות מסתכם בלא פחות מ־600 מיליון שקל: דמי ההבראה של העובדים שעליהם ויתר עיני במשא ומתן. השאלה היא אם יש סכום מספיק גדול שימנע מנתניהו לזגזג.

בצד של האוצר ובסביבת נתניהו, מתגאים שעיני הסכים לרפורמות שביבי רצה לקדם: בנמלי הים, במינהל ובחשמל. אם הם רק היו טורחים לחזור ולקרוא שוב את דו"ח מבקר המדינה שפורסם לפני כמה ימים, ייתכן שהיו משנים את דעתם. כזכור, המבקר הכתיר את הרפורמה בנמלים ככישלון יקר ומהדהד.

מי שניהל את המשא ומתן הממושך מול אנשי האוצר דאז בשם עובדי הנמלים היה לא אחר מאשר אותו עופר עיני. עיני היה האיש שהשיג לחברים מהרציפים בחיפה ואשדוד תוספות שכר מפליגות, והוא גם זה שהתחייב בשמם לשקט תעשייתי וליצירת תחרות. כמו שיודע מבקר המדינה, התוספות אמנם ניתנו וברוחב לב, אבל שקט תעשייתי אין ואת התחרות לא רואים באופק אפילו ביום בהיר במיוחד.

את לקחי הרפורמה ההיא יישם עיני במשא ומתן הנוכחי. מה אכפת לו להסכים לרפורמות בכל תחום שנתניהו ירצה, אם הוא יודע שבסופן ממתינות תוספות שכר שמנות לעובדים ומעט מאוד ערך אמיתי לכלל הציבור.