אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסכסוך בסלטי שמיר: שיטת המטבוחה צילום: עמית שעל

הסכסוך בסלטי שמיר: שיטת המטבוחה

בעלי סלטי שמיר, האחים ויליגר מזה ויעקב גינצבורג ועמירם גיא מזה, מטיחים אלו באלו שלל האשמות בוטות - מלוליינות חשבונאית עד פיברוק פרוטוקולים. מתחת לכל זה מסתתר מאבק על המחיר שבו תפורק השותפות

31.05.2009, 09:44 | גלי ברגר

הסיבוב הראשון בסכסוך בין צבי ויוסי ויליגר, בעלי השליטה בוילי פוד, לבין יעקב גינצבורג ועמירם גיא, המחזיקים ב־49% מסלטי שמיר, הסתיים בניצחון של האחים וילי פוד: ביום רביעי, רגע לפני כניסת החג, קיבל נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, את טענותיהם לגבי התנהלותם של גינצבורג וגיא בחברה. זפט קבע כי גינצבורג וגיא עשו בחברה כבשלהם, וחייב אותם בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.

בפועל, ההחלטה מותירה את גיא וגינצבורג כמנהלי החברה (יחד עם המנכ"ל השלישי, הרצל יפרח), אך היא רק הסיבוב הראשון בקרב על דבר גדול בהרבה: עתידה של סלטי שמיר. בית המשפט צריך עוד לדון בתיק העיקרי ולקבוע אם ההודעה של גינצבורג וגיא לאחים ויליגר, לפיה הם מבטלים את הסכם הרכישה באופן חד צדדי, קבילה וחוקית.

כך או כך, לשני הצדדים ברור שהשותפות ביניהם תסתיים. גם בדיון בבית המשפט, שנמשך דקה בדיוק, הצדדים לא החליפו מילה.

כמות המכתבים הזועמים שהחליפו בחודש האחרון עורכי דין שלהם (מיכאל וקנין וחדוה כהן הרמתי ממשרד מ.פירון מצד האחים ויליגר; מישל אוחיון ממשרד מישל אוחיון ושות מצדם של גינצבורג וגיא) תפרנס טלנובלה, שחומריה דחוסים גם לשלל הבקשות והתגובות לבית המשפט: כל צד מאשים את השני באלימות, ברמאות ובניסיון לגזור רווחים על חשבון השני, ומספק פרוטוקולים מישיבות דירקטוריון והקלטות התומכות בטענות.

מקורבים לחברות טוענים כי הסאגה המשפטית היא חלק מאסטרטגיה של האחים ויליגר למכור את חלקם בשמיר חזרה לגינצבורג וגיא, במחיר גבוה ככל הניתן. מאחורי הקלעים עדיין מתנהלים מגעים, והמחלוקת היא רק על התמורה. גינצבורג וגיא אף צירפו הקלטה בה נשמע צבי ויליגר, יו"ר דירקטוריון סלטי שמיר, אומר "אנחנו מסכימים, אנחנו לא רוצים להיות שותפים שלכם ואתם לא רוצים להיות שותפים שלנו. עכשיו בואו נעשה גירושין (כך) שיהיה פחות נזק לבעלי המניות ולחברה".

מי יעשה ממי סלט

הפוזיציה של שני הצדדים בסיפור שונה לחלוטין: האחים ויליגר עומדים בראש חברת יבוא מוצרי מזון, המשווקת כ־2,500 מוצרים ומחזור המכירות שלה ב־2008 עמד על כ־350 מיליון שקל. שמיר היא הפעילות התעשייתית היחידה שלהם, וקשה לראות את הצורך שלהם להמשיך להשקיע אנרגיה במפעל שנמצא רחוק מהמחסן ומליבת הפעילות שלהם.

עבור גינצבורג וגיא, לעומת זאת, סלטי שמיר היא הפרנסה שאליה קמים בבוקר. הם רכשו את החברה מכינוס בינואר 2006 תמורת 3.75 מיליון שקל. לפי הנספחים שהוגשו לבית המשפט, ואשר הגיעו לידי "כלכליסט", דו"ח סלטי שמיר לתשעה החודשים הראשונים של 2008 הראה מכירות של 52 מיליון שקל, כששמיר בשיאה הגיעה למכירות כאלה בשנה.

האחים ויליגר, צילום: עמית שעל האחים ויליגר | צילום: עמית שעל האחים ויליגר, צילום: עמית שעל

על פניו, ברור למי יש אינטרס למכור את החברה ולמי להחזיק בה - אך לא נראה שהאחים ויליגר מתכוונים להקל על גינצבורג וגיא: מצד אחד הם טוענים שהשניים הציגו להם מיצגי שווא, ושהחברה אינה מרוויחה כמו התחזיות, ולכן הם מבקשים החזר של כ־2.5 מיליון שקל מהתמורה של 5 מיליון ששילמו כמקדמה. מצד שני, כשהוצע להם למכור בחזרה את המניות תמורת 5.65 מיליון שקל הם סירבו. מקורבים לפרשה אומרים כי הם מבקשים 10 מיליון שקל על חלקם.

העובדה שהאחים ויליגר לא הסכימו כי הדיון בתיק העיקרי ייערך יחד עם בקשות מתן הסעד, כפי שהציע השופט, רק מחזקת את הטענה כי סחבת משפטית תפעל לטובתם ותלחיץ את גינצבורג וגיא לסיים את הפרשה במהרה מחוץ לכתלי בית המשפט. השניים האחרונים אמנם הצליחו להעביר את סלטי שמיר לצמיחה ולרווחיות, אך סכסוך שליטה מסכן את החברה, ועשוי להביא למצב שספקים שעובדים גם עם וילי פוד וגם עם שמיר יעדיפו לצדד באחים ויליגר, שבכל זאת מחזיקים בעסק משמעותי יותר.

לאן נעלמו 3 מיליון שקל?

בבקשה המקורית של ויליגר יש טענות רבות לגבי ההתנהלות ודרך הניהול של גינצבורג וגיא, לרבות טענה על חובות למע"מ, אך נראה כי המחלוקת המשמעותית היא סביב נושא השווי. קביעת השווי של סלטי שמיר מחוץ לכותלי בית המשפט תצטרך כנראה להתעלם מטענות הצדדים, שכן כאן דווקא וילי פוד, הצד המוכר, טוענים שהיא לא שווה הרבה. אחת המחלוקות העיקריות שהביאו להידרדרות היחסים נוגעת לתמורה שצריכה וילי פוד לשלם עבור 51% בסלטי שמיר: האחים ויליגר טוענים כי הרווח של שמיר ל־2008 עמד על 1 מיליון שקל, וזה גם הרווח שדווח בדוחות וילי פוד, שנסחרת בתל אביב ובנאסד"ק. הסכם המכירה קובע כי התמורה על המניות תיקבע לפי מכפיל 5 על הרווח הנקי של 2008 כפול 0.51% (חלקה של וילי פוד); לפיכך טוענת וילי פוד כי התמורה אותה היא צריכה לשלם היא 2.55 מיליון.

גינצבורג וגיא, מצדם, טוענים שהאחים ויליגר גילו שיידרשו להוסיף כסף עבור הרכישה, כי 5 מיליון שקל הם סכום מינימום ונקבעו על סמך תוצאות 2007, ולא 2008. בטיוטת הדוח לתשעת החודשים הראשונים של 2008 עמד הרווח הנקי של החברה על 3.2 מיליון שקל, ובחישוב שנתי היה אמור לעמוד על 4.3 מיליון שקל. הדו"חות הללו נסקרו על ידי ברייטמן אלמגור, פירמת רו"ח של וילי פוד. לפיכך טוענים גינצבורג וגיא שהאחים ויליגר היו צריכים לשלם להם עוד 5.7 מיליון שקל עבור מניות החברה.

אז איך נוצר הפער בין רווח של 1 מיליון שקל לטענת וילי פוד לבין רווח של 4 מיליון לפי גינצבורג וגיא? גינצבורג וגיא טוענים כי מהרגע שהאחים ויליגר ראו את התוצאות של שמיר הם עשו הכל כדי להפחית את הרווח של החברה, תוך אימוץ מדיניות חשבונאית שונה מזו של וילי פוד. הם טוענים עוד כי בישיבה לאישור הדוחות אמר צבי ויליגר: "לא משנה מה יהיו התוצאות, אנחנו לא מתכוונים לשלם יותר כסף על סלטי שמיר". ויליפוד, מצדם, שוללים את הטענה מכל וכל ומבהירים כי הם חברה ציבורית.

אחת הדרכים הנוחות ביותר לשחק עם דו"חות כספיים היא באמצעות הפחתות למיניהן. בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מ־8 בדצמבר 2008, שהגיע לידי "כלכליסט" נכתב: "החברה הציגה דוחות כספיים. וילי פוד העבירה מצדה פקודות נוספות בסך של כ־700 אלף ש"ח להקטנת הרווח לתקופה יולי־ספטמבר 2008, בעיקר בנושא הפחתת שטחי קרור". במילים פשוטות, נציגי וילי פוד דרשו כי דמי הכניסה לרשתות, הכתובים כשטחי קירור, יופחתו לאורך שנה, ובכך יקטן הרווח. שמיר, מגובים בחוות דעת של זיו האפט BDO, ביקשו שההפחתה תימשך עשר שנים. הפשרה נקבעה על חמש שנים. דבר דומה קרה עם המותג "הטעם של צביקה", שנרכש על ידי שמיר תמורת 2 מיליון שקל: וילי פוד דרשה להפחיתו על פני שנה, כאשר לבסוף הפשרה התקבלה על שבע שנים. בתשובה לטענות גינצבורג וגיא השיבה וילי פוד כי גם אם יקבלו את הלוליינות החשבונאית של שמיר, עדיין הרווח הנקי היה עומד על 1.23 מיליון שקל.

עמירם גיא ויעקב גינצבורג, צילום: עמית שעל עמירם גיא ויעקב גינצבורג | צילום: עמית שעל עמירם גיא ויעקב גינצבורג, צילום: עמית שעל

השומר עצר את המנכ"ל בכניסה

הסכם המכירה הקנה לוילי פוד את מינוי סמנכ"ל הכספים של החברה, יצחק לוי, שנסע מדי שבועיים למשרדי וילי פוד ביבנה ומסר דין וחשבון. לטענת וילי פוד הנסיעות והדיווחים פחתו, ולוי הפך להיות איש של גינצבורג וגיא; כל צד מאשים את השני כי הוא מפברק את הדברים שלוי אמר בהקשר להתנהלותם של גינצבורג וגיא.

על היחסים שהתפתחו בין השותפים בחודש האחרון ניתן ללמוד מפרשת מינויו של הרצל יפרח למנכ"ל השלישי. וילי פוד טוענים כי המינוי נעשה בישיבת דירקטוריון ב־6.5, וכך טוען בתצהיר לבית המפשט גם יפרח עצמו. אלא שפרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה מה־3.5, שהגיע לידי "כלכליסט" מגלה תמונה שונה במעט.

את הישיבה, טוענים גינצבורג וגיא, כינסה וילי פוד שלא לפי התקנון, ולכן לטענתם הם בחרו שלא להגיע. התקנון קובע כי וילי פוד יוכלו לכנס ישיבת דירקטוריון דחופה תוך שני ימי עסקים; לטענת גינצבורג וגיא, וילי פוד שלחו את ההזמנה בערב יום הזיכרון כך שלא היו שני ימי עסקים קודם לישיבה, ובכל מקרה נקבעה ישיבה ל־18.5.

לפי הפרוטוקול, הנושאים הדחופים שעמדו על הפרק הם תקלה במכונת הקרח, הלוואה שנתנו גינצבורג וגיא לאחד העובדים, פיצוי בגין נזק שנגרם למתקן שפכים ותוצאות הפעילות - נושאים שקשה לראות את דחיפותם הגדולה.

מי שכן הגיע לישיבה הוא סמנכ"ל הכספים יצחק לוי, שנשאל על תפקודם של גינצבורג וגיא ואמר כי לא ראה אותם ביום חמישי. בנוסף אמר שחל עיכוב בדוחות תוצאות הפעילות, כיוון שגינצבורג ביקש לעבור עליהם לעומק; לוי העריך כי יעביר את הדיווח תוך יומיים.

כאן מתחילה סאגה שעל השתלשלותה חלוקים הצדדים לגבי התבטאויותיו של לוי בישיבה. בשורה התחתונה פסק צבי ויליגר, יו"ר הדירקטוריון, כי נוצר וואקום ניהולי, וכי הוא רוצה למנות את הרצל יפרח, לשעבר סמנכ"ל המכירות של וילי פוד, למנכ"ל החברה. ויליגר ביקש לכנס ישיבה דחופה נוספת לעוד יומיים, ופנה למשנה למנכ"ל וילי פוד, גיל הוכבוים, בבקשה "להגדיל את מעורבותו בחברה".

הישיבה הנוספת כונסה, ויפרח מונה - אבל לפי עדותו שלו, הוא התקשה למלא את תפקידו: בתצהיר שמסר טען יפרח כי לא קיבל משרד לעבוד בו, וכי כשביקש לערוך סיור הצטרך אליו עמירם גיא, לטענתו כדי להצר את צעדו. "במקביל", טוען יפרח, "ניתנה לעובדים הוראה שכל בקשה שאפנה אליהם דורשת את אישורו של גיא". לטענתו, הדברים הגיעו לכדי כך ששומר המפעל חסם בפני יפרח את הכניסה. לבסוף, לאחר שגניצבורג וגיא ביטלו את ההסכם, בחר יפרח בעצה אחת עם הדירקטורים של וילי פוד לעזוב את שטח סלטי שמיר.

אל אותו שטח אמור כעת יפרח לחזור, וגינצבורג וגיא אמורים לאפשר לו לעבוד - כך לפי הוראת בית המשפט. השאלה היא רק לכמה זמן, והאם הסכסוך יסתיים תוך ימים ספורים בפרידה, או שמא ימשיכו הצדדים לפרנס את עורכי הדין שלהם עד שבית המשפט יכריע בפרשה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות