בעקבות פרשת הבונוס של מינטקביץ - מומחים: "ההחלטה למנות בורר אינה סבירה"

אריה מינטקביץ, לשעבר יו"ר בנק דיסקונט, נמצא בימים אלה במרכזה של מחלוקת סוערת בין בנק דיסקונט לבין האוצר. על הכוונת: 17 מיליון השקלים שאותם הסכים דירקטוריון הבנק לשלם למינטקביץ עם פרישתו ב־2006.

המדינה - כבעלת 25% ממניות הבנק - סירבה לאשר את התשלום, ולטענתה הדרך שבה מבקש הדירקטוריון להעביר אותו עכשיו, באמצעות בורר, אינה ראויה מבחינה ציבורית ומקפחת את זכות ההחלטה של בעלי המניות. ואכן, הליך הבוררות, שעוקף את הצורך להביא את התשלום לאישור אסיפת בעלי המניות וועדת הביקורת של הבנק, מעורר שאלות משפטיות נוקבות.

ידידיה שטרן: "המצב לא הגיוני בעיניי. כל הרעיון של אישור בכל הגופים הוא להטיל עליהם את הסמכות, אבל גם את האחריות למעשיהם. אז איך אפשר לפרוק אותם ממנה?" | צילום: עטא עוויסאת

החוק הישראלי מבחין בין "שכר מוסכם" שקובעים הצדדים, לבין "שכר ראוי", שנקבע על ידי גורם אובייקטיבי, למשל בית משפט או בורר, במקרה של סכסוך. "שכר מוסכם" של בעלי עניין בחברה ציבורית צריך לעבור אישור של ועדת הביקורת ושל אסיפת בעלי המניות והדירקטוריון של החברה, בעוד "שכר ראוי" נקבע על ידי גורם שיפוטי חיצוני על סמך שיקולים אובייקטיביים, וקביעתו סופית.

במקרה של מינטקביץ, לאחר שהמדינה התנגדה לתשלום 17 מיליון השקלים שאישר הדירקטוריון, בחרו מינטקביץ והדירקטוריון להעביר את ההחלטה למסלול של "שכר ראוי", שאותו הפקידו בידי פרופ' יעקב נאמן. אולם משמונה נאמן לשר המשפטים, נפסקה הבוררות בפניו, מה שעורר באוצר שוב את הסוגיה.

מרוקן מתוכן

במכתב ששלח האוצר לבנק ולבעלי השליטה בו ב־25 במרץ נטען שמינויו של נאמן היה מלכתחילה צעד לא ראוי, שנעשה מתוך כוונה שלא להביא את העניין לאסיפה הכללית של הבנק ובכך למנוע מהמדינה לטרפד את התהליך.

פרופ' ידידיה שטרן, מומחה בדיני חברות וניירות ערך מאוניברסיטת בר־אילן, מסכים עם ביקורת זו: "המצב לא הגיוני בעיניי. כל הרעיון של אישור בכל הגופים - ועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפה כללית - הוא להטיל על הגופים הללו את הסמכות, אבל גם את האחריות למעשיהם. אז איך אפשר לפרוק אותם מסמכותם? המשמעות היא שהגופים שהחוק מסמיך אותם בתוך הממשל התאגידי מתפרקים מאחריותם. העברת ההכרעה לידיים חיצוניות אינה סבירה, ופותחת פתח להתנהלות כזו גם בקבלת החלטות מסחריות אחרות. זה מרוקן מתוכן את כל ההליך, וזה לא סביר.

"השאלה היא אם גוף המוסמך על פי חוק יכול להיות פטור מאחריות באמצעות העברתה למקצוען. התשובה היא לא", מטעים שטרן. "יתרה מזו, חוק החברות החדש אוסר על דירקטוריון להאציל סמכות על ועדה מטעם הדירקטוריון, והמצב עם יו"ר הבנק חמור עוד יותר, כי אפילו לא מדובר בוועדה מטעם הדירקטוריון, אלא בבורר חיצוני. אנחנו יכולים אולי להניח שהדירקטוריון יקבל חוות דעת או המלצה על השכר, אבל הסמכות היא של הדירקטוריון והוא נושא באחריות בה. הוא לא יכול להתפרק מהסמכות שלו".

רון חריס: "ההחלטה לא חייבת להגיע לאסיפה הכללית, אבל מבחינה ציבורית זה לא מהלך יפה. היה נכון לנהל מו"מ עם הגורמים ולהסתייע בחוות דעת, אבל לא במהלך חד־צדדי" | צילום: מיכל ראש בן עמי

פרופ' רון חריס, מומחה לדיני תאגידים מאוניברסיטת תל אביב, מציג עמדה מרוככת יותר: "הדרך הנכונה היא שהדירקטוריון צריך להחליט כמה לתת. הדירקטוריון לא יכול לברוח מאחריות ולהחליט שמישהו אחר יחליט במקומו". עם זאת, חריס מציין שהמצב בעניינו של מינטקביץ הוא שונה: "אם הדירקטוריון וכל הגופים בחברה כבר קבעו מה השכר, ויש מישהו שטוען אחרת, נראה לי שאופן ניהול הסכסוך הוא בשיקול הדעת של הדירקטוריון. כאשר מתפתח סכסוך משפטי, אני לא חושב שאופן ניהולו צריך להגיע לאסיפה הכללית כמו עסקאות עם בעלי עניין. השאלה היא אם האישור בדבר השכר וההטבות ניתן מלכתחילה".

חריס מבהיר שלאחר שהסכום המבוקש, 17 מיליון שקל, אושר על ידי הדירקטוריון, "הליך הבוררות לא צריך להגיע לאסיפה הכללית, אבל מבחינה ציבורית זה לא מהלך יפה. ציבורית היה נכון לנהל משא ומתן עם כל הגורמים ואולי להסתייע בחוות דעת, אבל לא במהלך חד־צדדי של הבנק".

ללמוד מאובמה

חריס מותח ביקורת על העובדה שנושא שכר בכירים במערכת הבנקאית אינו מוסדר בחוק, אך טוען שמקומם של ההסדרים אינו בחוק החברות: "במבט ראשון נראה לי ששכר של נושאי תפקידים בבנקים צריך להיות מוסדר בחוקי הבנקים. אם חושבים שצריך להגביל משכורות של בכירים, צריך לטפל בזה נקודתית ולא בטיפול של חוק החברות". חריס מפנה את תשומת הלב למתרחש בארצות הברית, שם מנסה ממשל אובמה להטיל הגבלות שונות על בכירים בבנקים. "אפשר וראוי לעשות את זה גם בישראל", הוא אומר.

עם זאת, בעניין מינטקביץ חריס מדגיש: "מה שהבנק עושה לא נראה לי מופרך. אולי בתחום האפור, אבל לא השחור. כל זמן שהמדינה פועלת כבעל מניות, היא צריכה לפעול במסלול הרגיל ובמנגנון הרגיל של קבלת החלטות, שכפופות לביקורת בדרכים רגילות".