משיחת יתר: אמנות לעם

בשנים האחרונות מתקיימים יותר ויותר אירועי אמנות במרחב הציבורי, שמטרתם לקרב בין האמנות העכשווית לקהל. זה בא לידי ביטוי באירועים דוגמת פתיחת עונת התערוכות בתל אביב ובירושלים ואירועי לילה לבן (שיתקיימו בסוף החודש), ובפסטיבלים כגון "אמנות הארץ" ויריד האמנות "צבע טרי", שבו ביקרו לפני כחודש יותר מ־20 אלף צופים.

למגמה הברוכה הזו נלווית בשנים האחרונות מגמה נוספת, קצת יותר בעייתית, הממקמת את הצופה בעמדת מקבל ההחלטות. חידוש זה, שמושאל מתוכניות הריאליטי, בא לידי ביטוי בעיקר ברשת: למשל, באתר של סאצ'י מתקיימות תחרויות שבהן הקהל בוחר ביצירה הזוכה. אתר "הטיימס" הלונדוני (בשיתוף עם גלריית סאצ'י) הזמין לאחרונה את קוראיו להרכיב את רשימת 200 האמנים החשובים של המאה ה־20, שתפורסם ב־25 במאי. יותר ממיליון גולשים כבר הצביעו. (entertainment.timesonline.co.uk). גם פרס גוטסדינר הישראלי מאפשר לצופים להביע את דעתם על המתחרים בפתקים קטנים שאותם הם ממלאים ותולים בכניסה לתערוכות. ב־2007 אף שימשו פתקים אלה לבחירת חביב הקהל.

המגמות האלו באות לידי הקצנה בתחרות "ArtPrize" שתתקיים בספטמבר בגרנד רפידס שבמישיגן. התחרות פתוחה לאמנים מכל רחבי העולם, מקצוענים וחובבים, ואפשר להירשם אליה עד סוף יולי. הדרישה היחידה מהנרשמים (מלבד דמי הרשמה בסך 50 דולר) היא למצוא חלל תצוגה שיארח את עבודתם. כל חלל - גג, חדר מדרגות, דירה ואף מגרש חניה - יתקבל. מי שאין לו קשר עם תושבי העיר, יכול להיכנס לאתר התחרות (www.artprize.org) ולחפש אכסניה מתוך רשימה שתפורסם בקרוב.

עבודה של know hope ביריד "צבע טרי" | צילום: אוראל כהן

מטרת היזמים למשוך כמה שיותר אמנים וצופים לעיר, ולהפוך את המרחב העירוני ל"גלריה של אמנות", כהגדרתם. יותר מכך: אין לתחרות צוות שופטים פורמלי או אפילו אוצר; המבקרים באירוע הם שיבחרו את הזוכה דרך הצבעה באתר או בטלפון הנייד. על פי המארגנים, זו "דרך יצירתית ודינמית להשתמש בטכנולוגיה כדי למשוך אנשים מכל הגילים". ואם כל אלה לא ממש משכנעים, אז יש אטרקציה נוספת: הזוכה במקום הראשון יקבל 250 אלף דולר (הפרס הגבוה ביותר בתחום האמנות), הזוכה בפרס השני יקבל 100 אלף דולר והשלישי 50 אלף דולר. הזוכים במקומות הרביעי עד העשירי יקבלו כל אחד 7,000 דולר.

אין ספק שאירועי אמנות דומים לאלה יכולים להפוך כל עיר למוקד תיירות. הרי זו אחת הסיבות לקיומם של הביאנלה בונציה או הדוקומנטה בקאסל, או שאר ירידי האמנות שצצו בשנים האחרונות כמעט בכל עיר בעולם. אירוע כזה מעורר את השאלה האם מדובר בדרך יצירתית נוספת לקרב את האמנות להמונים, או שמא זהו צעד נוסף בדרכה של האמנות להפוך לעוד תוכנית ריאליטי תאבת רייטינג.