דיוני התקציב: ביבי נגד נתניהו

אז מה קרה שם, בשבוע שעבר, במהלך אישור התקציב וחוק ההסדרים? הררי מילים כבר נכתבו על הסיבות שהביאו לתהליך השגוי. אני מבקש להביט על הזווית של ראש הממשלה.

זרע הכשל נטמן ביום השבעת הממשלה, כשנתניהו הציע בכנסת לכהן גם כשר האוצר. אין זה מפתיע שהבעיה התגלתה במלוא חריפותה מיד בפעם הראשונה שחבש נתניהו את שני הכובעים וטיפל באישור התקציב וחוק ההסדרים בממשלה.

כלל הוא שבמהלך אישור תקציב בממשלה, ראש הממשלה ושר האוצר נתונים במצב של ניגוד עניינים. וכשאתה פועל בניגוד עניינים - מהותית, מקצועית וציבורית - אין תהליך קבלת החלטות נכון, אין עקביות ואין זה פלא שתספוג את כל המהלומות התקשורתיות.

האיש הרע והאיש הטוב

תהליך אישור תקציב בממשלה (ודאי קיצוץ עמוק בתקציב) לעולם חייב שיהיו לו שני מהלכים נפרדים, בשני שלבים. הראשון מובל על ידי שר האוצר ואנשי משרדו מול שרי הממשלה ומול גורמים כמו ההסתדרות והמעסיקים. שר האוצר שוקל רק עניינים מקצועיים, לוקח מרווחי ביטחון גדולים לשלב המשא ומתן בממשלה ובכנסת, ומבחינה תקשורתית ציבורית הוא "האיש הרע" שמושך אליו את האש.

ראש הממשלה אמנם מתווה עם האוצר בדיונים פנימיים את המדיניות, אך בשלב זה הוא נמצא מחוץ לתהליך. עליו להקפיד שההצעה הבאה לממשלה תהא הצעת האוצר ולא הצעתו. הוא חייב שלפניו בהיררכיה יהיה מי שיספוג את המהלומות המקצועיות והתקשורתיות, "כליא ברק", שיקלוט את רוב הבעיות.

ראש הממשלה יבדל עצמו מהצעת האוצר וייכנס לענייני התקציב אך ורק ימים ספורים לפני האישור בממשלה ולאחר שנעשתה עבודת מו"מ יסודית על ידי שר האוצר. הוא ייכנס לגופם של דברים בנקודות בודדות, שנסובות בדרך כלל על מאקרו כלכלה, תקציב הביטחון, תקציב משרד החינוך, תקציבי הרווחה וענייני תקציב שיש להם השלכה פוליטית ומסכנים את יציבות הממשלה.

במצב כזה לראש הממשלה יש שיקול דעת אם לשנות את הצעת האוצר ולתקנה בלי שהדבר ייחשב לזיגזג שלו. הוא יהיה האיש הטוב שבא לקראת השרים, הוא יהיה לארג' כשהוא בא לקראת הסיעות בהקשר הקואליציוני, הוא יהיה מלא חמלה כלפי הציבור. והכי חשוב - הוא יוכל לשנות את עמדתו המקצועית של האוצר, אם הוא סבור שאינה לטובת המשק.

בפועל, כאשר הוצגה הצעת האוצר הראשונה, היא הוצגה כהצעתו של נתניהו ראש הממשלה ושר האוצר. הוא היה הכתובת לפניות השרים ומשרדי הממשלה, הוא היה הכתובת לדרישות הפוליטיות של הסיעות, הוא היה הכתובת להסתדרות ולמעסיקים והוא היה המטרה של חצי התקשורת. משעה שראש הממשלה הציג עצמו ככתובת, כשר האוצר בפועל, לא פלא שהשרים, ההסתדרות והמעסיקים דילגו מעל שר האוצר ומשרדו ולא ראו בהם בעלי סמכות שעמם יש להתנהל. נתניהו נראה גם כמי שנקרע בין השקפותיו המקצועיות כשר אוצר לבין עמדות ושיקולים של ראש ממשלה. במצב דברים זה לא פלא שנטען שההחלטות המקצועיות השתנו לפי הכובע שחבש נתניהו באותו רגע.

עוד לא מאוחר לתקן

רבים הרחיקו לימי כהונתו של נתניהו כשר האוצר ב־2003. גם אז היה קיצוץ עמוק בתקציב בעת מיתון כבד וגם אז נקבעה שורה של רפורמות בחוק ההסדרים. אך אז היה נתניהו שר אוצר במשרה מלאה ואריאל שרון היה ראש הממשלה והדברים התנהלו כפי שתוארו לעיל. אני זוכר שיו"ר ההסתדרות אז עמיר פרץ ביקש להיפגש עם שרון לקראת האישור בממשלה.

אך שרון ידע שאם ייענה לבקשה, הוא יכניס את עצמו למו"מ על התקציב בלי שיהיה לו מרווח לתיקון טעות ושהוא יהיה מטרה לביקורת. פרץ הופנה אז למיצוי המו"מ עם האוצר ושרון נכנס לגוף הדברים מול ההסתדרות רק בשלב האישור בכנסת.

לא מאוחר מדי לתקן. עוד יתקיים תהליך ארוך ומורכב של אישור התקציב וחוק ההסדרים בכנסת. שוב סדר היום של נתניהו יהיה זה של שר אוצר. עם זאת, האתגרים שבפניהם ניצבת המדינה מחייבים אותו לתפקד כראש ממשלה במשרה מלאה.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי בענייני רגולציה וכיהן כמזכיר הממשלה בשנים 2003–2007