צילום: shutterstock
בדיקת כלכליסט: המשבר בקונצרניות רחוק מלהסתיים
חברות בסיכון גבוה אמורות לשלם כ-2.3 מיליארד שקל (7% מכלל תשלומי האג"ח) בחודש יוני. כ-150 מיליון שקל אמורים להגיע מחברות שהאג"ח שלהן נסחרות בתשואה לפדיון של יותר מ־30%. אז מה הפלא שהסדרי החוב נהיו פופולריים?
שוק איגרות החוב הקונצרניות, שהיה שרוי בקיפאון כבד בשנה האחרונה, החל בחודשים האחרונים להפשיר. המגמה החיובית נרשמה לאחר שכמה חברות גדולות במשק - כיל, מכתשים אגן, סלקום, פז וגזית גלוב - הצליחו לגייס כסף בשוק האג"ח, ובריבית סבירה של 5%–4%. עם זאת, המשבר רחוק מלהסתיים, ומצבו הקשה של השוק הקונצרני עדיין מאיים על החברות הקטנות יותר, אשר נאלצות להתמודד עם פירעונות מצד אחד, ועם קושי למחזר את חובותיהן מהצד השני.
מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בחודש יוני ניצב בפני החברות הציבוריות מכשול לא פשוט בדמות תשלום כולל של כ־2.3 מיליארד שקל, שעליהן להעביר למחזיקי האג"ח. לגבי החברות הגדולות, ניכר כי המשקיעים ממילא מאמינים ביכולת הפירעון שלהן, והדבר בא לידי ביטוי בתשואות חד־ספרתית שבהן נסחרות האג"ח שלהן.
ואולם אצל החברות הקטנות המצב שונה לחלוטין. מבדיקת "כלכליסט" מתברר כי כ־150 מיליון שקל מתוך אותם 2.3 מיליארד שקל שהחברות צריכות לשלם ביוני, אמורים להגיע מחברות שהאג"ח שלהן נסחרות בתשואה שנתית לפדיון הגבוהה מ־30%. במילים אחרות, כ־7% מהסכום אמור לזרום מחברות שקיים חשש אמיתי בנוגע ליכולת הפירעון שלהן, כפי שהדבר מגולם במחירי אותן אג"ח.
סכום נוסף, בהיקף של 300 מיליון שקל, אמורות לשלם חברות שהאג"ח שלהן נסחרות בתשואה שנתית לפדיון הנעה בטווח של 10%–30%, המשקפת אף היא חשש, גם אם קטן יותר, ליכולת הפירעון של החברות.
"לא פעילות אמיתית"
"נחמד שאנחנו רואים פעילות בשוק האג"ח, אבל זו אינה פעילות אמיתית. מדובר במיחזור חוב בלבד", מסביר גיל גזית, מנכ"ל חברת מידרוג. "רק חלק קטן מאוד מהכסף שגויס מופנה להשקעות חדשות, ובשנה האחרונה לא היתה אף הנפקה ראשונה של אג"ח. המצב מקשה על החברות הקטנות והבינוניות למחזר את חובן".
אז מיהן האג"ח האמורות להחזיר חלק מחובן בחודש יוני ושהמשקיעים מתמחרים אותן כבעלות רמת סיכון גבוהה?
מהבדיקה עולה כי לא פחות מ־16 אג"ח נסחרות היום בתשואה הגבוהה מ־30%, וחברות אלו עושות בימים האחרונים מאמצים כבירים כדי לעמוד בהתחייבויותיהן למחזיקי האג"ח, ובלבד שלא יצטרכו להגיע אתם להסדר חוב. לעומתן ניצבות 22 חברות בינוניות וקטנות שביקשו בשנה האחרונה להגיע להסדר עם בעלי החוב, או כלל לא שילמו את חובן למשקיעים.
היקף ההתחייבויות הכולל של החברות שהגיעו להסדר מסתכם ב־4.5 מיליארד שקל (תשלומי קרן וריבית עתידיים), וכבר ברור כי חלק מהסכום לא יוחזר. השנה אמורות אותן חברות לשלם למחזיקי האג"ח כמיליארד שקל, שהם כ־7% מכלל תשלומי האג"ח האמורים להיפרע השנה (14.5 מיליארד שקל).
ואולם, לא רק החברות הקטנות מתקשות להחזיר את חובן למשקיעים. בחודש שעבר הצטרפה לרשימת "החברות הבעייתיות" בוימלגרין קפיטל של איש העסקים שעיה בוימלגרין, המחזיקה בחברת הנדל"ן אזורים. חובותיה של בוימלגרין קפיטל לבעלי האג"ח עומדים על 520 מיליון שקל.
המצטרפת האחרונה לרשימת החברות שביקשו להגיע להסדר עם בעלי האג"ח היא חברת הנדל"ן אוסיף, שבשליטת שלמה אייזנברג. החברה, שהיתה עד לא מזמן בשליטתו של ארקדי גאידמק, אמורה לפרוע החודש תשלומי אג"ח בכ־100 מיליון שקל - סכום שלא מצוי ברשותה, לפי דו"חותיה הכספיים לשנת 2008. אוסיף כבר הודיעה כי ברצונה לדחות בשלושה חודשים את תשלום האג"ח האמור להיפרע החודש, וליצור מרווח זמן שיאפשר לה להשיג מקורות מימון.
בעיית ההדחקה
הסדרי החוב שנחשבו תחילה למוקצים נהפכו בחודשים האחרונים ליותר ויותר פופולריים. עו"ד אברמי וול, שותף במשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות', הפעיל בתחום הסדרי האג"ח, אמר כבר לפני כמה חודשים כי מה שמסבך את מצבן של החברות הוא נטייתן להדחיק את חומרת מצבן. וול הסביר שהחברות לא השכילו להכין את עצמן מראש להתמודדות עם בעיית פירעון האג"ח, כאשר מהצד השני ניצבו הגופים המוסדיים, שחשבו כי מספיק להפעיל לחץ על החברות כדי לראות את הכסף.
"היום שני הצדדים מבינים שמצב של הסדר הוא בלתי נמנע, ושצריך לעשות אותו", מסביר וול. "צריך לזכור שלפני כמה חודשים עוד היתה היסטריה שבאה לביטוי בתשואות הגבוהות של האג"ח. ואולם היום, לאחר שחלק מהתשואות ירדו, אפשר בהחלט לראות למי מהחברות יש בעיה אמיתית להחזיר את החוב".
ומה בנוגע לשוקי האג"ח הקונצרניות בעולם? מספר החברות המדורגות על ידי סוכנות סטנדרד אנד פור'ס אשר הגיעו לחדלות פירעון (דיפולט) הגיע אשתקד ל־126, פי חמישה מאשר ב־2007; היקף החוב של אותן חברות היה 433 מיליארד דולר.
מתחילת 2009 המצב החמיר, ומספרן של החברות שלא שילמו את חובן לבעלי האג"ח כבר מגיע ל־121 (נכון לאמצע מאי); היקף החוב של אותן חברות מסתכם ב־297 מיליארד דולר. עם זאת, עדיין מדובר במספרים נמוכים יותר מאלו שנרשמו בשנים 2001 ו־2002 לאחר התפוצצות בועת מניות הטכנולוגיה. אז עמד מספר החברות שהגיעו לחדלון פירעון על 225 בשנה בממוצע, או 3.6% מכלל החברות המדורגות על ידי סטנדרד אנד פור'ס.
מנתונים של סוכנות הדירוג הישראלית מעלות S&P מתברר כי ב־17 השנים האחרונות, רק ארבע חברות ישראליות שהסוכנות דירגה הגיעו למצב של חדלות פירעון. כנראה הסיבה לכך היא שברגע שהחברה מתקשה לשלם את חובה, היא מבקשת להפסיק להיות מדורגת - כפי שעשו באחרונה אולימפיה ופרופיט.
תגובה אחת לכתיבת תגובה